הזדמנות להכיר את התקציב העירוני ולהשפיע

ב- 8.7.09 ייפתח קורס שכותרתו "תקציב לכולנו - קורס תקציב עירוני", יוזמה של "עיר לכולנו", שקיבלה, כפי שניתן להתרשם מההזמנה המצורפת, את תמיכתם של מגוון ארגונים ותנועות. אורבניקה החליטה לתמוך, שכן מדובר ביוזמה המתמקדת על הקניית כלים לבקרה, פיקוח וניתוח התקציב העירוני וביוזמה שתואמת את אחת ממטרותנו: קידום אקטיביזם אזרחי במיטבו וגם צעד מעולה בדרך לשיפור וקידום השקיפות.

הקורס פתוח לקבוצות, פעילים והכי חשוב - לכלל הציבור.

כל המעוניין להירשם או לקבל פרטים נוספים, נא לשים לב לפרטי ההתקשרות המצויים בהזמנה שלהלן:אפשר לקבל פרטים נוספים באתר "עיר לכולנו" וגם לצפות בהזמנה כאן ולהרשם באמצעות הטופס המצורף.

סדנה בנושא תחבורה עירונית - התייחסות

אתמול (23.6) התקיימה בערב סדנה שאורגנה על-ידי סטודנטים מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת ת"א כחלק מפרויקט שטח אותו הם מבצעים ובשיתוף עם הפורום הירוק. נושא הסדנה היה התחבורה בעיר ובין המטרות היו הצפת בעיות ופתרונות אפשריים הקשורים בנושא. השתתפו כ- 20-25 איש לדעתי, מרביתם חברי הפורום הירוק אך היתה גם נוכחות ניכרת של חברי "אורבניקה - התעוררות עירונית".

בתחילה, ד"ר גולן להט סיפר לנו על הפרויקט ונתן רקע לתהליך התעוררות החברה האזרחית וה"פוליטיקה החדשה". לאחר מכן התחלקנו ל- 4 קבוצות שכל אחת עסקה בהיבט אחר של התחבורה העירונית (הולכי רגל, אופניים, רכב פרטי ותחבורה ציבורית). אחרי שיחות בקבוצות הציגו נציגים את הנקודות שהם זיהו כבעיות ורעיונות לפתרונות אפשריים.

משתתפי הפאנל - דניאלה רוב (מנהלת רובע לב העיר), עומר כהן (ת"א בשביל אופניים) ואנוכי (אורבניקה - התעוררות עירונית) ניסו להתייחס לסוגיות שונות שהועלו ולדיון שהתפתח.

באופן כללי, ובאופן קצת צפוי, היות ומרבית המשתתפים הגיעו כתוצאה מהפרסום בפורום הירוק - ה"אג'נדה הסביבתית" שלטה בדיון. עסקנו בחניוני חנה וסע מחוץ לעיר לשימוש היוממים, בשימוש בתת הקרקע לחניה, ובמתן תמריצים לשימוש בחניונים בעבור התושבים עצמם, ברה-אורגניזציה של התחבורה הציבורית, בשיפור שירות התחבורה הציבורית - מידע זמין, אטרקטיביות, נוחות, זמני שירות וארגון מחדש מתוך ראייה מטרופולינית. עוד עסקנו בהפרדת נתיבי האופניים מאמצעי התחבורה האחרים, בחינוך, מודעות ואכיפה, בעירוב שימושים, בחווית השימוש ברחוב, במיתון וריסון תנועה, באקטיביזם ובשיתופי פעולה.

היה מרתק. אני השתדלתי לייצג דווקא את הצורך באיזון שנראה לי כאומנות התכנון. לדעתי מדובר ב"יחסי שכנות טובים" בין משתמשי הרחוב - בנושא התחבורה הכוונה היא לאמצעי התחבורה השונים, אך כמובן שהנושא נוגע גם לעירוב שימושים, לעיצוב העירוני ועוד. במרחב נתון צריך לבחור כיצד לשלב את אמצעי התחבורה השונים, האם לתת עדיפות להולכי רגל? דווקא לרכב הפרטי או שמא יש צורך להקדיש רצועה ייעודית בעבור מערכות הסעת המונים. לדעתי יש לבחון כל מקרה לגופו וכמובן, להתייחס הן לצרכי תושבי האזור והן לצרכים הכלל עירוניים ולנסות לאזן ביניהם.
ניתן לקרוא עוד כל כך במדריך לתכנון רחובות בערים - המופיע באתר משרד הבינוי והשיכון.

היה חשוב לי מאוד להציף דווקא "פתרונות מסוג אחר". דוגמאות מעניינות בהן נתקלתי (בספר של ג'יין ג'יקובס) כוללות למשל מתן עדיפות למשאיות - שמבצעות עבודה חשובה (העברת סחורה - הרי בעיר אנחנו צורכים!) וגם פוגעות ברכב הפרטי - נעות לאט יותר ולעיתים נעמדות "לרגע" לפרוק סחורה. דוגמא נוספת היא תזמון הרמזורים בכדי למנוע "גל ירוק" - דברים שהרכב הפרטי רגיש להם אך אוטובוסים (בשל העצירות הרבות בתחנות) פחות. דוגמא אחרונה יכולה להיות בתמיכה בעקרון "הפיתוח ההדדי" - רעיון של תמיכה בפיתוח מוקד מתחרה נוסף בכדי לפזר את עומסי התחבורה והנסיעות בין כמה מוקדים שונים, דבר שגם מגביר את היעילות של התחבורה הציבורית היות ועושים בה שימוש לשני הכיוונים.

אך מעל לכל, רציתי לדבר על הלגיטימיות של עבירות תנועה שלרוב מייחסים לחוסר אכיפה. רציתי לדבר ולטעון כי יש "לגיטימיות תרבותית" שנובעת כתוצאה מחוסר "אכיפה חברתית". לצערי, לדעתי רק כאשר אנחנו נתחיל להעיר אחד לשני על ציות לכללים המוגדרים של "השכנות הטובה" ברחוב, אזי הרחובות עצמם יהיו ברורים יותר ונעימים יותר. כלומר, רק כאשר הולכי הרגל ישמרו על נתיב האופניים פנוי, רק כאשר הם יעירו לרכב שעובר את פס העצירה ונכנס למעבר החצייה, רק כאשר נעיר לנהג שצופר בשכונת מגורים בכדי "לקדם" את הנהג שלפניו - רק אז נביא, דרך האקטיביזם ובתהליך מתמשך, לנורמה חברתית של כבוד לזולת ולמשתמשי המרחב הציבורי האחרים.

קצת נתונים על התחבורה בת"א-יפו. עוד על פיקוח ציבורי ניתן לקרוא אצל ג'יין - קריאה מומלצת.

התחדשות בלב העיר - סיפור קצר בתמונות

סיפור קצר-ארוך בתמונות...

תאב"א בשירות העירייה

ב- 22.5 קיבלתי דוא"ל מחברים ב"צוות התכנון" של תאב"א (תל-אביב בשביל אופניים), בו נקראנו לדגל לצורך סקר שבילי אופניים בעיר. ה"מטלה" - סקר מצב השבילים הקיימים והעלאת התייחסות עניינית - הוטלה עלינו על-ידי עיריית ת"א שכנראה לא ממש טרחה להקצות לכך משאבים אמיתיים מטעמה כגון תקציב וזמן. אז תאב"א החליטה לקחת על עצמה את המשימה (אחרי דיונים פנימיים האם כך ראוי או שמא עדיף לדרוש תגמול מסויים) - באופן חד-פעמי ומתוך כוונה לשפר את התשתית העירונית לשבילי אופניים ולהיטיב עם הרוכבים בעיר.

בתור פעיל ב"אורבניקה - התעוררות עירונית" ובעל שאיפות רבות לתרום גם לפעילות תאב"א ככל שיתאפשר לי, הצטרפתי למשימה ולקחתי על עצמי להקדיש יום שלם למיפוי אזור מגוריי. כמובן שגם שאר חברי אורבניקה הוזמנו להשתתף במאמץ. אז הסתובבתי רבות (ותוך כך הכרתי את השכונה הרבה יותר לעומק), התרשמתי, צילמתי, כתבתי - ממש השקעתי! מעבר לחוויה הנהדרת - אני מודה על האפשרות לתרום באופן אמיתי לעיר טובה יותר! ממליץ לכולם להשתתף ב"מטלה" הבאה.

דוגמא פחות טובה - אי הפרדת שביל האופניים מהולכי הרגל וגם... "יער" של תשתיות בנתיב התנועה

לא הייתי היחיד כמובן וצוות שלם של מתנדבים לקח חלק בהערכת השבילים - מיפוי מפגעים, מציאת ליקויים והעלאת דרכים אפשריות לשיפורם ומתן פתרון הולם וישים. התוצאה היא דו"ח מפורט של הערכת מרבית השבילים בעיר והמסקנות העיקריות (הנתונים במלואם, שהינם גולמיים במקצת, לא מפורסמים בשלב זה אך זמינים בדרישה אישית).

דוגמא יותר חיובית - הפרדה בין הולכי רגל לרוכבי אופניים, שמירת הנתיב נקי מתשתיות ושילוט הולם. שימו לב - "מפגש הולכי רגל ורוכבי אופניים" מדהים איך תחנת האוטובוס משתלבת כפי שצריך ושומרת על נתיבי התנועה של הולכי הרגל ורוכבי האופניים כאחד! דוגמא ומופת!

• קישור לדו"ח שהוכן על-ידי פעילי תאב"א ב- 2005.
• קישור לתיאור פרויקט שבילי אופניים בת"א-יפו באתר המרכז לקיימות מקומית.
• רוצים להעריך את שבילי האופניים בסמוך לביתכם? הורידו דוגמא לטופס הערכה והסבר לגבי איך למלא אותו.

פוסט זה הוא פוסט אורח מטעם הכותב והתפרסם גם פה.

כעץ בפני הבולדוזרים!

הייתכן כי מספר עצים ותושבים מצליחים להוכיח את העירייה על הניהול הכושל של הפרויקט בהיבט השמירה על עצי העיר הוותיקים?

לאחרונה התבטא פקיד היערות, ישראל גלון, לגבי הניהול הכושל וההתעלמות מהעצים העירוניים בפרויקט שידרוג רחוב אבן גבירול. אכן, אין אלא להסכים עם המגוכחות שבטענה כי תשתיות הרחוב אינן ניתנות להזזה אבל מהעצים הקיימים ניתן להתעלם בתכנון השידרוג.

להזכירכם, מדובר בפרויקט בעל חשיבות תחבורתית גדולה לעיר האורך כבר למעלה מ- 3 שנים. בעבר, בחלקו הדרומי החלה זעקה בעקבות פגיעה בעצי פיקוס וותיקים. לאחרונה, בעקבות סימון עצי הסיסם בחלקו הצפוני של הרחוב, החלה תסיסה והתנגדות ציבורית לפגיעה בהם.

ולמה בכלל אנו רוצים עצים בעיר? חשיבותם לעיר רבה כמעתירי צל, כממתני אקלים, כסופחי מזהמים וגם לאופי והאיכות שהם נותנים למרחב העירוני.

תנועת עיר-יער פועלת לקידום שתילת עצים במרחב העירוני ומפרטת מדוע. ניתן לראות קצת על התפיסה הזו והיתרונות של העצים בעיר כאן במצגת שנגזרה מתוך מצגת אחרת שהועברה בכנס הרצליה אודות תמ"א 35. אנו נענים לבקשתה של נעמה מליס בכנס איגוד המתכננים בו ביקשה לעזור "להפיץ את הבשורה".

גם ערן טמיר טאוויל חושב שזוהי הדרך להציל את העיר הישראלית, יודן רופא הקדיש לכך פוסט בבלוג שלו וכך גם אני בבלוג האישי שלי בפוסט שהתפרסם בבלוג של "אורבניקה - התעוררות עירונית".

פרויקטים כגון "עץ נולד" שעליו כבר נכתב כאן, נהוגים במדינות רבות ומטרתם - הגדלת כמות העצים בערים. במקורות ובמסורת שלנו חלה החובה לשמור עליהם ולטעת עוד עצים, החוק המנדטורי (פקודת היערות) התייחס לחשיבותם ואחרון שינויי חוק התכנון והבנייה מתייחס אליהם, אז למה בת"א חושבים שהם יכולים להתעלם מהם?!

אתם יותר ממוזמנים לחתום על עצומה בנושא ולהצטרף לפעילות הקבוצה בנושא בפייסבוק.

מצעד הגאווה בתל אביב, 2009 - דעה

מצעד הגאווה התקיים השנה במסגרת "אירועי המאה" של תל אביב, והתיימר - לפי הפרסום והצהרות המנהלת - להיות בסימן ה"פי מאה".

בתקופתנו נראה שהקהילה ההומו-לסבית בתל אביב-יפו נמצאת בימי הזוהר שלה. מועדונים וברים פועלים בלי הפסקה, נפתח המרכז העירוני הגאה בגן מאיר, תחושת הקבלה נמצאת בכל הרחובות בעיר. לאט לאט, בצעדי צב, הקהילה מתקדמת לקראת הכרה לא רק חברתית, אלא גם משפטית. הדגש פה הוא על "לאט לאט" כי הדרך עוד ארוכה מאוד. ויחד עם זאת – תל אביב-יפו מובילה את ישראל באידיאולוגיה הליברלית, המקבלת (שזה הכי יהודי), זו שהכי מאמצת את "אהבת לרעך כמוך". ולפי כלל זה כל אדם חופשי לחיות את חייו בצורה מלאה, אלא אם כן הוא פוגע באדם או ברכוש.

אולם, ימי הזוהר של הקהילה אינם בבחינת מובן מאליו, וזה מעניינו של כל אחד מאיתנו, כי הקהילה ההומו-לסבית מהווה תמונת מראה לקידמה החברתית בישראל. הלוא רק לפני כשבועיים הותקפו שוב שני הומואים במרכז תל אביב, אחרי התקיפה החמורה הקודמת בפברואר 2008, על ידי כנופיית גברים עם אלות. אם היינו צריכים בכלל הוכחה שיש עדיין הומופוביות במדינה – אז הנה. אני אישית קיבלתי הוכחות גם ברכבת ובנסיעות באוטובוסים, בה בכל שנה סביב תקופה זו אני שומע את הנוסעים מנתחים את נקודת המבט שלהם על מצעד הגאווה. ועצוב יותר הוא שאני שומע זאת מפי אנשים צעירים יותר, אנשים שלא מגיעים מרחוק, סך הכל מהמטרופולין. אמירות הומופוביות רבות אני שומע בתחבורה הציבורית (כלי מצוין, אגב, להתרשמות מהלך הרוח בחברה), ובעיקר שמעתי אותן לפני כשנתיים סביב המהומה על מצעד הגאווה בירושלים – "למה דווקא בירושלים?"

וכאן אני מתחבר חזרה לאמירה שמצבה של הקהילה ההומו-לסבית היא מעניינה של כולנו. אמירות באוטובוס כמו "מדוע הקהילה צריכה לעשות מצעד כזה דווקא בירושלים?" הן הומופוביות גם אם לא במודעות (כי אומרים אותה גם לכאורה הרבה תומכי הקהילה או אפילו אנשי הקהילה עצמה). זו בדיוק הדוגמא לתודעה כוזבת שמשתרשת בנו כל כך עמוק. הרי המסר הסמוי בטענה זו הוא שיש משהו "טמא" בקהילה, שפוגע ברגשות האחר. יש בהן כניעה בלתי מתקבלת על הדעת לרגשות של מיעוט שבוחר באורח חיים שונה. כזה שגם אישה בג'ינס פוגעת ברגשותיו, וגם חניון שצריך לתת מענה בירושלים פוגע ברגשותיו. פתאום רגשותיו הפכו להיות מחוץ לבית – באופן כל כך שונה מהמסורת היהודית האמיתית. הטענה הזו היא שירושלים היא עיר דתייה וצריך לקדש אותה. ירושלים היא כבר לא בירת ישראל, היא לא מרכז רוחני ותרבותי של כל היהודים באשר הם (שלא לדבר על קבוצות דתיות אחרות), היא רק של יהודים דתיים קיצוניים.

אנחנו למדנו מהר מאוד בשנתיים שמאז אותו מצעד מקולל, שהקהילה ההומו-לסבית לא רק היא טמאה. גם "אישה החושפת את בטנה" היא "אות קלון, בושה וביזיון לעם היהודי". גם רקדניות קצת חשופות הן "זוהמה", גם נשים חילוניות שהולכות עם ג'ינס הן טמאות. גם חניון לטובת תיירים המגיעים לירושלים הוא "טומאה". כל החברה החילונית, בעצם, היא טמאה – והקהילה ההומו-לסבית רק מסמלת אותה. והאירוניה היא שאלו שהיא מסמלת אותם גם – עלולים להיות לא פחות הומופובים. חשוב מאוד שהחברה החילונית בישראל תראה את כל התמונה, ולא רק את הקהילה ההומו-לסבית: אנו טמאים לירושלים, טמאים לדת היהודית השלטת בישראל. אם נרצה לקחת בשבת את הילדים לטיול בעיר הבירה שלנו, לחוות יהדות, מורשת והיסטוריה – ונגיע עם רכב כי זו האופציה היחידה שלנו בשבת – אז אנחנו טמאים.

ראש העיר – מר חולדאי – עמד השנה באומץ מול אידיאולוגית החושך של מר אלי ישי, וביטא שוב את הערכים עליהם מבוססת תל אביב-יפו – סובלנות ופלורליזם. ההתבטאות שלו ראויה בעיניי להערכה. זה עוד צעד של אדם חשוב ובולט שאינו מזוהה עם הקהילה – אך תומך בה ובזכויותיה. החברה הישראלית כולה צריכה אנשים בולטים שמשקפים עמדות שונות לציבור שניזון מהתקשורת, ומראים שיש אמת אחרת מהמיושנות הדתית שאותה מייצגים אנשים בולטים אחרים שעטים על התקשורת.

הדת היהודית בישראל שינתה רבות מן היהדות המקורית. היא הולכת ומקצינה, ומדירה אותנו – כל הרבים שחולים על המסורת היהדות אבל גוססים מאורח החיים הדתי. היהדות הישראלית היא זו שגרמה להפרדת נשים וגברים בכותל המערבי, היא זו שפוגעת בחסרי אמצעים כשאומרת "לא" גורף לתחבורה ציבורית בשבת, היא אפילו זו שהפכה את האדמה לקדושה – במקום האדם. ההתנחלות מבוססת על ערך לכאורה יהודי, למרות שהתורה כלל אינה מצווה על היאחזות באדמה. הדת היהודית בישראל גורמת לחילוניים ולמסורתיים בינינו להרגיש בחוץ – וכך לבקר פחות בבית כנסת ולהתחבר פחות ופחות עם היהדות "המקובלת" ו"הלגיטימית".

ואיזו אלטרנטיבה יש לתושבים שהזהות היהודית חשובה להם? יש כמה, למשל - היהדות הרפורמית. זו שהתקדמה עם הזמן והתאימה עצמה לצרכים של היום ולתובנות של היום. במקום חברה קנאית, בדלנית ולא מודרנית של היהדות האורתודוקסית, היהדות הרפורמית מפתחת חברה בריאה, מתקדמת, אשר מחבקת את כל באיה, ואינה דוחקת לשוליים קבוצות מיעוט אלא חיה איתם בהרמוניה. מי שרוצה לשמור על אורח חיים חילוני אבל להתחבר לעולם היהדות, יכול למצוא שם את מקומו הרבה יותר טוב במקום להצטדק כל הזמן בפני היהדות המיושנת למה הוא עדיין נוסע בשבת.

ואם נחזור לקהילה הגאה – אז חברה שמגדירה עצמה חילונית לא יכולה להיות הומופובית בשם הדת. משכב זכר אינו מופיע בעשרת הדיברות – ויחד עם זאת הרבה אנשים מקבלים יותר בהבנה גניבה או אי שמירת שבת (שמופיעות בדיברות) מאשר משכב זכר. לא קצת צביעות? אם בן אדם חילוני לא שומר שבת, שלפחות לא ישתמש בתורה כהצדקה להומופוביות שלו. חילוני שגר בישראל צריך לרצות מאוד לקדם את רווחתה של הקהילה ההומו-לסבית בארץ, כי בכל מקום בו הקהילה זוכה לשוויון – החברה הופכת להיות גם סובלנית יותר, הרמונית יותר ומתקדמת יותר גם בשאר הדברים, שחלקם עשויים להיות קשורים אליו.

לא מופרך בכלל לחשוש שיום יבוא והחברה הישראלית תצטרך להתמודד עם זהותה הדתית של המדינה. במצב של המשך מגמות קיימות תתעצמנה כאן 2 קבוצות מנוגדות לגמרי – דתיים וחילוניים - כשהפער ביניהם הופך להיות מהותי. במצב של שינוי המגמה, הידברות עמוקה בין הצדדים ופשרות, עשויה להתפתח כאן חברה המכילה טווח של אורח חיים יהודי – שכל אחד יכול למצוא את עצמו בו, ושגם החילוניים אוהבים את המסורת חזרה ולא בורחים מהכפייה.

ובינתיים מה קורה בתל אביב-יפו? כמו הרבה דברים יפים וטובים בתל אביב-יפו – זה לא קורה בגלל התערבות מוסדית, אלא בגלל התושבים. זה נכון, ולא נתון בספק, שהתבטאות הנגד של חולדאי יש בה בשורה טובה לחברה שלנו, אבל בסופו של דבר מי שרקם את האווירה הליברלית בעיר, ואת החיבוק החם לקהילה ההומו-לסבית בעיר – הם תושבי תל אביב. אלו שחיים את "אהבת לרעך כמוך". תל אביב-יפו לא הייתה כה ליברלית אילולא התושבים שגרים בה היו הופכים את הפסוק הזה לנורמה יומיומית.

ועכשיו לגבי מצעד הגאווה עצמו, שקשה לי שלא לסקור אותו מנקודת מבט של מתכנן. כאמור בתחילת הכתבה, המצעד אמור היה להיות בסימן "פי מאה". לא ראיתי אפילו "פי שתיים". הייתה גם מטרה ברורה למשוך הפעם יותר תיירים מהעולם, ואז נשאלת השאלה מה במצעד הזה אמור למשוך תיירים שצעדו באמסטרדם, ברלין, לונדון ועוד? באמת מה?

אז למשל הייתה השנה תוספת משמעותית למסר החברתי, פרי יוזמה מבורכת של חבר המועצה יניב ויצמן – חתונת המאה. הזוגות החד מיניים שנישאו במסגרת "חתונת המאה" העבירו יפה את המסר החברתי כאן: זכותם של זוגות חד מיניים לקבל הכרה חברתית ומשפטית. אבל חתונת המאה שירתה מטרה חברתית (חיונית) ולא את המטרה התיירותית. מה בכל זאת אמור להשאיר את התיירים שהגיעו מלאי חוויות לספר בבית - חוץ מאשר איזה מדהימים התל-אביביים? בתיירות ידוע שהפרסום הכי טוב ליעדים תיירותיים הוא לא קמפיינים, לא טלויזיה ולא פוסטרים בסוכנויות נסיעות – אלא פרסום מפה לאוזן. מה יגיד התייר הגרמני שיחזור הביתה לחבריו? ימליץ להם להגיע בשנה הבאה למצעד דחוס וצפוף של חצי רחוב ועוד חצי רחוב שמסתיים בחום אימים בחוף הים? לטעמי הוא ימליץ רק אם הוא ממש התאהב בתל אביביים והפך להיות בעצמו לא אובייקטיבי (וזה קורה להרבה תיירים בתל אביב, והנה הוכחה בסרטון הזה שבו מדבר תייר מאוהב בישראלי על המצעד ). המצעד עצמו לא עומד בסטנדרטים של תיירים אירופאים, הוא רק חסר תחרות מהבחינה שהצועדים בו הם תל אביביים - ואין שני להם בשום עיר בעולם.

המסלול לא עונה לצרכים בסיסיים של נוחות, לא כל שכן לצרכים תיירותיים. תחילת האירוע בגן מאיר – הקטן מלהכיל את כל ההמון, גרם כבר בתחילת האירוע לצפיפות ודוחק – בתוספת החום. אנשים נאבקו על כל פיסת צל בגן. אחר כך צריך היה לצעוד על רחוב בוגרשוב – רחוב צר מאוד וחסר צל, ולקחת פתאום ימינה בבן יהודה. התוצאה היא – אלפי אנשים תקועים, לא מצליחים לזוז, חום של יוני, בלי צל, ובלי יכולת לתפוס את הצעדה כולה בזווית אחת כי יש פניה ימינה. ולסיום סיומת – מסיבה בחוף הים, כך שאם אתה לא בבגד ים אין לך מה לחפש שם, כי גם שם לא תמצא צל.

אז הנה הצעה לתכנון נכון יותר של מצעד כזה – שאמור למשוך תיירים – לחזור למסלול המקורי שהיה מושלם: להתחיל בכיכר רבין (שבה אפשר גם להעמיד את הדוכנים הרבים בצורה יותר סבירה), לצעוד באבן גבירול – ברחוב חשוב, שמעניק לכל אורכו אופציה של צל, שהוא במסלול ישר עם אופק, ובסוף לסיים בפארק הירקון – שמאפשר גם ל"לא אנשי ים" ליהנות מהאירוע.

איך תכנון יכול לשנות חוויה.

פנטזיה אורבנית - כיכר המדינה - פרויקט מ' // איליה יהודובסקי

לא נכביר פה במילים - פשוט נקשר לדף הפרויקט שהופיע ב- LiveJournal של איליה. אפשר ומומלץ לחפש בגוגל את האתר ולתרגם אותו.

אדר' נוף איליה יהודובסקי הציג פרויקט ייחודי ויוצא דופן בתערוכת "פנטזיה אורבנית - כיכר המדינה" שעסק ב"מאבקים של דעות, שאיפות ורעיונות שונים... ביטוי ויזואלי למאבק של כוחות במרחב העיר".

גם הדיון שהתפתח במסגרת התגובות מעניין, למרות שבעברית המתורגמת של גוגל הוא קצת קשה לקריאה.

חוצמזה, דרך הנושא... הגענו לבלוג אורבני נוסף העוסק בתל-אביב ברוסית. לכל השולטים בשפה - ברוכים הבאים.

משהו (טוב) קורה בעיר הזו - שדרת ההשכלה

שדרת ההשכלה נמצאת כיום בעיצומו של שיפוץ, וממש שווה להכיר, תל אביביים או לא... מלבד המזל, של התושבים הסמוכים, לגור ליד שדרה כזו, היא יכולה גם להיות מסלול שיטוט כשיורדים בתחנת "השלום" בעיר...

השדרה נמצאת 4 דקות הליכה מעזריאלי. צריך פשוט ללכת מתחנת רכבת "השלום" - לכיוון מזרח (על דרך השלום), ותיכף יש פניה ימינה לשדרה - החוצה את שכונת בצרון (מצדה השני - כמעט רחוב יצחק שדה, על זה בהמשך...).

זוהי שדרה מיוחדת, בין היתר כיוון שלכל אורכה לא חוצה אותה שום כביש. ההשקעה והמחשבה של האדריכלים והמתכננים בפרויקט ניכרת כמעט בכל צעד. טיול קצר ימחיש שלא מדובר רק בשיפוץ אסתטי (או הנדסי), אלא בהתייחסות תכנונית מעמיקה לשדרה ולמקום המתפתח.

מצדה האחד מתפתח במהרה "מתחם התעסוקה ביצרון" אשר מכיל כבר מספר מגדלים ומבני תעסוקה ומסחר, וממשיך לצמוח. בימים אלו מגדל משרדים נוסף קרוב לסיומו, ומוסיף לקו הרקיע המתפתח מהשדרה אליו, אבל לצערי (האישי) - בצבע שלדעתי אין בו כל טעם ויופי במיקום הנוכחי - שחור...

מצדה השני של השדרה - מגורים, רובם נמוכים ואפילו מעט צמודי קרקע, וזה הצד הפחות מעניין בשדרה.

בשדרה נבנו בדרך יצירתית הרבה חללים ציבוריים אינטימיים יותר, שמעניקות מגוון של פינות ישיבה. למשל :

בצידי הדרך גם חצר משחק לכלבים, "חצר כושר" (בדומה למקומות נוספים בעיר), ופינות משחק. יש גם שורה ארוכה של נדנדנות (שעדיין לא הותקנו, כפי שרואים בתמונה), ומולם ספסלים ופינות ישיבה להורים.

המחשבה של האדריכלים על המקום והסיפור שלו ניכרת באיזכור של יצירת אנשי תנועת ההשכלה (שעל שמותיהם קרויים הרחובות בשכונת ביצרון הסמוכה), על לוחות מידע ואפילו על השולחנות בפינות הישיבה.

ה"השכלה" בשדרה לא מסתיימת רק בסיפורי היסטוריה, אלא גם במידע על ההגנה על הציפרים בשדרה. למשל בשלט הצהוב שבתמונה יש מידע על האופן בו הבניה של הפרגולות מגינה על הציפרים המקוננות, מחשבה מעוררות כבוד של אדריכלי הנוף של הפרויקט..

ואם בנוף עסיקנן, אז הרי שהתכנון לא התייחס רק לסיפור של המקום, או ל(אי) מגוון החי במקום, אלא גם לצמחיה - לעצי האורנים בשדרה. אחד הדברים המרשימים בשדרה זה הריהוט, שהתאים עצמו לנוף הטבעי בצבעי פסטל שמשתלבים בנוף (טוב, אולי חוץ מהאדום של הנדנדות). והדובדבן בקצפת : עמודי תאורה נטויים הצידה כמו העצים, שיחד משלימים תמונה יפהפייה ומיוחדת ביותר בנוף השדרות בעיר :

בנוסף - המשחק המתוחכם עם הטופוגרפיה, ביצירת תוואי ההליכה. הדרך על השדרה, אגב, איננה ישרה, מה שהופך אותה למעניינת יותר.

ולצידי אותה הדרך, ללא כל הפרעה של כביש, מדשאות מספיק רחבות, צמחיה ומיני מוקדי עניין. פשוט שדרה נהדרת. אם האדריכלים לא היו שונאים אפקטים במצגות - הייתי שם להם כאן מחיאות כפיים !!

בעתיד הקרוב אמורים להיבנות בצד הזה גם מגדלי מגורים. לדעתי זה מיקום מעולה, מכמה סיבות: המרקם הבנוי באזור הוא גבוה, ועתיד עדיין לגבוה יותר; כדאי לתת לאנשים ליהנות מקירבה לשדרה כזו, כי בינתיים יש אולי עשרות בודדות של "שכנים לשדרה"; שכונת ביצרון שבצד השני של השדרה מאופיינת בבתים נמוכים ולא יזיק לצופף את אזור "השלום" קצת יותר ולהוריד קצת לחץ ממרכז העיר (אם בכלל זה יקרה) ; ולבסוף - אין צורך לפינוי בינוי כיוון שמדובר במגרשים של העירייה. בקיצור - שרק ימירו את המחסנים המכוערים הללו במבנים למגורים ומשרדים.

והחומה? זו מגיפה שצריך להחלים ממנה בארץ ומהר - חומות של מוסדות ציבור במקום (אם בכלל) גדרות שמאפשרות ניראות. סביר להניח שבהמשך התכניות למתחם זה חומות אלו ייעלמו, ואת מקומן תחלפנה כניסות של המבנים העתידיים. אם זה לא יקרה : אדריכלי הנוף - אני לוקח בחזרה את מחיאות הכפיים.

אה, ועוד פרט אחד קטן אך גדול, בכל זאת תכנון... ה dead end הזה של השדרה קצת מאכזב...

בסוף הדרך (כלומר בסוף 15-20 דקות מהנות) מגיעים למבנה של בית ספר, בדיוק מול השדרה, אשר חוסם את המעבר ליצחק שדה. אפשר לחצות דרך שביל צר משמאלו של מגרש בית הספר, אך הרצף נקטע, ובעיקר אם עוברים או מטיילים בשדרה עם אופניים. לדעתי היה אפשר להרחיב את המעבר על מנת להנגיש את השדרה ישירות אל יצחק שדה - ומשם למשה דיין או חזרה לכיוון קרליבך ומרכז העיר (בכל אחד מהכיוונים יש שבילי אופניים, ואם כבר מטיילים - אז כדאי לדעת שמשה דיין מוביל גם לכיוון פארק וולפסון ולתצפית הכי יפה על תל אביב בחינם!).

על אתרים - "בית מאני" בת"א (מאת: ענת סקילי)

"בית מאני" ברחוב יהודה הלוי 36 הינו אחד הבניינים הראשונים בתל אביב. הבית נבנה בצמוד לשכונת אחוזת בית שהגיעה עד יהודה הלוי 34, ונמצא בצמוד למסילת הברזל. (קרדיט לתמונה משמאל ותמונות נוספות - אלה שחם)

בשנת 1930 הבית נמכר לשופט יצחק מלכיאל מני בן למשפחה יהודית מכובדת מחברון - משפחת מני (מנ"י - מנצר ישי, אביו של דוד המלך) או מאני בפי אחרים. בראש המשפחה עמד יצחק שהיה יועץ כלכלי ושופט בית הדין העליון הבריטי בימי המנדט.

מאני התגורר בבית 4 שנים, עד שנפטר, והבית עבר ליורשיו. למרות שמני לא היה בעליו המקורי של הבית, הבית קיבל את שמו, כנראה בגלל היותו אדם מיוחס.

בנק לאומי רכש את הבנין ותכנן להרוס את המבנה ולבנות במקום מבנה גדול חדש. בנובמבר 1991 הוכרז `בית מני` לשימור ונדחתה בקשת בנק לאומי להריסתו.

כיום המבנה, הממוקם בצמוד לבניין ההנהלה הראשית של לאומי, וחלקו אף משמש כקיר בכניסה למבנה הבנק. השילוב של שני הבנינים נעשה בהרבה מחשבה ותכנון ונראה כאילו הבנין החדש `מחבק` את הבנין הותיק ומסוכך עליו.

עוד מידע, ותמונות של בית מאני, ניתן לראות בבלוג של ענת סקילי

סיור מודרך בתערוכת "פנטזיה אורבנית"

תערוכת "פנטזיה אורבנית" - כיכר המדינה ביוזמת אורבניקה - התעוררות עירונית, אשר נפתחה במגדל שלום בתחילת מאי ותוצג עד ה- 26.6.09 זוכה, לשמחתנו, להתעניינות. לכן, החלטנו לקיים סיור מודרך על ההצעות השונות לפיתוח הכיכר המוצגות בתערוכה.
הסיור יתקיים ביום שישי, ה- 5.6.09 בשעה 11:00.
ניפגש בחלל התערוכה, מבואה מזרחית, מגדל שלום.
משך הסיור: עד שעה ולאחר מכן נשמח לענות על שאלות.
הסיור יתייחס להיסטוריה התכנונית המפותלת של הכיכר, יתייחס לרעיונות המוצגים בתערוכה וייתן הסברים.
על מנת שנוכל להיערך בהתאם, כל המעוניין, נא להשתדל להירשם בכתובת הדוא"ל:
hagarspiro@gmail.com
נתראה בסיור.

סיפור ארוך על גדר קצרה ומעוצבת בשרונה - סיפור שיחזור (באדיבות: שי פרקש)

שי מעדכן אותנו בהמשך תהליך שיחזורה ושימורה של שרונה, סיפורי טמפלרים על גדרות מעוצבות ומגרשי טניס לפני זמן רב. להנאתכם.

גדר מעוצבת בשרונה, ת"א-יפו

View more presentations from אורבניקה - התעוררות עירונית.