יום שני, 27 ביולי 2009

לונדון - מרחבים פתוחים סגורים

לונדון היא עיר מרתקת, קוסמופוליטית, מרגשת, גדולה, מגוונת ועוצמתית. יש בה אתרי תרבות ומוזיאונים מהטובים בעולם ויש בה פארקים קסומים. למבקרים הישראליים היא עשויה לתת צביטה קטנה נוסח חווה אלברשטיין. הטלוויזיה אולי מצוינת (לא ביררתי), אך בהחלט יש את המוזיקה שמובילה טרנדים בכל העולם, ה"אקסקיוזמי" של האנגלים שעושה חשק לחבק אותם (בנימוס), המגוון הכל כך גדול של ארכיטקטורה, תרבות, נוף אנושי, אוכל ובילויים. יש את הדשא של לונדון שהוא ירוק יותר (וסליחה על הבוטות – אבל אפילו הקקי של הציפורים ירוק יותר...), ואולי גם מזג האוויר הסגרירי, שגורם לנו ללבוש ג'קט כמעט כל השנה ולהתלבש בסטייל, במקום להחליף חולצה 3 פעמים ביום מרוב לחות.


אני מניח שיסכימו איתי תל אביביים שביקרו בלונדון, שיש משהו בעיר הזו שמזכיר מאוד את תל אביב, או שאם נהיה נאמנים לכרונולוגיה ולהיסטוריה – יש משהו בתל אביב שמאוד מזכיר את לונדון. לונדון העוצמתית דומה הרבה יותר לתל אביב ולערים אמריקאיות מאשר לערים אירופאיות כמו פריז, מדריד, מילאנו ואחרות. השוני העיקרי הוא באיזון בין המרחבים הציבוריים של העיר לבין הרחובות המסחריים והתחבורה.


לונדון - את הביג בן צריך לראות מבעד למכוניות, משאיות ואוטובוסים


כשאני עובר ברחוב קפלן בתל אביב לאורך שורה מכובדת של מוסדות ציבור, אני תמיד רוטן ביני לבין עצמי על הסגירות של מרחבים ומבנים אלו כלפי הרחוב. חומה גבוהה מפרידה בין חצר המבנה לבין הרחוב, שוללת מן ההולכים ושבים את הנראות של המקום והופכת את הרחוב למנוכר ולא מזמין. למען האמת, לא ציפיתי לראות את התופעה הזו במדדי ענק בלונדון. אולי זה הדימוי שהיה לי על לונדון, בכל זאת עיר אירופאית, שגרם לי לחשוב שאגיע לעיר שבה התרבות, הארכיטקטורה והולכי הרגל יהיו השולטים בכיפה. ובכן, זה ממש לא כך בלונדון.


לפני שנסעתי לפריס ולונדון, אמרה לי הגר, חברת אורבניקה, שהעולם נחלק לאוהבי פריז ואוהבי לונדון. אחרי ביקור בשתי הערים ניתן להבין את הדיכוטומיה המתבקשת. שתי ערים אלו הן כמעט ניגוד מוחלט. אם בפריז אפשר פשוט לשבת על ספסל מהודר ולמחוא כפיים ליצירת המופת האדריכלית – הרי שבלונדון יש יותר מדי "חורים שחורים" ומבנים מפלצתיים ואפורים שנותנים אפילו תחושת עולם שלישי. אם בפריז הכניסה למטרו מעלה חיוך בגלל העיצוב הרומנטי, הרי שבלונדון מערכת התחבורה התת קרקעית יעילה (הלוואי עלינו), אך קורסת תחת העומס. אם בפריז אפשר לקנות באגט ולשבת בכל פינה שתבחר בעיר, וליהנות ממראה של מונומנט או מבנה ציבור (או הנוף של העיר) הרי שבלונדון אם לא תשב בבית קפה או מסעדה (ותשלם) – לא תמצא מקום לשבת בכל העיר (אלא אם תיסע לפארק, וכאן אני מדבר על גינות ומרחבים בתוך המרקם העירוני ולא מחוצה לו). מצד שני בפריז אם אתה לא צרפתי אתה זר, בלונדון כולם "זרים", ולכן הקוסמופוליטיות של לונדון היא אולי הדגם הכי מושלם למיקס של אוכלוסיה מכל העולם, שכולם אמנם עברו "אמבוש" של הבירוקרטיה האנגלית, אך לא של תרבות הבית שלהם. כך נוצר בעיר הזו מיזוג בין אנשים, ולא היווצרות של קבוצות אוכלוסייה – כפי שקורה בפריז.














ה"טיוב" בלונדון,, פינות ישיבה ושלווה עירונית בפריז

אם הייתי יכול לבחור הבדל אחד מייצג ועיקרי בין לונדון לפריס אז הייתי אומר שבלונדון הצריכה גוברת על התרבות, ובפריז התרבות גוברת על הצריכה. בלונדון אי אפשר לעצור, אפילו לא מול הביג-בן, ולהתענג ממראות יפים, ארכיטקטורה ותחושת היסטוריה. צריך לקנות, לקנות ולקנות. להמשיך ללכת – כי אין ספסל אחד בכל רחוב אוקספורד, ולקנות, ולהמשיך עם הקניות ולשבת במסעדה – כי לא נמצא מקום רומנטי ונעים בעיר, ואם יש – גילו אותו כבר אלפים לפניך. בפריז, לעומת זאת – אפשר למצוא כל 5 דקות מקום נעים לשבת, מפלט משאון העיר.

















תרבות הצריכה המוגזמת נמצאת בכל פינה בעיר, ולמרבה הצער, אפילו בכל פינת חמד. נדהמתי לגלות עד כמה הצריכה גוברת על התרבות: אפילו כנסיות בעיר נאנסות על ידי שווקים! אבל הדבר שצרם לי ביותר הוא הסגירות של מוסדות הציבור ואפילו של השטחים הציבוריים "הפתוחים". כיכרות העיר – כמו למשל כיכר הסוהו וכיכר ראסל מגודרות בשערים. לא רק שהגדרות יוצרות תחושה של "כניסה" למקום, במקום המשך טבעי של העיר, אלא שהן אפילו ננעלות עם רדת החושך, ומותירות את האלפים שעדיין נותרים באזור – להידחק בשוליים של הכיכר – ולקנות, כי אי אפשר לשבת בעיר. דמיינו שבשעה 20:00 בערב בקיץ, ו 18:00 בערב בחורף – נועלים לנו את כיכר רבין או את גן מאיר.. אני מניח שיש סיבה מאוד הגיונית לסגירות הזו של המרחבים הפתוחים בעיר – מיגור הפשע והדרה של חסרי דיור. אבל קשה שלא לתהות אם הפתרון של נעילת השטחים הציבוריים אינו קיצוני, ואם לא ניתן לחשוב ולתכנן פתרון יצירתי יותר.


הסגירות של מבנים ציבוריים צורמת לא פחות, וגורמת לתהות האם העיר מנסה לקדם ולעודד תרבות של צריכה או תרבות נקודה. המוזיאון הבריטי – אחד המבנים המפורסמים בעולם – נעול ומגודר, ואין לו מרחב שניתן לשבת בו, כך גם ה county hall, כך גם רוב בתי האופרה והמוזיאונים בעיר, וכך אפילו אזור הפרלמנט והביג-בן המפורסם – שבמקום לנצל את המרחב לטובת הולכי רגל הוא נאנס על ידי התחבורה הסואנת. בכל מקום כזה של "תרבות" שולטים כלי הרכב הפרטיים, התחבורה הציבורית והצמתים הסואנים - עד שנדמה לפעמים כאילו העיר "מסלקת" אותך חזרה הביתה עם מסר ברור: "כאן לא יושבים – אלא אם כן זה בבית קפה, מסעדה או בר... כאן לא חווים תרבות אלא אם כן משלמים, והרבה..." - בכל אופן, ברוב המקומות.

פריז - אפשר לשבת אפילו בגשרים








(--- מבנה ציבור "תקוע" בין כבישים למסחר




המוזיאון הבריטי בלונדון מאחרי הסורגים


אז נכון, לונדון היא עיר מרתקת, והדשא שלה ממש יותר ירוק, אבל הנה עוד דמיון גדול מאוד בינה לבין תל אביב : היא יותר מרתקת בגלל האוכלוסייה, פחות בגלל יופיה. ואם אפשר להתעקש על עוד קו דמיון – אז כמו לונדון, גם תל אביב מעודדת ומקדמת בצעדי ענק תרבות של צריכה וצריכה ועוד צריכה.

יום ראשון, 26 ביולי 2009

תאב"א יוזמת - סקר מקומות חניה נדרשים לאופניים בת"א-יפו

עומר כהן, רכז ת"א-יפו בשביל אופניים (תאב"א) מעדכן בבלוג שלו על יוזמה להקמת צוות בנושא גניבות האופניים. הצוות עורך בימים אלו סקר למיפוי מקומות בהם קיים מחסור במקומות חנייה מוסדרים לאופניים. אתם מוזמנים להצטרף לצוות, לעזור בסקר ופשוט למלא את המקומות שמצאתם בקובץ המשותף.

עומר גם מעדכן על כך שבעיריית ת"א-יפו התחילו לגבש תכנית להתמודד עם התופעה. אני מצפה להמשך דיווחים על התכנית, היעדים שלה והאמצעים בהם היא תנקוט.

לבסוף, מצורף קישור למחקר על מדיניות לצמצום גניבות אופניים שערך מרכז המידע והמחקר של כנסת ישראל. המחקר מעלה השערה לפיה במדינות שבהן נעשה שימוש נרחב באופניים, מושקעים מאמצים רבים יותר במטרה למנוע גניבות ולכן הסיכוי לגניבה קטן. בנוסף תרומתו הגדולה של המחקר לדעתי היא העלאת מספר אמצעים להתמודדות עם התופעה:
  • תשתית נאותה - נדרשת תשתית נאותה לקשירת האופניים (מקומות חנייה מוסדרים) - במקומות נגישים, מוארים ובטוחים שבהם גם פיקוח ציבורי ומעבר אנשים רבים בשעות היממה. (בהדגשה התוספת שלי). נמצא כי קשירת אופניים למקומות מוסדרים יעילה יותר במניעת גניבות.
  • אבטחה נאותה - נדרש חינוך והסברה בנושא אבטחה של האופניים. ישנו מספר מועט של דרכים לקשור את האופניים בצורה מאובטחת ורק כ- 20% מאופניים שנסקרו בלונדון נמצאו כקשורות באופן בטוח. כמובן שגם לאמצעי הקשירה והאבטחה עצמם (מיקום החנייה ואמצעי האבטחה הנוספים - מיקום ציבורי, אכסון מוסדר ושמירה) יש חשיבות רבה.
  • תכניות לרישום אופניים - מספר שלדה, שמירת קבלות רכישה וכן ראיות נוספות לבעלות על האופניים מקשים על זיהוי הבעלים האמיתיים בעת מציאת זוג שנגנב. מרשם אופניים מרכזי שבו נעשה רישום השלדה ו/או סימון מסוגים שונים מקילה על האכיפה ואיתור אופניים שדווחו כגנובות וכן כאמצעי הרתעה לגנבים.
  • פעולות אכיפה יזומות - הלוואי עלינו במדינתנו הקטנטונת שבה משטרת ישראל עוסקת במעבר הולכי רגל באדום ובאכיפת מהירות (נהגים מועדים) במקום לטפל בנהגים מסוכנים על הכביש.

יום שישי, 24 ביולי 2009

דיון בנושא הבנייה לגובה בת"א - בקשה מטעם ועד הפעולה באסותא

לאחרונה התקבל אצלנו מכתב ובו בקשה להעלות מודעות לנושא הבנייה לגובה בת"א-יפו. המכתב נשלח מועד הפעולה כנגד הפרויקט המתוכנן במתחם אסותא (המכתב נערך קלות קלות).

שלום תל אביבים,

תל אביב חוגגת 100, ובתוך פסטיבל היום הולדת הממלכתי נעדר מקומו של הדיון התקשורתי והציבורי בהיבטים הנוגעים בפיתוחה העכשווי והעתידי. זאת, למרות שע"פ השינוי הניכר בקו הרקיע של העיר מסתמן שהעתיד כבר כאן. האם למישהו יש את התמונה התיכנונית המלאה? האמנם, אין צורך בה גם כשמדובר בפרוייקטים בעלי השלכות סביבתיות רחבות היקף? לפני כשנה התאספנו בגינת אמסטרדם להתארגן למאבק כנגד מגדל במתחם אסותא. המאבק צבר תאוצה והגיע למספר שיאים במהלך הזמן שחלף - זה התחיל מגיוס מומחים לגיבוי ההתנגדויות בחוות דעת מקצועיות, רתימת גופים משפיעים כמו החברה להגנת הטבע ואדם טבע דין, והמשיך באירגון אירוע תושבים בכיכר בזל להשמעת קולנו לקראת התכנסות הועדה המחוזית, בפניה הצגנו טיעונינו במרץ 2009 בהחלטת הועדה המחוזית לאשר את התוכנית המופקדת במיזם אסותא, למרות ההתנגדויות הרבות, ניכר נסיון לפשרה, במקום מגדל בגובה 150 מ', יונחת בשכונה המאופיינת בבינוי אחיד ונמוך (15 מ' בממוצע) מגדל שגובהו "רק" 100 מ', דמוי גובהו של מגדל שלום. בימים אלה עולה מאבק התושבים במיזם מגדל אסותא מדרגה. ועד השכונה ותושבים המתנגדים לפרויקט, הגישו בקשות לערר בפני ועדת התכנון הארצית. בבקשת הערר התושבים מבקשים מהרשויות המתכננות לקיים דיון עקרוני בסוגיות הערכיות והמהותיות שהועלו בהתנגדויות, (ולא, לא מדובר כאן רק על ערכי נדל"ן, אלא בעקר בהתייחסות לערכי חברה, סביבה ותרבות הניצבים מולם). במסמך תשובת הועדה להתנגדויות בולטת ההימנעות מדיון בסוגיות העקרוניות שהועלו ע"י התושבים, הנוגעות בניכור גורד שחקים לאופי השכונה והצפון הישן, בפיתוח הזהיר הנדרש במרקם תכנית גדס, ומחריגה חריפה מהערכים המוצהרים ב"חזון העיר" ובמדריכים לבנייה. מסמכים אלה, עליהם התבססו טיעוני המתנגדים, ניפסלו ע"י הועדה כלא רלבנטיים, בהיותם חסרי תוקף סטטוטורי, זאת בעוד שהועדה בהחלטתה סמכה ידיה על מדיניות אחרת חסרת תוקף סטטוטורי - זו המעניקה אוטומטית 300% שיטחי בנייה עיקריים במגרשים גדולים מ-3 דונם, לא חשוב איפה בעיר. מכיוון שגם מדיניות זכויות היתר הינה חסרת תוקף סטטוטורי, קשה שלא להסיק כי הרשויות מעדיפות את האינטרס היזמי ואת ההסתכלות הנקודתית, על פני קיום המדיניות המוצהרת ב"חזון העיר". במקביל לאישור מגדלים בשיטת הסלאמי, מתקיימת עבודה של צוות תוכנית המיתאר לעיר, האמורה בין השאר, להסדיר את הבנייה לגובה, מתוך ראייה כוללת, ואשר עבודתה מבוססת על ה"קווים האסטרטגיים", שגובשו בתהליכי שיתוף הציבור. מתוך הקשרים אלה, קשה להבין ולקבל את אופי התנהלותן ההפכפכה של הרשויות, המצהירות מחד, על "עקרונות קיימות", ומאידך, מאשרות מיזמים בעלי השלכות סביבתיות מרחיקות לכת, הפוגעים באופי השכונה וברצונות התושבים.

אז איך שומרים על אופיה של העיר, ומיישבים את הסתירה הקיומית שבין היותה עיר תושביה ואוהביה, לבין היותה המטרופולין הישראלי בעולם גלובאלי? איך מפתחים מקומות בזהירות למען הדורות הבאים? איך זה קורה במקומות מתוקנים לעומת מקומותינו? עד כמה, אם בכלל מיושמת ראייה כוללת במדיניות הבנייה העירונית על מה שמסתמן כבר עכשיו כשינוי רדיקאלי בזהותה? האם באמת בשימור הבניין הבודד יש ערך רב יותר משימור רקמת חיים שכונתית? איפה ניתן לבנות גורדי שחקים ואיפה לא? האם הרשויות מקיימות את תפקידן נאמנה בהגנה על האינטרס הציבורי, או שהן מפריטות גם את נוף השכונות הותיקות ומפקירות אותן בידי כוחות השוק ובעלי ההון? וגם, האם התקשורת עושה תפקידה נאמנה בסיקור תהליכי התכנון והבנייה הנמשכים בתנופה מגלומאנית גם בתקופת המשבר הכלכלי והסביבתי? או שמא על הציבור להסתפק בדיון בטוקבקים?

על רקע זאת, ולאור המשך תיכנונם וקידומם של מגדלים ומיזמים רבים נוספים בעיר, (ללא ראייה כוללת), יש צורך בדיון תקשורתי גם באמצעות כתבות הדנות בנושאי סביבה-חברה ותרבות, יחסי רשויות ותושבים, יחסי הון שלטון וכל מדור אפשרי. לכן, אנו פונים אליך, ומבקשים שתקדם את הדיון בנושא, על הקשריו המהותיים, על מנת שהנושא יובא למודעות הציבור.

בברכה,
ועד התושבים

אתם מוזמנים להגיב פה על הנושא - בנייה לגובה - האם צריך? מדוע? איך צריך? על מה חשוב להקפיד? על מה אפשר לוותר? איפה?

הנושא נמצא בדיון גם במסגרת תכנית המתאר העירונית - הפצת הדעות השונות, בשילוב עם נימוקים והסברים, עשויים להעלות ולהאיר סוגיות תכנוניות שונות שקשורות בכך - אנא הגיבו!

יום שני, 13 ביולי 2009

על קצבי עצים ומודל ה-BRT לתחבורה ציבורית עירונית

שמואליק, חבר "אורבניקה - התעוררות עירונית" ומהלוחמים למען פארק בקריית ספר שולח לינק לגלרית התמונות של מורן בית הלחמי העוסקת ביחס שעיריית ת"א נותנת לחלק מהעצים. להזכירכם, לאחרונה נזף פקיד היערות של משרד החקלאות מהתעלמות העירייה מהעצים הותיקים הקיימים במהלך תכנון העבודות לשדרוג רחוב אבן גבירול.
בכלל שווה לדעתי לבדוק את הגלריות של מורן שמתעדת את מאבק התושבים למען הפארק בקריית ספר ותסמינים להרס-עיר, כפי שהיא קוראת לתהליכי הביטון וההתחדשות העירונית של תל-אביב.

שמואליק שלח קישור גם לכתבה מצויינת בניו-יורק טיימס, המדגישה את היתרונות של מערכות הסעת המונים מבוססות אוטובוסים (BRT - Bus Rapid Transpot),ובהם עלות נמוכה יחסית וזמן ההקמה הקצר, בהשוואה למערכת תחתית וההפחתה בכמות פליטות גזי החממה מהתחבורה העירונית. הפרויקט טראנס-מילניו של בוגוטה בקולומביה, הכניס לעיר בין 100 ל- 300 מיליון דולר. לפי הכתבה, המודל של מערכות מסוג זה איננו מתאים לכל עיר והיא מנסה להתחקות אחר ההבדלים.

תודה שמואליק! התגעגענו!

יום שבת, 11 ביולי 2009

מה חדש בחיפה?

דיווחים נעימים לאוזן מגיעים לאחרונה מחיפה:

  1. ראשית, ועדת יערי שהוקמה במסגרת הסכם פשרה בין עיריית חיפה לולמ"ב (הוועדה למתקנים בטחוניים שליד הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה) ולמשרד הביטחון, הגישה את המלצותיה בנוגע למבנה הפולינום המתוכנן בנמל חיפה (ההדמיה מתוך אתר YNET). משמעות ההמלצה היא שמירה על חזות הנוף הימי של העיר ומניעת פגיעה בו מחלקים עיקריים בעיר התחתית, וייעוד הפיתוח העתידי של המרחב למרחב ציבורי שישמש כחזית ימית פעילה. עם זאת, יש הטוענים כי פינוי המבנה המצומצם עשוי להמשך זמן רב וכי אין די בהחלטה זו בכדי לשמור על אופיה של חיפה כעיר עם הפנים לים. טוב שיש דיון עירוני ער בנושא וגם טוב שוועדת יערי מתייחסת לנכס הגיאוגרפי העיקרי של חיפה ושומרת עליו - עיר מגוונת ורב תרבותית, השוכנת במורד ועל הר הכרמל ונושקת לים. איזה פוטנציאל תיירותי!
  2. חנוכת המטרונית - מערכת הסעת ההמונים הראשונה בישראל! (התמונה מתוך הבלוג Image of Me) ראוי לציין כי המושג "מערכת הסעת המונים" מבלבל נוכח המערכות הקיימות אשר כוללות את ציי האוטובוסים הרבים שגם הם מהווים כבר כיום מערכת המסיעה רבבות נוסעים - למשל, לפי סקר "נתיבי איילון" מ- 2002-3, היו כ- 900,000 נסיעות באוטובוס ביום חול ממוצע במטרופולין ת"א - מתוך המסקנות וההמלצות של ועדת סדן לבחינת הרפורמה בתחבורה הציבורית). המטרונית היא בעצם מערכת של אוטובוסים ארוכים, הנוסעים במסלול ייעודי (מת"צ - מסלול תחבורה ציבורית), המקבלים עדיפות תחבורתית והעושים שימוש במערכות מידע בזמן אמת המאפשרים דיווח על מועדי יציאה והגעה מהתחנות. יחסית פשוט - אבל לפחות עובד... לעומת הפרויקטים ההנדסיים המורכבים והמתמשכים של הרכבות הקלות למיניהן בירושלים ומטרופולין ת"א. עד מתי ימשיכו תושבי ירושלים לקלל את "רכבת הקללה" ועד מתי נחכה להקמת הקו האדום שכל כך נחוץ לתפקוד המטרופולין המרכזי בישראל?
  3. הפעלת "קווילילה" - בדומה לקווים שהופעלו בפרויקט הפיילוט בירושלים, אשר מספקים תחבורה ונגישות בעיקר בעבור הבליינים אך לא רק! מדובר בתחבורה בתדירות נמוכה יחסית המאפשרת לנוע בחיפה ובקריות במשך כל השבוע וכמעט בכל שעות היממה. מצורף קישור לאתר ולמפות קווי הלילה שפועלים ומובילים בליינים לאזורי הבילוי בכ- 25 ערים בארץ.
  4. ולבסוף, לאחרונה החלה עיריית חיפה לפרסם הודעות בענייני תכנון ובניה באתר האינטרנט שלה. זהו צעד חשוב בשקיפות שיש לנקוט. בעתיד אנו מקווים כי בכל פרסום על הפקדה תפורסם גם התכנית עצמה בכדי שתושבי העיר יוכלו לבחון את עמדתם ולהיות מעורבים בתכנון העירוני (כרגע באמצעות הגשת התנגדויות כפי שמאפשר החוק). נציין גם כי קיים חלק באתר ובו תכניות בהן נערך הליך שיתוף ציבור כלשהו ובו מידע רב יותר לגבי התכניות. עם זאת, קולות רבים עולים לגבי עומק "השיתוף" המתבצע בתכניות שונות כגון זו של "מחנה זאב". חשוב לציין כי חיפה לפחות מפרסמת את הפרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר, ואת הפורטוקולים של הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפי שמחייב החוק (לעומת 66 רשויות אחרות בארץ שאינן מפרסמות זאת, כפי שעולה מבדיקה שערכה התנועה לאיכות השלטון). אנחנו לא הצלחנו להכנס ולראות פרוטוקולים - נסו בקישור זה שלא עבד בעת שנבדק על-ידינו.
כנראה ירוק עולה - חיפה עולה!

יום חמישי, 2 ביולי 2009

להבין במטרופולין - שווה כניסה

במרץ ואפריל השנה, קיימה החברה להגנת הטבע קהילת ת"א-יפו והסביבה, את הקורס "להבין במטרופולין". הקורס נועד להעניק לפעילים סביבתיים רקע בתכנון עירוני ומטרופוליני. הקורס עסק בשטחים פתוחים, בטבע עירוני, בתכנון סביבתי, ברצועות ירוקות מטרופוליניות, בציפוף ובתחבורה בת-קיימא עם דגש על הולכי הרגל ורכיבת אופניים.
אפשר לקרוא עוד בסיכומים וכן לעיין במצגות שהועברו בקורס באתר החברה להגנת הטבע - קהילת ת"א-יפו והסביבה.
קורסים להכרת המערכת העירונית ולתכנון עירוני מועברים על-ידי גופים שונים למטרות שונות - במקרה הנדון להגברת מודעות לתכנון סביבתי עירוני/מטרופוליני. בפוסט הקודם אפשר לקרוא על סדנה בנושא התקציב העירוני - ההרשמה עדיין פתוחה ואתם מוזמנים להרשם.