רק לא מזמן התקבל
חוק הקובע כי לא יוצבו שלטי חוצות לאורך נתיבי איילון. בין הנימוקים לחוק אחד העיקריים הוא הטיעון המתייחס לפגיעה ביכולת הריכוז ותשומת הלב של הנהגים בכביש, דבר המגדיל את הסיכוי לתאונות. כתוצאה מכך, ב- 31.12.07 ב- 00:00 כאשר נכנס החוק לתוקפו, הוסרו מרבית השלטים. לאחרונה אנו מתבשרים על הצעת חוק חדשה שתאפשר את
השבת השילוט לנתיבי איילון. הפינג-פונג של החקיקה הזו חושף סוגייה מעניינת.
התופעה של פירסום חוצות, בעיקר על שלטים גדולים, מתקיים בנוסף לצירים בין-עירוניים גם בתוך הערים עצמן ולאורך צירים ראשיים ועורקיים בהן. דרכים אלו משמשות המוני אנשים הנוסעים בהם מדי יום ביומו והבחירה להציב שלטי פרסום בסמוך להן ברורה, שכן רמת החשיפה של השלטים הללו גבוהה יותר מאשר זו של שלטים הממוקמים במקומות פחות הומי אדם.
התופעה של
התנגדות הציבור לשילוט העירוני מטעם תאגידים רב-לאומיים וחברות גדולות מתואר בהרחבה בספר No Logo
מאת Naomi Klein. השלטים מתוארים שם כ"השתלטות" על המרחב הציבורי ו"פלישת" החברות הללו למרחב הציבורי. האם ניתן לפרסם בבתי ספר? האם ראוי לפרסם כל דבר? בכל מקום?
שלטים בסדר גודל גדול ניתן למצוא כיום על בניינים העוברים שיפוץ חזית וכן על בניינים הנמצאים עדיין בתהליכי בנייה. זהו מנגון מעניין אשר בו, בעלי הבניין העובר שיפוץ או חברות השיפוץ עצמן רואים הכנסה או החזר מסויים של הוצאות השיפוץ. כן ירבו הקבלנים וההתקשרויות של חברות השיפוץ עם חברות פירסום שיממנו בחלקן את עלויות השיפוץ. הדבר אסתטי יותר לטעמי מאשר פיגומים גסים המהווים מפגע בטיחותי וחזותי. בנוסף להיבט החזותי, סגירה של הפיגומים מהווה שיפור לבטיחות העבודה ולמניעת "תאונות עבודה" כגון נפילות של חפצים או חלקי בניין מגובה רב על רחוב הומה אדם.
נחזור רגע לחוק האוסר על הפירסום בנתיבי איילון. המרחב העירוני הינו מרחב רווי בגירויים שונים ומגוונים. קולות, ריחות, צבעים ותנועה מגרים את החושים השונים. כ- 90% מהמידע המעובד על-ידי המוח הוא מידע ויזואלי. הרחוב העירוני המרכזי והמרחב הציבורי מכילים בתוכם שלטים ופרסומות בכמות גדולה. האיסור של תליית שלטים גדולים באיילון יתבטא בחיפוש של חברות הפירסום ומציאת מרחבי פרסום אחרים כדוגמת הרחוב העירוני. היות ואחד הנימוקים כנגד השלטים הוא סיכון בטיחותי בנהיגה, דווקא ברחוב העירוני הסיכון גובר שבעתיים. המרחב העירוני מארח לצד הרכב הפרטי גם הולכי רגל ורוכבי אופניים. דווקא ברחוב העירוני נמצאים ילדים רבים, הולכי רגל ורוכבי אופניים הנקראים תחבורה רכה אשר בינה לרכב הפרטי אינטראקציות רבות. התפרצות לכביש, גירויים ויזואליים רבים, שדה ראיה צר וחלוקת המרחב עם משתמשים רבים יוצרת מצבים מסוכנים מבחינה בטיחותית.
|
סוגיה אחרונה שאבקש להעלות היא דווקא האפשרות של שימוש בשלטי חוצות בצורה חיובית. השלטים הללו עשויים להגביר את הערנות של נהגים בשל תשומת הלב שהם יוצרים. אולי דווקא בדרכים בין-עירוניות, כאשר הנהיגה לעיתים ארוכה ומייגעת בשל חוסר גירויי, ראוי להציב שלט מפעם לפעם על-מנת ליצור עניין. אפשרות נוספת היא שילוט ופירסום בקנה מידה אנושי. בעבר, למיטב ידיעתי ואנא האירו עיניי, היו שלטי חוצות מצויירים. דבר זה מייצר תעסוקה, מעשיר את המגוון החזותי, מאפשר ביטוי אישי מסויים ומקדם אינטרסים מסחריים במקביל – WIN-WIN-WIN! ניתן אולי להגביל את גודל הלוגו או תכנים מסויימים... העולם הדימיוני שלנו הוא רק במרחק נגיעה.
אין ספק שנדרש עוד מחקר רב בנושא וראוי להקדיש לכך אמצעים בכדי להבין את התופעה ולבחון אותה. האם איסור פירסום גורף במיקום מסויים הוא אכן הפתרון? לאלוהים פתרונים.
פורסם במקור בבלוג'ון קטן כחול: על שלטי חוצות והשפעתם
יותר ויותר אנשים בוחרים להעתיק את מקום מגוריהם מאזורים פריפריאליים לעירוניים, דבר הגורם לשינוי הדרגתי במרקם החיים העירוניים ומחייב את מערכת התכנון להתאים עצמה לחיים אורבאנים צפופים יותר ובהתאם לכך לתכנן, בין היתר, את שימושי הקרקע השונים ואת המדיניות התחבורתית. על רקע תהליכים אלו נפתחה ב- 13 באפריל 2008 בעיר בת-ים הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני שנמשכה כשבועיים והכילה כ- 30 מיצגים שונים שהראו דרכים שונות להשתמש במרחב הציבורי העירוני. אורבניקה ניצלה את ימי הרוגע של חול המועד, על מנת לבקר ולהתרשם. בת-ים הפתיעה לטובה מבחינות רבות. ראשית, העובדה שהסכימה לארח פעילות כזו היא מרשימה בפני עצמה, דבר מפתיע במיוחד לאור כך שמדובר במתן ביטוי כמעט ללא התערבות למציגים יצירתיים בעלי מעוף. שנית, היה נחמד להכיר את העיר עצמה טוב יותר. היה נעים לטייל לאורך הטיילת ולהתבונן בים שנפרש לרגלי המתבונן. כמות השטחים הירוקים הציבוריים והפתוחים מרשימה במיוחד. נדמה כי שטחים אלו הם חלק בלתי נפרד מחיי התושבים ויש אליהם הנגשה מהירה ונוחה כמעט מכל מקום בעיר. המיצגים עצמם שיקפו אומנות מגוונת ולכן מדובר בעניין סובייקטיבי לגבי מה מוצלח יותר או פחות. המגוון הגדול הבטיח הנאה עבור טעמיה השונים של האנושות. מרבית המיצגים השתלבו יפה עם התשתית העירונית הקיימת ונראו לעיתים כמסייעים בשיפור חזות העיר והחיים בה. נדמה היה כי תושבים רבים אכן עושים שימוש ממשי בחלק מהמיצגים וכאילו רואים בהם חלק משגרת חייהם. מדובר, כאמור, בפעילויות ומיצגים שונים, הן ויזואליים ,הן אינטראקטיביים והן קוליים. הביאנלה חשפה טפח מהעולם האורבאני המורכב והצביעה על כך שניתן להתחבר לעיר בדרכים שונות. כמו כן אפשרה להכיר את עולם התכנון העירוני מפרספקטיבות שונות.
ניתן היה לבקר באתרים השונים ברגל, אך סופקו גם סיורים מודרכים, שירותי הסעות בחינם, כמו גם עמדות אופניים שהיו פזורות ברחבי העיר וניתנו בחינם. הביאנלה הסתיימה ולכן אין טעם לתת המלצה לביקור, אך יש לציין כי ככל הנראה חלק מהמיצגים יישארו על כנם, ועל כן ניתן לבקר ולהמשיך להתרשם. בכל אופן, נתראה עוד שנתיים, בביאנלה הבאה. 
