יום רביעי, 29 באפריל 2009

שיטור עירוני - ביזור סמכויות לרשויות המקומיות


כבוד השר יצחק אהרונוביץ' הכריז על הקמת ועדה לבחינת הנושא בדומה ל"וועדה לבחינת שיטור קהילתי ומשטרה עירונית" בראשות יעקב טרנר, אשר הגישה המלצותיה בשנת 2005.
שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי ורה"ע מעלות-תרשיחא, פירסם לאחרונה הודעה לעיתונות בנושא וכן מראיין את דן רונן (בעל חברת אבטחה וניצב לשעבר במשטרת ישראל) בתכנית "קו העימות" ברדיו צפון. כמובן שהאינטרס הברור לקידום הנושא נהיר, אך נימוקיו מקיפים ומשכנעים.

מאיר גלבוע, חוקר משטרה לשעבר וד"ר לקרימינולוגיה, כותב בעניין זה ובעניין ה"הוועדה לבחינת שיטור קהילתי ומשטרה עירונית במאבק באלימות" בבלוג שלו - הרמת מסך. יעקב טרנר, מפכ"ל המשטרה לשעבר וכן רה"ע באר-שבע לשעבר היה ממובילי הועדה שגרסה כי יש לפעול לקידום השיטור המשולב שמשמעותו עלות גבוהה ותקציבים ארציים ניכרים. ממסקנות וועדה זו, פעילות משולבת מתקיימת ברחבי הארץ. בוחבוט למשל, מסביר באתר עיריית מעלות-תרשיחא אודות השיטור המשולב (שוטר+פקח) אך לא בדיוק בכך מדובר אלא בשיטור עירוני עם סמכויות נרחבות יותר. לעמדתו של גלבוע, שיטור עירוני שבו למערכת העירונית סמכויות שיטור שאינן קיימות כיום, הוא משהו מבורך שנובע מהאחריות של הרשות לבטחון התושב. גלבוע מעלה את הסוגיה של שימוש מושחת בכוח כדוגמת המשטרות העירוניות הידועות לשימצה בארה"ב אך מציין גם כי ישנן דוגמאות הפוכות כגון השיטור בבריטניה.

הענקת האפשרות לשיטור עירוני, תאפשר ייעול של ניהול הביטחון העירוני. אם זאת, יש לבצע מעבר סמכויות הדרגתי ולשמור על פיקוח מטעם ממשלת ישראל, משרד הפנים, המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל.

בהקשר זה אולי כדאי להזכיר את פרויקט Safe City שהינו פרויקט להגברת המעורבות הציבורית בשמירה על בטחון העיר. צ'ולה ויסטה בקליפורניה, מיניאפוליס במיניסוטה ועוד הן דוגמאות למקרי מבחן. פרויקט "עיר ללא אלימות" הלאומי הוא המקבילה הישראלית ככל הנראה, אך הוא לוקה (כרגיל בארצנו) בחוסר ראיית התושב כאמצעי הישיר לשמירה על הסדר והביטחון. ניתן למצוא דיווח על תוצאות פעילות הפרויקט ל- 2009 כאן.
בסופו של יום, כולנו רוצים ללכת ברחובות בבטחה ולא לדאוג לבטחון האישי שלנו או של ילדנו. ג'יין ג'ייקובס מגדירה בטחון כאחד המרכיבים החיוניים בכדי לאפשר חיים עירוניים תקינים וטובים. לעמדתה, דווקא ל"מפקח הלא פורמלי", היינו תושב הרחוב או עובר האורח, ההשפעה העיקרית בשמירה על הבטחון הציבורי.

הפוסט פורסם בבלוג: בלוג'ון קטן כחול - פה.

יום שני, 27 באפריל 2009

למי שהבריז ליומולדת שלה...

תמונות ממסיבת יום ההולדת של תל אביב בכיכר רבין.

יום שבת, 25 באפריל 2009

תכנון משתף בתל אביב יפו

פורסם על ידי הגר ספירו ושרון בן-דליה
כחלק משליחותנו כאורבנים נאמני העיר הטובה, התעניינו בתכנית שיתוף הציבור של תל אביב יפו, לקחנו חלק בתהליך, והבאנו לכם מרשמינו על התהליך.
שיתוף ציבור, עד כמה שהמונח משקף תופעה חיובית, טומן בחובו גם שאלות וסוגיות לא פשוטות. ראשית, מדובר בתופעה נתונה לפרשנויות שונות. ישנם שיגדירו את העניין כיידוע הציבור מבעוד מועד על כוונות ליישם פעולה מסוימת ואחרים יגדירו באופן שונה לחלוטין, הכולל ערכיות ואידיאולוגיה של ממש בתהליך, משמע שיתוף פשוטו כמשמעו החל משלב הגיית הרעיון התכנוני ועד ליישומו בפועל. בנוסף, מתי ואיך מחליטים שאכן הציבור משתתף? האם צריך להגיע לאחוז מסוים ממושא התכנון (רחוב, שכונה, עיר) כדי לטעון שהציבור שותף – האם אחוז אחד מספיק או לא פחות מחמישים אחוזים מאלו שעלולים להיות מושפעים מהחלטה כזו או אחרת? כמו כן, מי שותף לתהליך? האם מדובר בייצוג הולם לכל שכבות וקבוצות האוכלוסייה או רק בבעלי תפקידים קיימים (וועדי שכונות, נציגי שכונות, מנהלי מוסדות שונים וכדומה).
התכנית החלה במרץ 2008 בפגישת ההיכרות והמבוא, שבה נכחו עשרות אנשים מתל אביב יפו – תושבים ובעלי עניין. יש לציין כי רובם המוחלט היה אנשים מבוגרים, רובם פעילים בפורומים כאלו או אחרים, כלומר, שליחי ציבור בעצמם. בפגישה זו נכחו גם שלושה מחברי אורבניקה. המטרות ודרך השיתוף שהוצגו באותו מפגש נשמעו מבטיחות ביותר. הנה הגענו לעידן חדש בו הציבור הוא לקוח שיודע מה הוא רוצה שיתכננו לו, והגיע הזמן שקולו יישמע.
ואכן – קולם של כולם נשמע בפגישת המבוא. גם קולות צעקות והמון אינטרסים אישיים שהיו מאוד חשובים לאנשים, וכבר אז הבנו שהחיים של משתפי הציבור פה לא הולכים להיות קלים. עם השנים הצטבר כנראה אצל רבים מהפעילים חוסר אמון בממסד, ברשות העירונית. חוסר אמון זה התפרץ בישיבה הראשונה של שיתוף הציבור – שהוא יריית פתיחה לכוונות טובות יותר של העירייה, אבל אולי זה דווקא מסביר את הצורך הגדול של הרבה אנשים, צורך שנדחק, לצאת החוצה. בכל מקרה התגבשה בפגישה זו רשימה אינסופית כמעט של נושאים שבערו בעצמות המשתתפים. שוב, כבר אז היה ברור שמצפה למשתפי הציבור עבודה רבה, כמעט בלתי אפשרית. לפי כמות הנושאים שהועלו אין ספק שיהיו כאלו שלא יידונו.
לאחר פגישת המבוא התקיימו מספר פגישות – חלקן נושאיות, חלקן אזוריות. ההיגיון של המבנה היה ברור, ויפה גם שהתייחסו לא רק לאזורים גיאוגרפיים בעיר, אך גם לנושאים. במפגשים אלו התכנון המשתף שיתף לרוב אנשי מקצוע ואנשים המגיעים מהתחום עליו מתמקדים. ויש הגיון גם בזה – שכן בכל זאת, אחרי ששומעים סוגיות וצרכים של תושבים, יש מקום לאפשר לאנשי מקצוע להתמודד עם האמירות ולסייע לגבש אסטרטגיה על סמך צרכים אלו.
שרון: נושאי "מרחב ציבורי" ו"עיצוב עירוני" קובצו בדקה התשעים למפגש אחד. גם כך עצם הצמצום של הנושאים למפגש אחד היה מאכזב, אבל המפגש עצמו היה מאכזב ביותר, או שאולי הציפיות היו גבוהות. בכל זאת יש לזכור שתל אביב כרגע היא המובילה בארץ בתחום שיתוף הציבור, ויש עדיין עיריות שלא מכירות את המושג. אולי באמת ציפיתי שיהיה זה מפגש מאתגר, של מקבילית מוחות, של מחשבות על איך ליישם את החזון. אבל המפגש היה לצערי אוסף של בדיחות עצובות :
הבדיחה הראשונה הייתה שרוב גבוה מאוד של המשתתפים היו עובדי העירייה. מה פה 'שיתוף' אם אנשי המקצוע הם מהעירייה? הבדיחה השנייה הייתה כאשר ביקשו המשתפים מאיתנו להציג הצעות שלנו לבניה נכונה בתל אביב מבחינת עיצוב. ההצעות פשוט נזרקו שם על גיליון. שצף קצף של דעות והצעות, שנרשמו על איזה גיליון, ושום סוגיה מהן לא הועלתה לדיון. בסופו של דבר פשוט חילקו אותנו לקבוצות לפי שלושה נושאים שהוגדרו מראש (ולכן מה היה הטעם בכלל להעלות נושאים אם הם לא יעלו לדיון?), כאשר שום נושא שהועלה בתחילת המפגש לא היה חלק מאותה מטלה. בקיצור – פשוט היינו צריכים לשרטט להם סכמטית איך היינו רוצים לראות את המע"ר גולש ואיך ליצור נקודות חיבור בין המע"ר לשכונות. זו הבדיחה השלישית... במפגש של מרחב ציבורי ועיצוב עירוני התבקשו להביע דעה על גלישת המע"ר. הבדיחה הרביעית היא שנותני הטון היו עובדי העירייה, צורחי הטון היו אלה שנלחמו על אינטרסים פרטיים שלהם – כמו אחת המשתתפות שגרה בביצרון ונורא אוהבת את צמודי הקרקע שם, ולכן מבחינתה אסור לבנות שם לגובה, אבל מותר לכסח שכונות אחרות (והיא זו שהכי צורחת שם והכי נשמע קולה). מה לסדנה הזו ולמרחב ציבורי ? מה לה ולעיצוב עירוני ?
לסדנת "מרחב ציבורי" כנראה מגיעים אנשים שזה הדבר הבוער להם בעיר (למשל – אנחנו, אורבניקה), וכדי שיביעו את דעתם (למשל בסוגית שחרור כיכר רבין מתנועה בצד אחד) הם צריכים להבין את ההשלכות של בעד או נגד, ולהסכים מראש לקבל אם הצעתם או עמדתם תהיה במיעוט. הלוא זו המהות של שיתוף ציבור? החלטות לגבי גורל העיר וגורל איכות חיינו בעיר? אם זה רק מפגש של העלאת רעיונות וכתיבתם על גיליון בלי לדון בהם – אז למה לבוא? יכולנו לשלוח בדואר רעיונות!!
לא מצאנו במפגש הזה ולו פתרון אחד לגבי מרחבים ציבוריים או עיצוב עירוני !! לא היה דיון על המראה הרצוי של רחובותינו, ולא על המרחבים שאנחנו רוצים אולי להציל (למשל כיכר המדינה) או לשנות (למשל כיכר דיזנגוף) או להוסיף (למשל בקרית ספר). שום דיון ברמה הזו. רק אוסף רעיונות שספק מישהו יקרא אותם לאחר מכן. לא היה את הדבר החשוב ביותר של שיתוף ציבור – תהליך דמוקרטי אמיתי של תושבים שמצביעים בעד או נגד פתרון לסוגיה כלשהי. תכנון משתף, עד כמה שידוע לי, מטרתו לייצג את עמדות וצרכים התושבים. איך עושים את זה אם יושבים 200 אנשים (ואחר כך בפגישות העבודה כמה עשרות) עם צרכים שונים? הפתרון פשוט : מעלים סוגיות ועורכים הצבעה על דרכי הפתרון.

הגר : בסדנא בה השתתפתי דנו בנושאים של תעסוקה ומגורים. התחלקנו לשתי קבוצות וכל אחת התמקדה על אחד משני התחומים. אני השתייכתי לנושא המגורים. הניחו בפנינו שתי אופציות והיינו צריכים לחוות את דעתנו לגביהן, תוך אפשרות למזג בין אלמנטים מהשתיים ובכך ליצור אלטרנטיבה שלישית. הדיון שהתפתח, בסופו של דבר, נקבע בעיקר על ידי מספר אנשים דומיננטיים, שהעלו אינטרסים שונים שלעיתים חרגו מנושא הדיון או ששיקפו בעיות כה ספציפיות, שכלל אינן מתאימות לתוכנית מתאר עירונית. כך נגזל זמן יקר והדיון הפך להחלפת דעות בין מספר מצומצם של אנשים. ההשתתפות הייתה על בסיס התנדבות אישית, כך שבהחלט יכול להיווצר מצב, בו משתתף לא יביע את דעתו, דבר שאכן קרה. לא היה מנגנון שיבטיח השתתפות מאוזנת של כל המשתתפים. הדיון התמקד על נושאים חומריים כגון רווחים לקבלנים ויזמים וניתנה התייחסות מועטה ביותר להיבטים חברתיים או להשלכות כלל עירוניות של מדיניות תכנונית כזו או אחרת. כשהעליתי טענות לגבי הצורך של תוכנית מתאר בסדר גודל כזה לטפל גם בסוגיות חברתיות, שמדגישות את העובדה שמדיניות הקשורה למגורים היא קריטית, שכן יכולה להנציח את הפער הקיים בין הצפון לדרום ובין קבוצות אוכלוסייה (שכונות מגודרות, תמהילי דירות וכדומה) הרגשתי שזה סתם נזרק לאוויר ולא התקיים דיון מסודר בנושאים שונים. הנושאים שהועלו נקבעו, בסופו של דבר, על ידי המשתתפים, שזה מבורך מצד אחד, אך מאידך נתון להשתלטות על ידי משתתפים דומיננטיים וכן מתפספסים נושאים חשובים שלא הגיעו לדיון, לא מפאת קוצר זמן, אלא מחוסר הכוונה. נושא המגורים ראוי היה שיתייחסו אליו מהיבטים שונים כגון צפיפות, פינוי-בינוי, שמירה על מרקמי בינוי קיימים, פיתוח וחיזוק שכונות, שימור מרקמי אוכלוסייה וכדומה.
בעיה נוספת הייתה הדרישה להתמקד בנושא אחד בלבד. קשה להפריד את נושא המגורים מנושאים אחרים, כי כולם מהווים מקשה אחת ותלויים האחד באחר. גיבוש מדיניות מגורים תשפיע בהכרח על מערכת התחבורה הציבורית, על תעסוקה, על פיתוח שטחים פתוחים, מסחר ועוד. בקיצור, לא ברור על סמך מה יקבעו את האלטרנטיבה הסופית לפיתוח העיר.
התובנה שיצאנו עימה היא שיש בעיה בשיטה הזו של שיתוף הציבור, במודל, אפילו במודל המאוד משתף של עיריית תל אביב-יפו. יש בעיה באופן שבו מאפשרים לאנשים מקצוות תפיסה שונים להגיד מה העיר הזו צריכה בלי לערוך אחר כך סיבובים של הצבעות על מה חשוב לדיון ומה חשוב להכרעה ציבורית. גם העובדה שרוב אנשי המקצוע שיושבים בפורום המקצועי הזה הם אדריכלים (שלא לדבר על כך שמתוכם הרוב הם מעיריית תל אביב-יפו) הוא בעייתי. לאדריכלים רבים שם פנטזיות שונות, כל אחד מנסה לשכנע כמה הפנטזיה שלו יפה ורואה את הרעיון שלו כאיזה מיצג. רק אחת צדיקה בסדום הגיעה כדי לנסות להציל את נכדינו ממשבר אקולוגי, ורק אחד, צדיק בסדום, שאל למה מותר לעבות שכונות חלשות אבל בביצרון אסור לגעת אם היא קרובה כל כך לעזריאלי (ולא זכה להתייחסות ראויה), ולא היה אפילו צדיק אחד שטען שחסר בקרית ספר כיכר או גינה, וחסרים בעיר הזו מרחבים ציבוריים איכותיים, ייחודיים.
האינטרסים האישיים של אנשים שם הם במקרים רבים מעל האינטרסים של העיר, וזה בסופו של דבר לא רק שלא משרת את המטרה, אלא פשוט יוצר את ההיפך – אנשים חזקים, מודעים, לרוב מהתחום של תכנון ואדריכלות, או יזמים – הם האנשים שנחשפים לתהליכים אלו ומובילים את הטון, ולעומת זאת האנשים שמהווים את ליבת העירוניות פה בעיר בכלל לא יודעים על התהליך או שלא באמת מיוצגים על ידי האדריכלים שמובילים את המשתתפים.
אין ספק שהכוונות של העירייה טובות, וברור שהיא השקיעה כסף כדי לעשות תהליך חיובי וצודק. המבנה של התהליך אכן הזכיר תהליך של שיתוף ציבור אמיתי, אבל לא המהות... במהות התהליך כלל איסוף רעיונות, התייחסות אקראית ולא רצינית בכלל לצרכים שהועלו, והתעלמות מוחלטת מסוגיות חשובות שעליהן צריך הציבור להחליט – לטובת סוגיות שהן כבר (בינינו) די מוגמרות – כמו לאן יגלוש המע"ר של תל אביב.

יום שישי, 24 באפריל 2009

אורבניקה מתארחת ומארחת ב"בתים מבפנים"

אורבניקה מזמינה אתכם לתערוכת "פנטזיה אורבנית" שתיערך במסגרת אירוע "בתים מבפנים", ביום שישי, בתאריך ה- 08/05 משעה 10:00 בבניין כלבו שלום. במסגרת התערוכה יתקיים פאנל גם בשעה 12:00 עם אנשי מקצוע ומומחים בתחומים שונים - חברה, סביבה, אדריכלות ועוד.


אנו ממליצים גם על סיורים נוספים במסגרת האירוע. ליחצו כאן לראות את התכנייה של בתים מבפנים (שימו לב בתכניה -תערוכת פנטזיה אורבנית במספרים 15 ו 48). זוהי הזדמנות מעולה להכיר את העיר מגובה העיניים, ולהציץ וללמוד על מקומות שבדרך כלל לא מגיעים אליהם.


מטרת פרויקט "פנטזיה אורבאנית" היא לחשוף רעיונות לעיצוב מחדש של מקומות ומרחבים שונים בעיר, מתוך אמונה כי שיתוף הציבור בתכנון ועיצוב מקום מגוריו וסביבתו הינם מרכיב חשוב בתכנון ובעיצוב העירוני. התערוכה מהווה גם הזדמנות לבחינה ביקורתית של המצב הנוכחי. הפרויקט תומך ברעיונות אותם העמותה מעוניינת לקדם, כגון : שוויון, ביטוי, שיתוף הציבור, אקטיביזם, ומאזן שיקולים חברתיים, פיזיים ופסיכולוגיים לעומת שיקולים כלכליים.


תערוכה זו היא הראשונה במסגרת פרויקט "פנטזיה אורבאנית", והיא כוללת את הצגת ההיסטוריה התכנונית של כיכר המדינה, וכן הצעות, יוזמות ורעיונות שונים לפיתוח הכיכר פרי דמיונם של אדריכלים, אומנים והציבור הרחב. התערוכה חושפת דרכים שונות – מקוריות ויצירתיות – לעיצוב המרחב הציבורי הפתוח.


מקווים לראותכם באירוע.

יום רביעי, 22 באפריל 2009

ברכות לפעילים למען קידום פארק בקרית ספר!

פעילי ועד הפעולה למען פארק בקרית ספר עוסקים בנושא זה זמן רב. כפי שדווח, היום התקיימה ישיבת הוועדה המקומית לתכנון ובניה בה הוחלט לתמוך בתכנית שהגישו התושבים לשטח - קרי פארק על כל השטח. ההחלטה להמליץ לוועדה המחוזית על פרסום דבר הכנת תכנית במתחם ובתנאי של הקמת פארק בשטח של לפחות 6.5 דונם, מסתמכת על המלצתו של מהנדס העיר וקשורה באפשרות ניוד הזכויות במתחם.

זהו עיקרו של מאבק ציבורי ודוגמא בולטת ליכולת ההשפעה שלו על קבלת ההחלטות. במקרה זה, נדרשה הכנה של תכנית חלופית על-ידי התושבים, שהועמדה כנגד התכנית שהוגשה על-ידי היזם.

נזכיר כי נימוקים כבדי משקל עמדו לטובת התושבים כדוגמת המחסור הקיים בשטחים ציבוריים פתוחים בשכונה, הפרטת שטח שיועד לצרכי ציבור (מבני ציבור) והמשמעות של העדפת טובת הפרט (היזם והרווח הכלכלי שלו) על טובת הכלל (הציבור הרחב).

בשעה טובה החליטה הוועדה המקומית של ת"א לעמוד מאחורי היוזמה של התושבים ולתמוך בתכנית שהוגשה מטעמם! זוהי דוגמא מעולה לכיצד פעילות עיקשת ונועזת מטעם תושבים הפועלים למען איכות החיים שלהם ולמען פיתוח מושכל של סביבת מגוריהם, עשויה להצליח. אקטיביזם במיטבו! זהו תכנון יוזם שעליו ידובר עוד רבות!

ברכות מכל הלב! יישר כוח!

יום שלישי, 21 באפריל 2009

אתר חדש - Hoody - האם אתה מכיר את השכן?

Hoody הוא מיזם חדש מבית Webit שגם מהווים את המנוע מאחורי הרשת החברתית-סביבתית "שינוי ירוק" מטרתו היא חיבור בין אנשים ועסקים שגרים בסמיכות זה לזה. כפי שמספר יוצרו יואב סגל:


"
Hoody נוצר מצורך אישי שהתעורר לפני שנתיים שהיה לשתף את השכנים שלי בקומפוסט הביתי שאפשר שיתוף לעוד מספר משפחות. במהלך המחקר ראיתי שאין פלטפורמה שכונתית שבאמת נותנת מענה לחיבור שכנים על בסיס גיאוגרפי וניגשתי לאפיין את האתר."

"מה שמניע אותי אישית ב- Hoody הוא התשוקה לחבר בין אנשים כדי ליצור קהילה מקומית שכייף לחיות בה. אני מיישם בפרויקט עקרונות של כלכלה מקומית בה השכנים הם אלו שבאים בקשר עם בתי העסק הקטנים והבינוניים ומסייעים להם לחזק את הקשר עם הקהילה. כמו כן האתר יאפשר חיבור בין תושבים שיש להם מן המשותף, במה להחלפות וכן מקום להציע בו את כישוריך המקצועיים."

"אני משוכנע שהדרך ליצירת סביבה מקיימת ונעימה מתחילה בך, באזור המגורים שלך בקהילה הפיזית שעוטפת אותך וזה מה שאני פועל לעשות באמצעות האינטרנט. אני מעוניין לקחת את הכלים והטכנולוגיה העדכנית ביותר על מנת ליצור אתר חי ונושם שאתה ממש "מרגיש" את הקצב של העיר, השכונה, הרחוב שלך. פלטפורמה זו תחבר ותשבור את הקרח בתקופה שכבר לא הולכים לבקש חצי כוס סוכר מהשכן."

לדעתי, פלטפורמה כזו חשובה בעיקר נוכח הניתוק בין אנשים וקהילות ופגיעה במקומות המפגש הציבוריים המסורתיים כגון - המכולת השכונתית, בית הכנסת, המתנ"ס, מגרשי המשחקים ובעיקר הרחובות. רחובות רבים נפגעים בשל העדפת השימוש בהם לצורך העברת כלי רכב ממקום למקום ופחות כמקום מפגש, מרחב ציבורי-מסחרי וכמקום משחק בלתי פורמלי ומוקד בילוי שעות הפנאי.



בכל אופן, אני ממליץ בחום לקפוץ לשכונה - כנסו והרשמו ל-
Hoody עוד היום. מי יודע... אולי השכן/השכנה הבאים שלכם הם החצי השני שלו חיכיתם? אולי הם בדיוק עברו לגור קרוב אליכם ורוצים להכיר מישהו לקפוץ אליו לכוס קפה?

יום שני, 20 באפריל 2009

תודות

תודה ענקית לכל הפעילים עלומי השם הפועלים בכדי לייצר ערים טובות יותר!


מעבר לכך, תודה לכל פעילי "אורבניקה - התעוררות עירונית" הפועלים בישראל לקידום של פרויקטים שונים לשיפור הערים.

תודה לחן המעצבת שעיצבה עבורנו את הסמליל הנבחר - אלפי תודות! וגם למיכל סהר שהתירה לנו את השימוש בפונט המגניב!


יום שבת, 18 באפריל 2009

מה נמצא מתחת לשכבות?

בפגישה האחרונה שהתקיימה ב- 31.3.09, נפגשנו במרכז השל שאירחו אותנו ביד נדיבה. היה נעים להתארח במקום מאורגן ומאובזר ותודה למרכז השל על האפשרות להשתמש במקרן ובשירותים - מקווים שהשארנו הכל כמו שצריך. הכיבוד כלל מאפים ששרון הביא וגם תותים וופלים שהובאו על-ידי משתתפים נוספים - בקיצור היה טעים וגם מרתק.

הפגישה כללה עבודה ושיחה על פרויקט גימנסיה הרצליה וכן להרצאה מרתקת בנושא שימור ושיחזור ציורי קיר ישנים שהעביר שי פרקש.

שי הוא יוצא למשפחה שעסקה בייצור מברשות ובעקבות מקרה שקרה, יצא לו לגלות עולם שלם של ציורי קיר שמסתתרים מאחורי קירות ישנים. מאז הוא עוסק בין השאר בשימור ושיחזור ציורי קיר, בקידום הנושא ברמה האקדמית והמקצועית וכן משמש כיו"ר ועדת ציורי קיר של איקמוס (ICOMOS) ישראל.

מסתבר, שעיטור קירות הוא לא עוד אופנה חולפת אלא משהו שמלווה לאורך שנים את האדם - קישוט ועיטור ביתו שנוגעים לצורך אסתטי וגם לצרכים אנושיים נוספים כגון סימון טריטוריה והצגת פאר לצורך מיצוב המעמד החברתי.
אז למדנו קצת על המצאת הצבע "כחול כביסה" והתבאסנו קצת שישראל לא כולה עדיין עטופה בצבע התכלת הרך, חזרנו הביתה וישר רצנו לקירות ושאלנו את עצמנו... כמה ישן פה? האם יש שם משהו? מה אנחנו היינו מציירים פה.
מצורפת פה המצגת שרק את חלקה הספקנו לראות (אך אין כמו ההסברים הקולחים והמרתקים של שי ולטעמי המצגת חסרה מאוד בלעדיהם - מי שפיספס.. חבל, אולי אם תרצו נארגן הרצאה נוספת):

התרשמנו מהיופי של פגישה עם אדם שאוהב וחי את עיסוקו. שי - היה מרתק! תודה.

יום רביעי, 15 באפריל 2009

מזל טוב גם לאורבניקה - התעוררות עירונית

בשעה טובה אנו שמחים לבשר כי הוכרנו כעמותה רשומה בישראל!
תודה לכל העוסקים בפעילות השוטפת, המגיעים למפגשים ולפעילויות, לעוסקים בפרויקטים השונים ולכל אלו שתומכים בעירוניות בישראל. רק בזכותכם נקדם איכות חיים עירונית וערים התומכות בהתפתחות החברתית והאישית של אלו שחיים בהן.

בקרוב מאוד, השקת תערוכת "
פנטזיה אורבנית - כיכר המדינה" - היום הוא היום האחרון למשלוח חומרים והצעות.
לפרטים אודות התערוכה והגשת עבודות

יום שלישי, 7 באפריל 2009

חגיגות המאה - הכרחיות או בזבוז משווע?

למען הגילוי הנאות אתוודה ואכתוב שנכחתי בפתיחת חגיגות המאה לעיר ואף נהניתי. יחד עם זאת, עצם העובדה שאני מתגוררת 5 דקות מכיכר רבין בהחלט הנגישה עבורי את הפעילות. בכל אופן, כצפוי, היה המוני, אבל אווירה חיובית, הרבה השקעה מסחררת. הבמה המיוחדת המוגבהת לתזמורת הפילהרמונית הייתה מסנוורת בהשקעתה, כמו גם מטחי הזיקוקים שנורו מכל עבר, הקרנת המופע על קירות בניינים ומגוון ההופעות והזמרים. עד כאן מילות התפעלות, אך יש צורך בבדיקה אנליטית מקיפה יותר של הנושא.
כאחת המעורבת במספר מעגלי אקטיביזם חברתיים, אני נחשפת להיבטים רבים של העיר תל אביב-יפו. הניסיון להציג באירוע הפתיחה, כמו גם באופן הצגת החגיגות בישיבת המועצה האחרונה את העיר כאידיאלית, תוך התעלמות מבעיות וקשיים חברתיים וסביבתיים צרם בצורה אקוטית וחוטא למציאות העגומה. בעיות רבות עדיין מהוות את מנת חלקה של העיר והיה צריך לעשות שימוש בחגיגות כפלטפורמה לתיקון עוולות שונות. היום התבשרתי משיחה שקיימתי עם מורה ומדריך יפואי, העוסק בתחום שנים רבות, על צמצומים תקציביים מקוממים במערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי ביפו. להלן מספר דוגמאות: הורדת משרה מלאה של קצין ביקור סדיר. מכיוון שיש בעיית נשירה חמורה מבתי הספר ביפו, תפקיד זה, אשר אחראי על איתור התלמידים שלא מגיעים לבתי הספר-חשוב מאין כמותו. בדצמבר 2008 ביטלו מנה חמה במועדונית במתנ"ס היהודי-ערבי. כמו כן, היו 4 מדריכים ב- 3/4 משרה ולפני שבועיים הקפיאו משרה אחת, כך שנכון להיום ישנם 3 מדריכים על אותו מספר ילדים כמקודם. בנוסף, לפני כחודש נסגר מרכז לנערות ערביות במצוקה ובמרכז "מגן אברהם" (בו מתקיימת פעילות לנוער יהודי וערבי) הורידו את הפעילות מ- 5 ימים ל- 3. אין מנוס מלומר בריש גלי, כי ישנן פתולוגיות חברתיות וסביבתיות רבות, החל מנוער במצוקה (סמים, נשירה מבתי ספר, פשע ואלימות), עבור בקיטוב הולך וגובר בין צפון העיר לדרומה וכלה בסוגיות של זיהום ותחבורה ציבורית. הדבר מעלה את השאלה – האם הכסף הרב (עשרות מיליונים) שהושקעו בחגיגות המאה אכן מוצדק. נראה כי קיים סדר עדיפויות קלוקל ובהקצאת כספים מוזרה. עם כל זיקוק שנורה ביום שבת התכווץ לי הלב מהמחשבה שזה בא על חשבון השכבות החלשות ו/או על חשבון מטרות נעלות וחשובות יותר.
תקציב העירייה האחרון שאושר על ידי מועצת העירייה לפני חודשים ספורים כולל קיצוצים בתחומים חברתיים וסביבתיים. ניתן להתרשם מרשימה מסודרת המדגישה זאת באתר של "עיר לכולנו", שם מצוין, בין השאר, כי אושר קיצוץ של מאה אלף ₪ בתוכנית למניעת סמים, 260 אלף ₪ בתקציב החינוך המיוחד ולא הוקצו סכומים לדיור בר השגה (גם לחוסר תקצוב יש משמעות, לא רק לקיצוצים והפחתות). סכומים אלו נראים כה זניחים לעומת תקציב מנופח של כ- 45 מיליון ₪ לחגיגות ואירועי המאה.
נקודה נוספת למחשבה – יום הולדת מאה מציין את תל אביב בלבד. יפו עתיקה הרבה יותר ולמרות שתל אביב-יפו מהוות יחידה מוניציפאלית אחת, סיפוח יפו התבצע שנים רבות לאחר תחילתה של תל אביב ואין זה מופרך להתחיל לחשוב עליהן כעל שתי ערים נפרדות.

יום שבת, 4 באפריל 2009

Happy Birthday Tel-Aviv


יום חמישי, 2 באפריל 2009

כנס המאה לקיימות אורבאנית

פתיחת אירועי שנת המאה לתל אביב



חגיגות שנת המאה לתל אביב נפתחו אתמול, יום רביעי, בכנס חגיגי ומרתק לקיימות אורבאנית.
את הכנס פתח מר רון חולאי, ראש העיר, בשיר הלל ושבח לתל אביב. בנאומו הקצרצר והסוחף בירך חולדאי את תל אביב לרגל יום הולדתה, והכניס אותנו בכישרון רב לאווירת היומולדת, למרות שעליי לציין שזו פעם ראשונה ששילמתי 200 ₪ להזמנה ליומולדת. אבל ניחא, היה שווה. החלק הלא נעים הוא לא המחיר – שגרם לסינון רציני במוזמנים ליומולדת (וחבל, כי היה עוד הרבה מקום פנוי באולם) – אלא בחלוקה הגסה של המוזמנים לבעלי תג לבן ותג אדום. בעלי התג האדום – מוזמנים מכובדים מהעולם – זכו להארחה כיד המלך, בעוד שבעלי התג הלבן לא קיבלו אפילו כוס מים עד סוף הערב. ואם להיות כנים – אז בסוף הערב החגיגה הייתה נדיבה והוגנת. אבל נתחיל מהתחלה ... הכנס נבנה מכמה חלקים, כל אחד סקר היבט אחר של תל אביב.
למי שרצה להיות אך לא יכל (למשל בגלל המחיר) אספתי לכם מרשמיי מהכנס :

ההיבט הראשון היה ההיבט האנרגטי. בפאנל זה צידדו רוב המשתתפים בטענה כי לעירייה תפקיד מפתח, ואינטרס גדול בעידוד השימוש באנרגיה סולארית. ישראל, וגם תל אביב, נמצאות בפיגור גדול בתחום האנרגיה הסולארית . אבל – ויש אבל – הוזכר שם נתון חשוב לפיו גם יהיה ניצול מקסימלי של אנרגיה חלופית מדובר על 20% מהאנרגיה, ולכן חשוב לחשוב גם איך מנצלים נכון את שאר 80 האחוזים, והפתרון טמון בשינוי התנהגותי של התושבים. רוב האנרגיה בישראל נצרכת דווקא מבתי התושבים ולא התעשייה. מבחינת העירייה, ציין עו"ד דורון ספיר, היא מחייבת כל מבנה חדש לבנייה ירוקה, אבל לא בכל מבנה הדבר נכון לעשות מבחינת עלות תועלת. בכלל, מר ספיר הדגיש הדגש ושוב את נושא העלות והתועלת, למרות שבפועל עוד לא שמענו על מודל שהצליח לכמת באמת את התועלת של מעבר לאנרגיה סולארית. אבל גם ניחא, בואו נקרא לזה התחמקות אלגנטית...
ההיבט השני היה ההיבט הכלכלי – פרופ' יהודה כהנא הדגיש בתורו את מה שאנחנו כבר חודשים מחכים לראות שקורה : ניצול התזמון של המשבר הכלכלי. לטענתו עכשיו זה הזמן עבור עיריית תל אביב להירתם לפרויקטים שקשה לעשות בזמן אחר (בגלל טיעוני ספיר למיניהם על עלות תועלת ): להיפטר מקרקעות מזוהמות, להשקיע חזק בתחבורה ציבורית, לבנות בצפיפות, להשקיע בתשתיות אופניים ובשיפוצים. כשנשאל ישי דותן, מנכ"ל נ.ת.ע, למה לא שיתפו פעולה עם הצרפתים בעבר – כשהציעו לנו מימון לפרויקט רכבת קלה – ענה שזו סתם הייתה פנטזיה שהייתה מתפוצצת לנו בפרצוף, ותודה לאל ניצלנו מפרשיית שחיתויות. קשה להתמודד עם טענה כזו של "אם", אז לצורך העניין – נאמין למנכ"ל נ.ת.ע. השורה התחתונה : הוא הבטיח שב 2014 יפעל כבר הקו האדום של הרכבת הקלה. אנחנו רוצים גם להאמין לזה, אבל אנחנו קצת אכולי אכזבות. אז בואו נעשה מה שחבר טוב יעץ לי פעם : "לצפות, אך לא לקוות". לגבי שבילי האופניים, אפילו בפאנל הודו שכדי לממש את הפרויקט במלואו נדרש הון עתק שאין לעירייה. פרויקט האופניים "יקר אימים" מול התועלת שלו – והנה שוב מילת האימים הזו, שגם פרופ' יהודה כהנא הדגיש – קשה לתמחר את התועלת הגדולה של שימוש באופניים ואת המחיר הבריאותי הגבוה שאנו משלמים על אי השימוש.
ההיבט השלישי, דמוגרפי חברתי : בדיון זה ניסו להתמודד עם הסוגיה של קבוצות המיעוט בתל אביב והקבוצות החלשות כלכלית – לעומת מגמות ההתעשרות של תל אביב. השופט חאלד כבוב סיפר סיפור אישי מרתק על האפליה נגד ערבים ביפו, וטען שהעירייה נדרשת לאפליה מתקנת. פרופ' רחל אלתרמן טענה כי לגורמי הממסד הייתה פעם יד מכוונת באפליה נגד ערביי יפו, אבל קשה לטעון שכך המצב היום. אלתרמן פצחה בשיר הלל ושבח לעיריית תל אביב על פעולתה בתחום התכנון והבניה, ו"הדיור בר השגה", אולם את תרועות הקהל קיבל דווקא היזם אלון קסטיאל – שהתקומם נגד אמירתה בטענה שהעירייה מפלה את תושבי דרום העיר ומפנה את עיקר משאביה לצפון, ולגבי דיור בר השגה, אמר במילים אחרות, העירייה נוקטת בשיטת "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". ואכן, עוד לא ראינו דיור בר השגה יוצא לדרך, וכן ראינו את פרויקט הסינון במתחם השוק הסיטונאי לטובת אוכלוסיית הייטק, אבל אם רחל אומרת שיש שיפור, והיא כל כך ברוח יומולדת המאה של תל אביב למה להרוס לה את המסיבה? רק לצורך אווירת היומולדת – נזרום...

בהיבט האקולוגי סביבתי דיבר ח"כ ניצן הורוביץ בשבחי הצפיפות. גם הוא באווירת יומולדת שיבח את האווירה המיוחדת והקסומה בתל אביב, ואת עירוב האוכלוסייה בה, שהוא זה שעושה את תל אביב מה שהיא. הורוביץ' הדגיש את החיסרון הגדול של תל אביב כעיר קומפקטית וצפופה – תחבורה ציבורית שהיא מתחת לכל ביקורת (ואני מוסיף – מה זה מתחת? היא בתהום!!). הסכנה הגדולה עליה התריע הורוביץ היא התופעה ההולכת ומתגברת בתל אביב של "קהילות מגודרות", של פרויקטים שמתכנסים פנימה ונסגרים לעיר, ובהם חיים אנשים על בסיס דמיון אתני או כלכלי. זוהי אכן בין הסכנות הגדולות של הרוח התל אביבית. מעניין איפה זה נכנס בשיקולי עלות תועלת... בכל אופן, עו"ד איתן אטיה – מנכ"ל פורום ה 15 (גוף ציבורי המורכב מ 15 ערים בישראל בראשות חולדאי, שמטרתו היא הפחתת הזיהום בערים) טען שהבעיה בפורום הזה הוא שהשיח נותר תמיד ברמת החזון וקשה להם לפרק אותו ליעדים אופרטיביים. אטיה גם הפתיע (אותי בכל אופן) בנתון לפיו המזהם העיקרי במרכז הארץ הוא דווקא לא התחבורה (שהיא במקום השלישי) אלא הבתים שלנו – וחוסר היעילות האנרגטית. המקום השני בזיהום – חוסר היעילות האנרגטית של המשרדים והתעשייה. הבעיה היא רק שמאוד קשה ליישם אנרגיות חלופיות בבתים משותפים – שהם רובם המוחלט של הבתים בארץ. מה נעשה? אולי לפחות באמת נפנה לטיפול "במקום השני והשלישי", אבל שוב אותה מנטרה : "הבעיה עם הפתרון של בעיית התחבורה היא חוסר הסמכות של הרשויות המקומיות. אני אישית כבר שומע על הבעיה הזו לפחות שלוש-ארבע שנים, ולפחות בשלושה-ארבעה כנסים – איך זה שעדיין לא נוצר כאן גוף מטרופוליני בעל סמכות אם כולם אומרים שצריך ?
ההיבט האדריכלי היה אף הוא בדגש על קיימות (ברוח הכנס). האדריכל אמנון בר-אור דיבר על "הפיל הלבן" של תל אביב – הלוא הוא מגדל נווה צדק, בניסיון להמשיך טעות תכנונית שרצוי שלא תישנה. האדריכל ומהנדס העיר לשעבר, דני קייזר, הרצה לנו על המתח שבין שימור לפיתוח, בטענה ששימור זה גם סוג של פיתוח. אני מסכים לחלוטין עם הרעיון – שימור הרי נועד לפתח בסופו של דבר, גם אם לא מדובר בבניה. הבעיה היא לא בהגדרה – הבעיה בתל אביב היא ביישום. הבעיה היא שאחרי שיוצאת לאור מפת השימור של תל אביב אנחנו עדיין רואים בניינים חדשים שהורסים את המרקם לשימור בתל אביב. ההצדקה : אישורים שניתנו עוד לפני ההכרזה... ניחא, לא נהרוס עכשיו לתל אביב את היומולדת...

ההיבט האחרון – התרבותי – היה בעיניי המרתק מכולם. צ'ארלס לאנדרי הגיע כדי לעודד אותנו להיות יצירתיים בפיתוח העיר. הוא שיגע את הקהל במצגת מאלפת על תל אביב כפי שלמד אותה ביום וחצי סיור. לטענתו נדרשת לעיר מידה של יצירתיות ודמיון, ולשם כך נתן דוגמאות מאלפות (גם מעלפות) מערים בעולם, שבהן עם קצת צבע ודמיון הפריחו שממות אורבאניות (כמו למשל צביעת הגשרים האפורים והמדכאים של העיר). במרכז המצגת שלו עמד נושא הרחוב, שאמור להיות לא "דרך" אלא מקום שנעים לנו להיות בו. "רחוב" לא ממלא את תפקידו כאשר מתנוסס בו מגדל שמפנה אלינו בטון ולא בית קפה. המבנים של הרחוב צריכים לתקשר איתנו. תל אביב אמנם מלאה ברחובות שמתקשרים איתנו, אבל כולנו נודה שלא היינו מתנגדים שאלנבי או נחלת בניימין יהיו משופצים יותר ויפים יותר, וכן – גם אומנות ברחבי העיר לא הייתה מזיקה. העיר היצירתית – לטענתו – מביאה אותנו – התושבים – לחשוב יותר על סביבתנו, לפנטז, לדמיין, להבין את השונה ולקבל השראה. אז נכון שתל אביב מקדמת פרויקטים מדהימים, אבל לעניות דעתי כמעט בכולם חסר הניצוץ הזה של משהו חדשני, יצירתי, מגרה, מסקרן. זה כאילו תל אביב הולכת והופכת למילאנו הקלאסית, בעוד שהפוטנציאל הגלום בה הוא ברצלונה היצירתית. העובדה היא, כמו שמנכ"לית מנהלת המאה ציינה , שהברווז שעמד סך הכל כמה חודשים על גג העירייה, הפך לאייקון של תל אביב. זה לא במקרה. התל אביביים כנראה רוצים את הדברים החדשים והשונים, והאדריכלים והמתכננים צריכים להתחשב בלקוחות !! לא בכדי ציין גם הוא את נושא העלות תועלת והדגיש שערים כמו ברצלונה, שלקחו על עצמן את היצירתיות כפרויקט – היה להן קשה להעריך את התועלת, אולם כיום הן נהנות מאוד מתועלת זו שכיסתה כבר מזמן את העלויות, לפחות על ידי תיירות.
בסוף הערב הוגש לקבל לקינוח פאנל אחרון : "חזון תל אביב 2025". ראש העיר, מהנדס העיר ואדריכל העיר הציגו לנו בצורה מרתקת, יש לומר, כיצד תיראה תל אביב בעוד 15 שנים. אני בהחלט שמחתי לשמוע שהתכנית על שדה דב היא להמשיך את "מרכז העיר" באותו אופן של עירוב שימושי קרקע. אין לדעתי חלופה יותר נכונה מזו לתל אביב. אין ספק שלפי התכניות הילדים שלנו יהיו בתל אביב אטרקטיבית וטובה יותר, ונשאר רק לקוות שאכן נראה פה מערכת תחבורה ציבורית יעילה, שדרות ירוקות, שבילי אופניים, הרבה מגדלים באזור המע"ר, יפו עם אפליה מתקנת ויותר מקומות יפים ומרחבים ציבוריים.

הכנס הסתיים, כפי שכתבתי בתחילה, ביד נדיבה של כיבוד ומשקאות, ובפתיחת התערוכה המרשימה של סטודנטים לאדריכלות מהארץ ומהעולם – ברחבה של המשכן לאומנויות הבמה, שהוא, אגב, אחד המקומות היפים בתל אביב מבחינה אדריכלית. קשה לי לסיים בלי להעיר שלטעמי היה מאוד חסר ההיבט התיירותי. כל כך הרבה היבטים, ודווקא חוסר התייחסות לתיירות, שיש לה השפעה רבה על העיר וגם על הקיימות. אבל לא ארשה לעצמי לסיים בנימה ביקורתית, כי אני לא הורס מסיבות, אז אם באמת צריך לסכם את הכנס... : היה מרתק, מאלף, מעורר מחשבה, והייתה תמיד הרגשה שהמשתתפים בכנס – גם בין הדוברים בבמה וגם בין הקהל – היו אנשים שאוהבים את תל אביב ומאחלים לה הכי יומולדת שמח.
הנה כמה תמונות מהתערוכה: