גלובליזציה וערי עולם

לאורך מאות בשנים, הכלכלה העולמית עיצבה ומעצבת את התפתחות הערים. מתחילת שנות ה- 60 החל ארגון הפעילות הכלכלית להשתנות בצורה ניכרת. שינויים אלה, אופיינו ב: פירוקם של מרכזי התעשייה הגדולים בארה"ב, בריטניה ויפן ובמקביל, תיעושם של מספר מדינות בעולם השלישי. כתוצאה מכך, הפכה הכלכלה העולמית לרשת בינלאומית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, התקיים משטר בינלאומי שהתבסס על ההגמוניה האמריקאית על הכלכלה העולמית, ועל כללי הסחר החופשי אשר נקבעו בהסכמי "ברטון וודס" ב- 1945.
השינויים החלו בשנות ה- 70, התנאים שאפשרו את ההגמוניה האמריקאית על כל היבטיה, התפוררו. מספר שנים לאחר מכן, בשנות ה- 80, נאלצו הבנקים האמריקאים להתמודד עם החובות העצומים של מדינות העולם השלישי, במקביל, כתוצאה מהתחרות הבינלאומית התעשייה האמריקאית החלה לספוג הפסדים כבדים. כתוצאה מכך נוצרה, מערכת מפוזרת מבחינה מרחבית, אך מקושרת מבחינה גלובלית, של פעילויות כלכלית.
המערכת סיפקה תפקיד חדש לערים גדולות ומשמעותיות לכלכלה הבינלאומית – מעבר לפעילותם ההיסטורית כמרכזי מסחר ובנקאות, ערים אלה מתפקדות כיום ב- 4 אופנים נוספים:
- מרכזי פיקוד ושליטה מרוכזים של הכלכלה הבינלאומית.
- נקודות מפתח לחברות פיננסיות וחברות שירותים מתמחות, אשר החליפו את התעשייה כענף כלכלי מוביל.
- ערי ייצור, הכוללות ייצור של המצאות בתעשיות המובילות.
- כשווקים של התוצרים והיוזמות המופקים.
בעצם כתוצאה מהתהליך ההיסטורי, נוצרו ערים חדשות המוכרות כערים גלובאליות. אבי-טיפוס של הערים הגלובליות הם: ניו-יורק, לונדון וטוקיו.
ערים אלה עברו שינויים מאסיביים לאורך הזמן וכיום הם מקבילות בבסיס הכלכלי, בארגון המרחב ובמבנה החברתי שלהן.
השאלה היא כיצד שלוש ערים עם שוני גדול כל-כך בהיסטוריה, תרבות, פוליטיקה וכלכלה חוו שינויים דומים בזמן כה קצר? במה שונה תפקודם של ערים אלה מתפקודם ההיסטורי כמרכזי בנקאות ומסחר?
הטענה הראשונה היא שפיזור הפעילות הכלכלית כיום מחייבת מרכזים מרוכזים של שליטה. למרות שהפעילות הכלכלית מפוזרת לערים רבות, הבעלות על הנכסים והרווחים ממשיכים להתרכז במספר ערים. ערי עולם מרכזות בהם את הפעילות הגלובלית. הגלובליזציה וההתפשטות למדינות נוספות יצרו צורך במרכזי שליטה ובקרה המרוכזים בערי העולם.
הטענה השנייה, שעולה היא, כיצד הארגון החדש של הכלכלה הבינלאומית משפיע על אופייה של עיר העולם?
ערי עולם, בנוסף להיותם מרכזי השליטה וייצור של שירותים ותוצרים כלכליים, משמשות גם כשווקים העיקריות. לכן למיקומם של ערי העולם בכלכלה הבינלאומית יש חשיבות,ליכולתן ליצור שליטה גלובלית.
טענה נוספת שעולה, היא מהן ההשלכות של התפתחות ערי העולם על המערכת העירונית הלאומית, ומערכת היחסים בין עיר העולם למדינה בה היא נמצאת?
רק מספר מצומצם של ערים נהיו ערי עולם, על כל ההשלכה הכלכלית והבינלאומית. ערים אחרות, עקב הפיזור בסוג זה של ייצור, איבדו את תפקידן כמרכזי תעשייה.
השאלה היא, האם ערי העולם נהנים כיום מהרווחים שהיו פעם נחלתם של ערי התעשייה האחרות? האם ניו-יורק נהנית היום מרווחי תעשיית המכוניות, שפעם הגיעו לדטרויט? והאם ישנו קשר בין מעבר של ייצור מכוניות "טויוטה" מהעיר נקויה למדינות אחרות במזרח, למעבר של הנהלת "טויוטה" דווקא לטוקיו? האם ערים אלה נחלשו בגלל ערי העולם?
המחבר טוען, כי לגבי היחסים עם המדינה, ניתן למצוא הבדל בין מרכיבי התל"ג של המדינות לפני ואחרי התפתחות ערי העולם. כלומר: מה שתורם לצמיחה של המדינה איננו בהכרח מה שתורם לצמיחה של ערי העולם.
טענה נוספת היא, היא מה השפעת התפתחות ערי העולם על המבנה החברתי בהן?
ערי העולם מפתחות תעסוקות, בהן קיים פער גדול בין בהכנסות מאשר בעבר , כלומר: ערי העולם מגדילות את הקיטוב החברתי. זאת לעומת התקופה שלאחר מלה"ע השנייה, בה מרבית העובדים בענפים אלו השתכרו משכורות ביניים.
מספר גורמים נוספים השפיעו על הקיטוב הכלכלי בערי העולם הם: גידול במספר עובדים מהמעמד הנמוך הנדרשים לשרת את העשירים בערי העולם. בנוסף להחלשות סקטור הייצור הפשוט, הכולל כמובן ירידה במשכורות וברווחים.
השאלה היא, מדוע חברות נותנות שירותים נשארו בערים הגדולות למרות העלייה במחירי הנדל"ן ובשווי הקרקע? אנו בעידן המודרני בו הרבה פעילויות מתבצעות באמצעות תקשורת מחשבים במרחקים גדולים. התשובה לכך היא הצורך בנגישות וקרבה גיאוגרפית של החברות. הקרבה למומחים שונים, מעו"ד ועד יועצים פיננסים, דרושים כיום לכל תאגיד, ולכן המציאות מחייבת קרבה לבעלי מקצוע.
אפשר בעצם לטעון כי קיים קשר מערכתי המוכיח את עצמו במספר נקודות.
- הפיזור הגיאוגרפי של ענפי הייצור, אשר הובילו לירידתם של מרכזי הייצור ההיסטוריים, ויצרו ביקוש למרכז ניהולי אחד, ולהתמחות אשר מרוכזת בערי העולם.-
- עלייתו של הענף הפיננסי, הייתה כתוצאה של מדיניות ותנאים אשר היטיבו עם תעשיית הייצור.
- המודלים אשר נוצרו מובילים לשינויים במערכות היחסים בין ערי העולם, מדינות הלאום והכלכלה העולמית. ערי העולם מתחזקות, אך ערים אחרות באותן מדינות נחלשות, וכך גם נחלשות הכלכלות הלאומיות והשלטונות המרכזיים של המדינות.
- השינויים יוצרות מערך חדש של מעמדות וקיטוב חברתי, בתוך ערי העולם

האם נוצר משטר חדש?
השאלה הנשאלת היא האם רואים עיר חדשה? ניתן לראות כי מאפייני הכלכלה העולמית החדשה, כלומר: התחזקות השוק הפיננסי הבינלאומי, התפשטות המסחר הבינלאומי של שירותים, יצירת תבנית חדשה של השקעות חוץ ישירות, יצירת מערכת בינלאומית של מפעלים, מחסנים, שווקים פיננסיים וכו ' תוך ריכוז הפעילות הכלכלית, מובילים לכך שבעצם נוצא שלטון חדש ודגם של עיר חדשה.
ערי העולם הפכו להיות מרכזים פיננסים ומרכזי השירותים הבינלאומיים. פיזור מרכזי הייצור לאורך הגלובוס, יצר צורך במרכזי שליטה וניהול חזקים, אשר התמקמו בערי העולם.
השאלה העולה היא האם נוצרו שתי מערכות היררכיות, האחת של מדינות והשנייה של מערכת ערי עולם?
התשובה לכך היא ששוקי ההון העולמיים, מוכיחים שכן. שווקי הון של ערים רבות בעולם נקשרים ביניהם דרך שלושת ערי העולם, ניו-יורק, לונדון וטוקיו. שלושת הערים, הפכו להיות מהרבה בחינות שוק אחד טרנס טריטוריאלי. הן פיתחו התמחות ולא תחרות האחת עם השנייה, כאשר המטרה היא, מקסום רווחים. טוקיו היא מרכז ייצוא של הון, לונדון היא מרכז עיבוד הון וניו-יורק כמייבאת הון (מרכז ההחלטות לגבי השקעות, ומרכז פיתוח).
שלושת הערים הפכו להיות יותר צפופות, כתוצאה מעלייה במספר העסקאות והגדלת מרחב הפעילות, שדורש את קיומם של שירותים מגוונים ומתמחים. עלות הקרקע הגבוהה יצרה גורדי שחקים ענקיים.
השאלה שנשאלת היא האם מערכת כלכלית הנשלטת רק ניהול, מתן שירותים ופעילות פיננסית, מסוגלת שרוד לאורך זמן ללא גיבוי של פעילויות תעשייתיות? יש תפיסה כי תעשייה לאומית חזקה אשר מייצאת הרבה יכולה לחזק את המדינות. אולם בשטח נראה כי הפיכתה של התעשייה לגלובלית ונדידת מרכזי הייצור, חיזקו ענפי כלכלה אחרים. התעשייה חשובה מאוד מנקודת המבט של שוק ההון והשירותים, אך היא איננה חייבת להיות לאומית.
שאלה נוספת היא האם מתקרב היום בו ערי העולם לא יוכלו לגדול יותר? ניו-יורק לדוגמה עם מחירי קרקע גבוהים אשר כבר אינם בהישג ידן של הרבה מאוד חברות, מתקרבת למצב הזה. לעומת זאת, מערכת טלקומוניקציה החיונית לקיומה של המערכת הכלכלית המודרנית, מחייבת סף כניסה גבוה מאוד, אשר בו לערי העולם יש יתרון יחסי גדול מאוד. היפנים לדוגמה בנו קומפלקסים של משרדים ומערכות טלקומוניקציה מהטכנולוגיה המתקדמת ביותר.
המאפיין הבולט ביותר של שינוי חברתי בערי העולם הוא הגברת הקיטוב החברתי והכלכלי. בערים, נוצרה מערכת של חברות אשר פועלות במבנה הכלכלי החדש וחברות המספקות שירותים. חברות השירותים נמצאות במצב הישרדות קשה. הגידול במחירי הקרקע והצריכה, יצר מצב שבו המעמד הנמוך העובד בחברות התומכות מתקשה לשרוד.
במקביל ניתן לזהות, צמיחה של מעמד גבוה חדש: ישנה טענה כי הצמיחה הכלכלית לאחר מלה"ע ה- 2 יצרה וחיזקה את המעמד הבינוני, בגלל צבירת הון, תוך ובמקביל לסטנדרטיזציה של ייצור ופרוור. הפרוור השאיר מאחוריו המון של עניים ובלתי משכילים במרכזי הערים. צמיחת מעמד הביניים נבעה גם מעלייה במספר החברות, במספר שעות העבודה, ובהתאגדויות של עובדים, אשר דאגו ליצירת תנאים ומשכורות גבוהות יותר לעובדים.
הקיטוב החברתי החל כאשר במרכזי הערים נוצר ביקוש לעובדים עם שכר נמוך. הצריכה החל להתבסס פחות על הצריכה הפרטית ויותר על צריכה של חברות. כך למרות שהם לא תמיד השווקים הגדולים ביותר, הם השווקים המעצבים את החברה והכלכלה.
במקביל חלה ירידה משמעותית של מערכת הרווחה הלאומית, שסיפקה בטחון כלכלי וכו'. השכר למשק בית והיחס בין עבודה ושכר נשחק וניתן לראות כיום יותר עובדים במשרות חלקיות, עובדים זמניים ועובדים ללא פנסיה. יש היום הרבה יותר נשים עובדות והרבה יותר מהגרים ומיעוטים בכח העבודה (בייחוד בארה"ב).
אולם ניתן לזהות מעמד מסוים שהרוויח מהשינויים החברתיים כלכליים, אנשי המקצוע החדשים, מנהלים, ברוקרים וכו' אשר מספרם עלה בצורה ניכרת בערי העולם.
הם אינם "אליטות" הם אנשי עבודה, אשר מחויבותם למערכת גורמת להם לייצר תפוקה גבוהה יותר מאשר מתבטאת במשכורתם.
ההבדל בניהם, לבין מעמד הביניים של שנות ה- 50 וה- 60. הוא שבעוד המשכורות שלהם נמוכות מדי בכדי להשקיע בהון, וגבוהות יותר מאשר קיום יומיומי, הם הופכים להיות משקיעים בתוצרים מיידים דוגמת אמנות, עתיקות, ומותרות.
השילוב של המשכורות הגבוהה והתרבות הגלובלית החדשה יוצרים מקום לסגנונות חיים חדשים וענפים חדשים של פעילות כלכלית. כך נוצר בעצם ארגון מחדש של מבנה הצריכה, המאופיינת ב תרבות בעלת טעם מיוחד ואותנטי.
בנוסף הגידול במספר והמורכבות של קהילות המהגרים יצרה ביקוש למגגון גדול תוצרים, שירותים ופועלים. בניו-יורק ובלונדון הבידול של שכונות המהגרים יוצרים מנוף לניצול הפוטנציאל שלהם. השקעות קטנות אך ממוקדות בשכונות הללו משדרגות אותם כלפי מעלה. אזורים אלה מקבלים ערך "אותנטי", המושך אליהם יזמים ומשקיעים. משקיעים החלו להשקיע בשכונות במרכז העיר, להביא אליהם אמנים ולשפר את התדמית שלהם.

האמנים, אשר בעבר לא היו אהובים במיוחד ע"י בעלי ההון והעשירים החדשים, מספקים פתאום ערך כלכלי בכך שהם מעלים את התדמית ואת רמת החיים בשכונות נחשלות.

לסיכום נשאלת בעצם השאלה האם נוצר פה משטר עירוני חדש?
ניתן לומר ש"עיר העולם" היא שילוב של מרכז תעשייתי חדש השולט על הצמיחה הכלכלית, וצורות סוציו-פוליטיות חדשות אשר נוצרות בו.
השינויים התרבותיים והפוליטיים הם חלק מהעלייה בכלכלה הלא-רשמית והמקריות של שוק העבודה.
ערי העולם ממלאות תפקיד חשוב בריכוזה של הכלכלה ושל הגלובליזציה של התעשייה. עיר העולם החליפה את המרכז התעשייתי האזורי, אך אין זה אומר שענפי השירותים ובנקאות מחליפים את התעשייה. השינוי מראה שהארגון החדש של המערכת הכלכלית מתבסס על הריכוז של הפעילות הפיננסית בצמיחה הכלכלית.

במקביל וכתוצאה מכך נוצרת תרבות צריכה חדשה, שבה המוצרים הציבוריים והרווחה של המדינה חשובים הרבה פחות.