יום שני, 15 בספטמבר 2008

עוד 18 שעות - כיכר המדינה (מאת: שרון בן דליה)

הדיון מחר על עתידה של כיכר המדינה מדיר שינה מ"אורבניקה". אני יודע שכולנו באורבניקה חושבים על זה עכשיו... ויילכו לישון עם זה (כאלה אנחנו!). אנו נושאים עינינו אל ישיבת המועצה מחר, ומקווים שתהיה התפכחות.
אם לא יוחלט להחזיר את הסוגיה לועדת המשנה לא תהיה אולי שום דרך למנוע את המגדלים בכיכר המדינה. אנחנו גם מבינים את גודל הסוגיה – צורך ציבורי מול הזכות של בעלי הקרקעות "לפדות" את הקרקע שהם מחכים לה כבר יותר מארבעים שנה.
אבל אם מסתכלים על תקדימים משפטיים של "צורך ציבורי", אז זו לא זכותם לפדות אותה. למשל, אם משווים אותם לפסק דין (בוכניק) שקשור לבעלי הקרקעות שקופחו בחלקות החוף בואכה הרצלייה, אין כזה הבדל. גם הבוכניקים קנו פעם קרקע ולא ניבאו שהיא תהפוך לשטח ציבורי יקר ערך. והיום זה שטח יקר מאוד לציבור. המזל של הציבור במקרה של הבוכניקים הוא, שאת רצועת החוף שלהם הגדיר התכנון הארצי (בתמ"א 35) כשטחים פתוחים שיש לשמור. חילחלה התודעה שהשטח החופי חשוב לחיים של המון אנשים אחרים – ציבור שלם. משום מה, במקרה הזה החשיבות של הכיכר עדיין לא חדרה לתודעה של מקבלי ההחלטות. ..
גם בוכניק וחבר' רצו לפדות את שווי הקרקע שלהם (ולבנות יחידות דיור ורצועות מסחר), אבל בית המשפט פסק אז - שזו לא זכותם שהמדינה תעלה להם את ערך הקרקע. אין זכות כזו לאף אחד. יש חובה של המדינה - לפצות בעלי קרקעות שהפיתוח בהם גרם לערך שלהם לרדת. את הקרקעות שלהם לא פיתחו עדיין, ובבואם היום לפתח יש ציבור גדול יותר שנפגע, שמתנגד, שלא רק רוצה, אלא גם צריך כיכר.
באמצע של הסוגיה הקשה הזו – יש את גורמי התכנון, פילוסופית התכנון, פוליטיקה ועיריית תל אביב. למרבה הצער עיריית תל אביב היא זו שיותר מכל גורמי התכנון (ואלו "שבאמצע") צריכה לרצות את האלטרנטיבה של פיצוי הוגן לבעלי הקרקעות. אותנו היא מייצגת, ולא את 150 בעלי הקרקע. האם היא מסוגלת להסכים למגדלי מגורים דווקא בתוך הכיכר? צ'יץ פעם סרב בתוקף, צ'יץ' חשב על תל אביב.
כמו בפסק דין בוכניק, גם במקרה הזה יש ציבור שלם, המון אנשים, שהשטח הזה חשוב לחיים שלהם. ואם זה כבר נחשב כאקט ראוי להפקיע קרקעות פרטיות עבור שטחי ציבורי, הרי שכיכר המדינה נכנסת בדיוק לקטגוריה הזו. כיכר המדינה היא סופר "שטח ציבורי", לא פחות מגינה או בית ספר, או חוף ים – כמו במקרה של בוכניק. היא אפילו נכס היסטורי וארכיטקטוני.
ועדיין, למרות חוסר הצדקה משפטית ותכנונית, תכנית ה"מגדלים לעשירים" בלב כיכר עירונית מיוחדת במדינה היא לכאורה לגיטימית בעיני ועדות התכנון, לגיטימית - כיוון שהיא לא נפסלת מיידית. קשה לחשוב על עיר בעולם שבנו בכיכר הכי גדולה שלה מגדלים, ובעצם כך הכחידו את מהותה. הסוגיה הזו משקפת את הפילוסופיה של התכנון, שעדיין לא גמרה בדעתה שדיון על בניה בתוך כיכר עירונית כמוהו כדיון על בניה בתוך פארק עירוני (ועל אחת כמה וכמה שזו "כיכר המדינה" – ואין שני לה בארץ).
לקראת מחר רק נותר לקוות שמקבלי ההחלטות שיישבו מחר במליאה יחזירו את הכיכר למדינה, ושבשלב הבא של ההכרעה יצרו כאן היסטוריה. ייבטלו את התכנית. יחששו שיום אחד עלול המעשה הזה להפוך לסמל של תקופה בה התכנון היה מוטה לטובת הפרט יותר מאשר טובת הציבור. נכון, עד היום פסקו שהתכנית הזו ראויה, אבל... האם היא באמת ראויה שעה שציבור כל כך גדול מפסיד (תושבים, תל אביביים, תושבי המטרופולין, תושבי המדינה, תיירים – לכל אלו לא תהיה יותר כיכר המדינה ....)?? מה קרה לאלטרנטיבה של ניוד זכויות? של הפקעה לצרכי ציבור? של צדק חלוקתי?של ש י ת ו ף צ י ב ו ר ? ואפילו נזניח רגע את חוקי התכנון והבניה, מה קרה לתכנון? איפה קרה דבר כזה שלקחו מעיר את הכיכר שלה? למה לפגוע בתל אביב וביופי שלה? למה להשאיר עיר - שמהווה מרכז של המטרופולין ושל המדינה– בלי הכיכר שלה?
עוד כמה שנים ספורות יהיו פה אחד מהשניים, וזה כן שחור לבן:
או : 150 אנשים עשירים יותר + 387 בתי אב עשירים יותר, וסיפור אורבני שלעולם לא ישכח (הציבור היום מודע)
או : מלא מלא תושבים, תל אביביים, גוש-דנים, ישראלים ותיירים שיש להם את "כיכר המדינה" + אמון ברשויות שהם החשובים + סיפור אורבני שיהיה אחד היפים של ישראל + כיכר ל כ ו ל נ ו (עם מזרקות וספסלים, ואפילו איזה מגדלון צר לתצפית על העיר לאלו שלא גרים במגדלים, גם פיסול ואומנות שלא יזיקו לנו בעיר הזו בחינם...טוב נו, זו פנטזיה אורבנית שלי).
עיניננו נשואות אל ההחלטות שיתקבלו מחר, ואנחנו מקווים לחגוג בקרוב את לידתה מחדש של כיכר המדינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה