יום שבת, 14 בפברואר 2009

אחד בשביל שכונה - שכונה בשביל אחד


יפה, לא ?





וזה ?




אמרו זאת כבר רבים וטובים (למשל קיראו כאן). מגדל נווה צדק הפך לפיל הלבן של תל אביב, לסמל הכיעור, אבל אי אפשר לא לכעוס כל פעם שעוברים בנוה צדק, או פלורנטין, או כמעט בכל פינה בעיר שרואים ממנה את המגדל. זה עדיין לא נתפס לי איך דווקא בתקופה של פריחה של תל אביב, תקופה של התעוררות עירונית של עמותות עירוניות וועדי שכונות ושל מודעות לסביבה העירונית, תקופה של הפנמת חשיבות השימור בעיר - דווקא בתקופה זו נבנה מגדל שפונה רק לים בחזית היפה שלו (כאילו הים צריך להנות מהמראה שלו ) ומפנה את גבו המכוער לשתי שכונות.



מגדל נווה צדק שמתגאה במפרט הפנימי העשיר שלו - כל כך עני ודל מבחוץ. אבל זו לא הבעיה היחידה שלו. הבעיה העיקרית פה היא בניכוס של נווה צדק לטובת המגדל. שימו לב בתמונה הבאה - כיצד התכנון של המגדל לקח בחשבון את היופי והקסם של נווה צדק, והביא אותו למגדל. מה שנעשה כאן זה פשוט אינוס של השכונה לטובת המגדל, כדי שתושבי המגדל יהנו מן הנוף ומן האווירה הקסומה של השכונה, בעוד שהמגדל עצמו הוא הוא זה שהורס את המרקם הזה, ובנוסף לכך - גם לוקח מהתושבים הותיקים יותר של השכונה (כמו גם מתושבי תל אביב) את הקסם של השכונה ואת המראה שלה. התהליך המנוגד הזה - אני תוהה אם הוא משאיר גם את האדריכלים שתיכננו אותו ואת כל מי ששם ידו בתכנית הזו - עם תהיות. מצד אחד בונים מגדל יפה (נגיד, רק לצורך הפרוטוקול שהם חושבים שהוא יפה) שיהנה מנוף בעל ערך חזותי, מצד שני הורסים לאותו מקום יפה את הערך החזותי שלו בשם אותו מבנה.


מי שגר במגדל הזה - רואה נווה צדק מהחלון (או ים). מי שגר בנווה צדק - אולי פעם ראה ים, אולי פעם ראה שכונה יפה, היום הוא רואה את המגדל הזה מהחלון, לא נווה ובטח לא צדק.

4 תגובות:

  1. צודק לחלוטין.
    יש מצב שתעשו העבר לכתבה הזו לקבלן שבנה וסתם לנו את האופק בשכונה המדהימה שלנו?
    עתליה

    השבמחק
  2. מה עושים נגד דברים כאלה?
    שולחים חבורת חבלנים מקצועית ?
    כותבים לעיריה (ניסיתי) ?
    מה עושים ?

    השבמחק
  3. לצערי ההיסטוריה הקרובה הוכיחה שגם לחץ של תושבים לא תמיד מצליח במלואו (למשל - בפלורנטין, למרות שקצרו שם מספר הצלחות. אנחנו באורבניקה מנסים בשלב זה לפחות להעלות את המודעות - הן של תושבים והן של אנשי מקצוע ומקבלי החלטות - לצורך בשימור לא רק של מבנים בודדים - אלא של מרקמים עירוניים מקסימים וחשובים כמו נווה צדק. לשמחתי - כמי שעוד הריח של כותלי הטכניון נושב באפו - אני יכול להעיד שהמודעות של הדור החדש של אדריכלים ומתכננים היא גבוהה יותר, והם רגישים יותר לנושאים כאלו. מקווים שנראה גם את התוצאות. בעיניי מגדל "נחושתן" מייצג ומסמל (וימשיך גם בעתיד) שימוש ציני בשימור, ואינוס של שכונה שלמה.

    השבמחק
  4. הכל נכון, רק תיקון טכני קטן: "מי שגר בנווה צדק - אולי פעם ראה ים, אולי פעם ראה שכונה יפה, היום הוא רואה את המגדל הזה מהחלון, לא נווה ובטח לא צדק."
    זה לא נכון, ולא הבעיה. המגדל, כמובן, לא מסתיר לתשבי נוה צדק את הים שכן הוא נמצא על רחוב אילת. הים בצד השני. מבחינה גיאוגרפית (? לא בטוח אם הניסוח מתאים) הבעיה העיקרית שהמגדל גרם לה הוא הצל שהוא מטיל על השכונה. וזה מבאס.
    אבל כמובן שאפשר לדבר ולבכות בלי סוף על הבעיה העיקרית ונגזרותיה, מגדל כה כעור, כוחני, אלים, בשכונה שקטה וציורית. בושה לגור במגדל הזה, בושה לרדת מהמגדל למכולת השכונתית.
    בעצם אני מנסה לחשוב איזה מכולת שכונתית יש בנוה צדק, השכונה הזאת כבר מזמן איבדה את עצמה לדעת לטובת מיליונרים חובבים, במובן מסויים אפשר להגיד שהמגדל הוא העונש על הפיכת השכונה מפינת חמד היסטורית בקצה האורבניה התל אביבית למעוז נדל"ני שמתווכים בחליפות ארמאני עוברים בין תושביו הותיקים ומציעים להם סכומי עתק כדי שיפנו מקום לאדריכלי השיחזור. לא מזמן הורידו בית כנסת בשכונה לטובת עוד בית מנוכר בסגנון האדריכלי המאפיין בשנים האחרונות את השכונה (שזה אומר, מבחינה תיכנונית, שהקירות הפונים אל הרחוב גבוהים ואפורים - גם ירוק כהה הולך טוב בשכונה - נטולי חלונות כמעט לבד אולי מאלמנט עיצובי סימבולי דוגמת חלון עגול גדול מימדים שמונח לו אי שם גבוה מעלפני העוברים והשבים, ניצול מירבי של אחוזי הבניה והפניית המבט פנימה, חצר קטנה עם דק, פיסת דשא, בייסמנט, חדרים הפונים אל המרחב הזה. חניה תת קרקעית היא מאסט עבור דיירי נוה צדק החדשים).
    לפני כשנה הביאו לשכונה את האוליגרך רומן אברמוביץ' ל'סיור נדל"ן', במסגרתו הראו לו את בית שלוש המפורסם. כל מי שאוהב את השכונה הזאת, ואיך אפשר לא לאהוב שכונה היסטורית בעלת ציביון רומנטי שכזאת (ללא ציניות), רק מהמילים בית שלוש עולה בו התרגשות, אבל בואו לא נשכח שמשפחת שלוש ויתרה על הבית עבור כסף (הנה אני מתנסח בעדינות) והיום מתגורר בו (או רק מחזיק בו, כי תמיד נראה לי שהבית נטוש) איש עשיר אחר, שקנה את הבית בכמה מיליונים, וביקש עבורו משהו כמו שלושים ומשהו מיליון, זה בדולרים כמובן, כן? היר גואז דה נייבורהוד.
    גם את עיקר המאבק נגד מגדל נוה צדק (מן הצדק שייקראו לו מגדל יפו או מגדל אילת, מבחינת המיקום) ניהלו אנשים שאני בספק אם הם יכולים להרשות לעצמם לגור בשכונה, אפילו בילוי בשכונה על עסקיה היוקרתיים אינו נגיש למבקר מן החוץ שאין היורו מצוי בכיסו.
    בסופו של דבר נוה צדק נהנית כיום בעיקר מהיסטוריה מפוארת, וכל אחד בן 30 פלוס זוכר כמה חוויות יפות מהשכונה, מהזמן שהוא או מי מבחריו התגורר בה בשכירות בבית מט ליפול שהוא שכר מאיזה תימני (המשפחות המקוריות הרי עזבו הרבה לפני האייטיז וודאי לפני הניינטיז, שהיוו את הפריחה המחודשת של השכונה), עם מנורות קטנות שנתלו על "גג היחידה בחצר" (בנייה לא חוקית כעורה, איפיון נוסף שנשכח כשמדברים על "הארכיטקטורה הייחודית של השכונה"), בקבוקי יין מתרוקנים כשהיינו זרוקים על איזה ספה ישנה ("מהרחוב") בחצר המוזנחת. אבל היום כל הדברים הללו, איך שלקחנו את הבחורה ההיא לסוזן דלל בלילה "וזה", ולמחרת הלכנו ביחד לאכול באיזה מסעדה קטנה שהיתה שמה, והיה יותר זול לגור שם מבמרכז תל אביב, בדירת חדר ברחוב הלא יפה ההוא ליד הים, אחרי סוזן דלל. כל הדברים הללו כבר לא יחזרו, זה מת. מה שיש עכשיו זה רחובות צרים שבחלקם אי אפשר לעבור עם עגלת ילדים, כך שהבחורה ההיא שהיא עכשיו אישתך לא יכולה לבוא איתך לטיול בשכונה עם הילד, וכשאתם באים יחד אז חוץ מגלידה באיזה משהו שקוראים לו "בוטיק", אתם לא יכולים לקנות שם כלום. לגור שם זו זכות השמורה למיליונרים בלבד, ואפשר לשכוח לנצח משטחים ירוקים כי על כל סנטימטר נבנה פרוייקט ראוותני, שאולי לא עולה על שלוש קומות (מעל קומת חניה וקומת 1- ומינוס שתיים), עם "מעלית פרטית", שזה כנראה ניסוח מתוחכם במיוחד ל"לא תראו אף אחד ממטר, כמו שאתם אוהבים". התואר "שכונת נוה צדק" כבר מזמן אינו הולם כדי להגדיר את השכונה. יש דיסוננס קונגניטיבי ביחס למתחם (מילה רעה..) הזה כך. בדיוק כמו שערימת הבטון שמעל הכביש שם בצפון תל אביב לא יכולה להיקרא שכונה.
    לסיכום, לחזור על ה"הברקה" של "אינוס השכונה" כל הזמן, להשתמש במילה הזו ובקונוטציה של אונס ביחס למגדלים, זו טעות שנובעת מנוסטלגיה למשהו שכבר לא קיים. כן, יש בנוה צדק בתים רבים ששומרו בצורה מרשימה (למרות שאם תשאלו את בעליהם העכשוויים הם ודאי יהרגו אותי על הניסוח ויגידו: "מרשימה? מדהימה! מהממת! הבאנו את הארכיטקט הכי טוב בארץ! רק המעקות והחלונות עלו מאה שבעים אלף דולר! זה פירזול בלגי! הבאנו את זה בייבוא אישי!), אי אפשר להתווכח עם היופי הפיזי של השכונה, אבל אי אפשר להתעלם מתחושת הניכור העזה שעוטפת אותך בכל אחת מסימטאותיה של מה שהיה פעם חתיכת היסטוריה בקצה של תל אביב.
    מה שהיה כל כך נהדר בנוה צדק זה תחושת ה"הבטחה" שהיתה גלומה בה, כל אחד שעבר בה חשב על הכישרון הרב של אדרכילי הבתים, על ההשקעה בפרט כזה או אחר שביצבץ מתוך קיר מיקרי או מונומנט ארכיטקטוני שריתק אותנו בעיקר בגלל שהיווה את ההפך ממה שנהוג לעשות היום, משהו שהיתה בו מחשבה על המרחב הציבורי, לא רק התייחסות אל המרחב האישי, כפי שאדריכלים רבים עושים כיום, וזה תמיד בגלל כסף.
    תחושת ההבטחה נבעה גם מהאווירה בשכונה, אנשים צעירים, יצירתיים, נכנסו לשכונה המתה וקראו להחזיר עטרה ליושנה. בואו לא נישכח שזו היתה אחת השכונות המוזנחות, נטושות ביותר בעיר. אחרי שהצעירים הרימו את השכונה הזו והחיו אותה, הגיעו אנשי הנדל"ן והתחילו לסחור במילים "היסטוריה", "בית שלוש", "...הראשונה מחוץ לחומות", "1887".
    אף אחד לא רוצה לגור עם אנשים שלובשים גוצ'י, נוסעים בג'יפ מפואר ומדברים על הבילוי שלהם בקזינו. תיקון: אני לא רוצה לגור עם אנשים כאלה. כמעט כל בית בנוה צדק היה שכיית חמדה, לפעמים כזו שזקוקה לחידוש, ניקוי וטיפול מיוחד כדי להתגלות במלוא יופיה. עשירים אוהבים שכיות חמדה. אז הם באו וקנו את כולן, אחת אחת, ושילמו לחבריו של בן דליה הרבה כסף כדי ש"יטפל בדבר המוזנח הזה ויהפוך אותו לארמון".
    נוה צדק היא היום שכונה שאין הרבה בינה ובין נוה צדק העולה ברוחו של תל אביבי/ישראלי מן היישוב. מתחת למעטה הטיח המחודש ו"הפירזול הבלגי" יש חתיכת היסטוריה, שלא מן הנמנע שלא יירחק היום בו היא תינעל מאחורי שער ברזל (ככל שעולה מספר המיליונרים כך עולה גם הדרישה 'הלגיטימית' שלהם לשמירה וביטחון), טכנית זה ממש קל לביצוע בנוה צדק.
    אז כן, בן, השכונה הזאת נאנסה. אבל אל תנכס את אינוסה למגדל נחושתן או מגדל נוה צדק. האנסים מתגוררים בה ויש להם פנים ושמות, הם לא מגדל, הם בני אדם, לאף אחד מהם לא היתה ההגינות, הצניעות, לרכוש בה בית ולבצע בו התאמות קלות לאורח החיים המודרני, לא, כשהם נכנסו לבית הם נכנסו בו לגמרי, קרע לו ת'צורה, חפרו לו ת'ריצפה, שתלו בו שיש, סתמו לו ת'פה בבטון ולסיום שלחו אותו לניתוח מתיחת פנים. וככה נראים היום פני השכונה, כמו פנים של מנותחת. לתושבי נוה צדק החדשים מראש לא היה מנדט לטעון כנגד בניית המגדל (המגעיל, הדוחה, הזוועתי) שתקעו להם בגב כמו, לא סכין, גיבנת, וממילא בטענותיהם הופיעו שוב ושוב המילים "ערך הנדל"ן", שיירד, אבוי. בסך הכל הם הביאו את זה על עצמם. שכונה שבה במשך כבר יותר מעשור וחצי פטישי האוויר לא מפסיקים להפוך כל מה שזז לא יכולה לטעון לכתר השימור. ואדריכלים שלוקחים חלק בטירוף הזה לא יכולים לקרוא לעצמם אדריכלי שימור.
    שימור זה חיזוק מבנה, במידת הצורך ובמקרה של נוה צדק לא תמיד היה צורך, ושיחזור החזות החיצונית והפנימית בהתאם למקור. נדמה לי שזו הגדרה סבירה. מה שקרה בנוה צדק זה משהו אחר לגמרי, חוץ ממיקרים בודדים של שיחזור/שימור יפה, שמעיד שהיה מאחוריו בעלבית ואדריכל ראויים, ולא חבורה של נובורישים שאיבדו את האנושיות.
    אני מנסה לשלוף מכל זה איזושהי תובנה על איך אפשר למנוע הישנות של מקרה נוה צדק במקומות אחרים בעלי פוטנציאל, ואני חושב על שני דברים. המסקנה שלי הא שאדריכלים צריכים "להוריד" את הלקוחות שלהם משינויים קיצוניים בבית, באמת לשמר. השאלה אם זה יילך, או שגם האדריכלים רוצים בסופו של דבר לחזור הביתה עם חבילה יותר גדולה של כסף, ו, האם בעלי הבתים יאפשרו להם לבצע מהלך עדין שכזה או יתעקשו על "הוספת קומה תוך שימור קיר החזית החיצוני בלבד" או משהו כזה.
    הנקודה השניה שאני נתפס בה היא מקרה המושבה הגרמנית בירושלים. שם אמנם היה טירוף נדל"ני מן המניין, אבל ייאמר לזכות הדיירים החדשים שהם לא הרסו את הבתים לטובת בנייה חדשה, לא שינו חיצונית את הבתים, אם הם בנו קירות מפלזמה הם עשו את זה בתוך הבית. אבל זה כנראה נוגע לחוק הבניה בירושלים (אבן ירושלמית) שלא מאפשר להתחיל לטייח ולהרוס, לאיכות המבנים, אבל בעיקר, נרה לי, לעובדה שרוב תושבי השכונה היו שם עוד לפני שהיא הפכה לשכיית חמדה, רובם היו גם עשירים עוד קודם ולכן לא מיהרו להתפנות לטובת העשירים "העשירים מהם" (אני כמובן לא אכנס כאן היסטורית לעניין הדיירים המקוריים של השכונה, בני דודינו שידעו לבנות חדר גדול עם קשתות, וגם אלה שבאו ללבנט והשאירו כמה מבנים אחריהם), איך שלא יהיה, המושבה הגרמנית, עם כל אנשי הנדל"ן, דוברי הצרפתית ושאר מחזיקי דרכון זר שעברו עליה, לא השתרמטה ושמרה על אותה צורה יפה בה היתה קודם להשתלטות החזירות הקפיטליסטית על כל גוש/חלקה טובה. לכן כשאני מטייל במושבה הגרמנית, או מבקר חבר שעדיין גר שם, זה מרגיש לי כמו כשהייתי מסתובב שם בגיל 17. ואילו בנוה צדק עוטפת אותי תחושת דיוטי פרי שרק היציאה אל הרחוב הזה עם הפתח של החניון של המגדל שלפני הפינה של אחד העם מוציאה אותי ממנה למציאות התל אביבית המפוייחת.

    השבמחק