מה תל אביב יכולה ללמוד מירושלים (פורסם ע"י שרון בן-דליה)

להשוות בין תל אביב לירושלים זה כמו להשוות בין סופלה שוקולד לעוגת גבינה פירורים (בהתאמה). פשוט אי אפשר. תל אביב חדשנית, מישורית, חילונית, צעירה ונוזלת שוקולד. ירושלים היסטורית, רוחנית, קלאסית, דתית (אפילו שיש חילונים), מלכותית.

אבל כשבוחנים את שתי הערים מזווית תכנונית, יש לתל אביב מה ללמוד. בזמן שהיא צועקת לתקשורת "שימור שימור" ירושלים מיישמת. בזמן שבתל אביב נלחמים כל כך הרבים אנשים וגופים לכבד את המורשת של העיר, בירושלים זה בבחינת מובן מאליו.

פרויקט שימור ענק ברחוב אגרון

השבוע נקלעתי לכנס שבו הציגה האדריכלית ברכה חיוטין את התכנית שזכתה במכרז להקמת בית משפט ליד גן העצמאות בירושלים. חצי מהמצגת שלה הוקדשה ליחס שיהיה למבנה עם סביבתו. כל כך הרבה מחשבה על "התקשורת" בין המבנה העתידי לסביבתו. בהצגה תלת ממדית ממחושבת ראינו כמעט את כל אפשרויות הפוזיציה של המבנה.

נדמה שלא כך בתל אביב. גם אם יגידו לנו שכן, קשה לדמיין שאנשי המקצוע אשכרא ערכו סימולציות של מגדל נווה צדק והסכימו שזה נכון לעשות זאת. עדיף לחשוב שלא עשו סימולציות פוזיציה של המגדלים המתוכננים לאורך הים, כי אז יכאב לחשוב שלא הפריע לאף אחד הצל הכבד שהם מטילים על החוף. קשה להבין את הטעם של מי שבחר שמגדל הקריה "יתקשר" עם מגדלי עזריאלי.

לא.. בתל אביב התקשורת של המגדלים עם סביבתם לא קיימת ברוב המקרים. מחשבה רבה יותר, כך נדמה, מושקעת בפנים הבניין, בעיצוב שלו, כאילו הוא עומד לבד בסביבתו. כאילו שבכלל לא משנה הפסיפס העירוני שיתקבל בסופו של דבר מתערובת המבנים. תל אביב צועדת בכיוון של מאות מגדלים שלא מתקשרים.

בירושלים גם הארכיטקטורה של כל מבנה חדש, נדמה כי נבחרת בקפידה. לא סתם יש סיומת כזו במגדל הזה :
זה פרט כל כך קטן, שעושה הבדל כל כך גדול...

גם המגדל הזה, בקלות אפשר לנחש שהוא בירושלים ולא בתל אביב.

אז נכון, החומרים שונים. בירושלים יש דגש, או חובה, של אבן. בתל אביב אין. אבל אין זה אומר שלא צריכה להיות איזושי בקרה עיצובית של מגדלים ועל מבני ציבור חדשים. גם לתל אביב מגיעה ביקורת עיצובית. גם כאן צריך שיהיו אנשים המגנים על המראה של העיר, המקבלים לידיהם תכנית ושואלים – האם הזכוכיות השחורות מתאימות לסביבה ?

ובהקשר זה, אי אפשר שלא להלל ולשבח את פרויקט ממילא. הנה לכם דוגמא לתכנון, שלקח בחשבון אילוצים של שינויי הזמן (הצורך בחניה מסודרת ליד העיר העתיקה), והבין את האתגר הגדול (לשקם מתחם מוזנח), והתייחס בכבוד לעיר בה הוא מתכנן.
פרויקט ממילא השאיר אותי פעור פה, ואני עוד הגעתי לשם בשבת, כשהכל סגור. איזה תכנון חכם. המדרחוב המשוחזר עושה באמת חשק לסופלה שוקולד... הקשתות מאבן, הכנסיה האורתודוקסית והשימור של המבנים עשו טוב לירושלים, עשו טוב לעיר - וזה מה שמבדיל תכנון מאדריכלות !!

החוכמה של תכנון ממילא היא שהמדרחוב מסתיים ברחבה דמוית כיכר, שממתחתיה חניון תת קרקעי (ולא מרגישים את זה מלמעלה) והיא מובילה הישר לשער יפו של העיר העתיקה. איפה ירושלים ואיפה תל אביב ?? אצלנו נחנקים במדרחוב נחלת בניימין, צפוף וקטן לנו שם, והשיפוץ של המבנים לא נראה בכלל באופק.

פרויקט ממילא

רחבת הכיכר שמעל החניון מובילה הישר לשער יפו - חיבור מושלם

אבל אני נאלץ להיות נאמן לאובייקטיביות. על אף שאני תמיד נופל שבי בקסמה של הבירה, יש לציין כדוגמא הפוכה לכל מה שנאמר את גשר המיתרים :

(א) הב טיחו לנו נבל. התלהבנו. חשבנו "וואלה, ירושלמי, סמלי...". זה ממש לא נבל, זה סתם עוד גשר מיני רבים שבנה האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטרווה , ויש אותו בעוד כמה ערים, הוא ממש לא מיוחד.
(ב) קשה להגיד שהגשר מכוער, ובלילה הוא אפילו מרשים, אבל הוא ממש לא מייצג מחשבה על הקשר שלו עם הסביבה. קחו את הגשר הזה, שימו אותו במקום אחר וייתכן ויהיה מרשים בהרבה. אבל עם כל הכבוד ל"שער הכניסה לעיר", גשר כזה לא יפה למקום בסביבה הנוכחית. מצד שני מבטיחים לנו שבעתיד יוקמו למרגלות הגשר שתי רחבות מרוצפות אבן, שתהיינה לימים - "גן הגשר"....

אני תוהה אם צריך לחייב סטודנטים לאדריכלות לללמוד קורס של "תקשורת בין מבנים", בו ילמדו קצת שמבנה מסוים יכול להיות מדהים במיקום מסוים, ומכוער במיקום אחר. אולי שם ילמדו שלא תוקעים מגדל שמפנה גבו לשכונה שנלחמת באותו זמן על גן ציבורי. אולי גם ילמדו שעם כל הכבוד לטרנד הזה של "ישן חדש" שום מגדל לא תורם לרחוב רוטשילד אלא רק בולע אותו.

בירושלים הגשר מייצג מספר קטן מאוד של טעויות "תקשורת", אבל בתל אביב - אם לפני 10 שנים כבר היו מתייחסים לנושא הזה ברצינות, היינו היום עם מתחם גדול, יפה והומוגני של מגדלים, במקום מגדלים מפוזרים שבולעים את החלק הכי יפה של תל אביב שנמצא היום בהזנחה חמורה – מרכז העיר.