יום שישי, 27 בפברואר 2009

בית ראש הממשלה החדש - בכייה לדורות! - פוסט אורח

מצורף פוסט אורח (מטעמי). אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלי.

הצבעת הממשלה שמשמעותה אישור הקצאת כ- 650 מיליון ש"ח לבית ראש הממשלה החדש המתוכנן - "פרויקט אלמוג" - מקוממת... ולא מעט אנשים. גם אני ביניהם!

יוסי מטלון ואחרים כותבים באופן מרתק אודות הביזיון!
מכעיס השימוש הרב בכספי ציבור באופן מקומם - זוהי הקצאה תקציבית עבור האליטה! לא פלא שהתנגדו לכך שר האוצר, השר להגנת הסביבה, שרת החינוך והשר לענייני הנגב והגליל. מדובר באפלייה תקציבית משוועת. כפי שנטען בכתבה בעיתון הארץ, יש אפשרויות ראויות יותר לשימוש בתקציב זה.
אני מצטרף לחשיבות הדיון הציבורי שנעדר ממקרה זה וכפי שעולה מהביקורת כאן (1) (2) ובמקומות אחרים באינטרנט. המשמעות היא פגיעה נוספת באמון הציבור בנבחריו.
גם הפעילות שנערכת באתר, לפי דיווחים שונים (1) (2), והקצאת המשאבים עוד בטרם אושרה התכנית בעייתית בעיני מבחינה פרוצדוראלית.
היבטי בטיחות ראש הממשלה, סגירת הרחובות בכל שיירה ועוד לא מצדיקים לדעתי הקצאה של תקציב המיליונים. זאת והיבטי תכנון עירוני המתייחסים לצורך בעירוב שימושים ושוויוניות התכנון, הנמנעת ברגע שמתכננים בועה מסוג זה. מה עם שימוש במסחר העירוני הקיים שעשוי לשרת את צרכי ההסעדה של נבחרנו ופקידות המדינה? מה עם הניתוק שחש הולך רגל פשוט שעל פי רוב אין לו סיבה להגיע לאזורים אלו?

אגב, נתניהו כבר מתייחס לכך בבלוג שלו ומגנה אף הוא את ההחלטה. אני מקווה שהנושא יידון בשנית בכנסת החדשה!

התושבים ממתינים לאגד בסיבוב!

ביום א' נערך מפגש תושבים שנמאס להם מאגד. נמאס להם לקבל שירות שלא הולם את הצרכים שלהם - יציאת אוטובוסים שלא בזמן, אי הנגשת אוטובוסים לנכים, מחסור במידע על מסלולי הקווים והזמנים בתחנות.


בנוסף, יש גם תלונות לגבי התכנון והביצוע שלצערי אינם בדיוק בסמכות אגד איך היא יכולה לפעול רבות בכדי לשפר היבטים אלו מול משרד התחבורה - מסלולים ארוכים מדי, קישוריות נמוכה בין שכונות, אי המצאותן של תחנות במקומות חשובים בעיר.

הדבר שמשמח אותי הוא התארגנות ציבורית לשיפור המרחב הציבורי והשירותים שהוא נותן. התושבים הקימו בלוג וצוותי עבודה בנושאים שונים.

הדבר דומה לפרוייקט "סיירת 106" של "אורבניקה - התעוררות עירונית" שקוראת לתושבים להתלונן במוקדי השירות של העיריות ולתת משוב על הטיפול בפניותיהם. תושבי ירושלים - שאו ברכה ופירות בעמלכם!

יום שני, 23 בפברואר 2009

כיכר המדינה - עמדת "אורבניקה-התעוררות עירונית" לקראת דיון בערר

לקראת הדיון שיתקיים ביום ד' הקרוב בנושא תכנית הבינוי לכיכר המדינה, "אורבניקה - התעוררות עירונית" מפיצה נייר עמדה מטעמה לחברי המועצה שינכחו בדיון.
תמצית עמדתנו היא ההיבט הציבורי של הכיכר שייפגע ללא ספק מתכנית הבינוי המוצעת ל- 3 מגדלים. אנו טוענים שיש לפתח את הכיכר באופן שיגרום לה להפוך למרכז פעילות ציבורי באופן של פיתוחה כגן ציבורי על-ידי ניוד הזכויות הקיימות למקומות ראויים יותר, לפיתוח של בינוי המזמין אל תוך הגן הציבורי ופיתוח המזמין אל המרחב הציבורי הנדון לפעילות ולא כמגדל מגורים אשר יוצר תחושה של ניכור ו"ניכוס" המרחב הזה לטובת בעלי הדירות בו.

במסגרת הפעילות הציבורית שלנו, אנו מתכוונים לקיים תערוכה שתציג את ההיסטוריה התכנונית של מתחם כיכר המדינה לדורותיה והצעות שונות לפיתוח המתחם כפי שהוצעו בעבר וכן הצעות שונות אשר מהוות "פנטזיה אורבנית" ומאפשרות לחשוב מחדש על המרחב הזה, בהתאם לצרכים הקיימים בימים אלו ותוך התחשבות בדורות הבאים.

להבין את המטרופולין



יום שישי, 20 בפברואר 2009

מצילים את פארק החורשות

היות ולא הספקנו לגבש עמדה ברורה בנושא. אבל, אנחנו באופן כללי תומכים בהגדלת יכולת ביטוי התושבים וה"שטח". מתקיים ברגעים אלו אירוע החתמה על התנגדויות כנגד פגיעה ב"פארק החורשות".

יום רביעי, 18 בפברואר 2009

מגדלי עזריאלי - כוכבי הבחירות

למי שפיספס את האפקטים של ערוץ 10 בבחירות - אתם מוזמנים ללחוץ על הכותרת ולהציץ.

לערב אחד מגדלי עזריאלי היו landmark מרשים בתל אביב ....

יום שלישי, 17 בפברואר 2009

מרכז מטרופוליני חדש לצפון?



במשך שנים הייתה אינטראקציה ברורה בין חיפה והקריות. חיפה, העיר על ההר, נתפסה כ"מרכז" כ"עיר הגדולה" וכ"בירת בצפון". בעוד הקריות השוכנות למטה במפרץ, נתפסו כפריפריה וכערים נחותות יותר. אולם לדעתי, בשנים האחרונות חל שינוי במעמד.
חיפה כאמור היא עיר בעייתית, אין בא זרימה עירונית טובה, אין בה מספיק תעסוקה ויש בה הבדלי מעמדות גדולים, שניתן אפילו למפות אותם לפי הטופוגרפיה.
הקריות מצד שני, וחשוב לציין כי אני מתייחס לקריות כעיר אחת גדולה. הקריות הם מישוריות, יש בהן גישה נוחה לים, אם כי הים מוזנח, יש בהן אזורי בילוי ופנאי, רבים ומוצלחים, נגישים ומאד כלכליים.
מחירי הדירות יחסית נמוכים, מה שמקל על זוגות צעירים לבנות חיים ויש להם נגישות גבוהה לאזורי התעסוקה האזוריים. כך שמבחינות רבות עדיף לגור בקריות.
אזור הנמל ואזור התעשייה הגדול של הצ'ק פוסט, שייכים מוניציפאלית בעיקר לעיר חיפה ולעיר נשר, אך הם קרובים יותר לקריות ונגישים הרבה יותר לתושבי הקריות, הן מבחינת תחבורה פרטית והן מבחינת תחבורה ציבורית. גם הנגישות לאזורי תעשייה אחרים באזור, דוגמת יוקנעם ומת"ם איננה בעייתית, והנגישות אל אזור התעשייה מת"ם, רק תגברלאחר פתיחת מנהרות הכרמל.
באופן כללי נוח יותר מכל ערי המטרופולין הצפוני, דוגמת נהרייה, עכו, שפרעם, להגיע אל הקריות, ואל הקריון, אחד מהקניונים המוצלחים במדינה.
אם מסתכלים במערכת העירונית האזורית, ניתן לראות כי הקריות נמצאות באזור נגיש ואטרקטיבי יותר, אולם מזוהם יותר.
יתכן כי רגולציה שתנקה ותפחית את הזיהום לאורך השנים, יהפכו את הקריות להרבה יותר אטרקטיביות מאשר חיפה ואז יוכל להיווצר מרכז מטרופוליני חדש, מכיוון שנראה כי כוחות המשיכה האזוריים מושכים לכיוון הקריות.

יום שבת, 14 בפברואר 2009

אחד בשביל שכונה - שכונה בשביל אחד


יפה, לא ?





וזה ?




אמרו זאת כבר רבים וטובים (למשל קיראו כאן). מגדל נווה צדק הפך לפיל הלבן של תל אביב, לסמל הכיעור, אבל אי אפשר לא לכעוס כל פעם שעוברים בנוה צדק, או פלורנטין, או כמעט בכל פינה בעיר שרואים ממנה את המגדל. זה עדיין לא נתפס לי איך דווקא בתקופה של פריחה של תל אביב, תקופה של התעוררות עירונית של עמותות עירוניות וועדי שכונות ושל מודעות לסביבה העירונית, תקופה של הפנמת חשיבות השימור בעיר - דווקא בתקופה זו נבנה מגדל שפונה רק לים בחזית היפה שלו (כאילו הים צריך להנות מהמראה שלו ) ומפנה את גבו המכוער לשתי שכונות.



מגדל נווה צדק שמתגאה במפרט הפנימי העשיר שלו - כל כך עני ודל מבחוץ. אבל זו לא הבעיה היחידה שלו. הבעיה העיקרית פה היא בניכוס של נווה צדק לטובת המגדל. שימו לב בתמונה הבאה - כיצד התכנון של המגדל לקח בחשבון את היופי והקסם של נווה צדק, והביא אותו למגדל. מה שנעשה כאן זה פשוט אינוס של השכונה לטובת המגדל, כדי שתושבי המגדל יהנו מן הנוף ומן האווירה הקסומה של השכונה, בעוד שהמגדל עצמו הוא הוא זה שהורס את המרקם הזה, ובנוסף לכך - גם לוקח מהתושבים הותיקים יותר של השכונה (כמו גם מתושבי תל אביב) את הקסם של השכונה ואת המראה שלה. התהליך המנוגד הזה - אני תוהה אם הוא משאיר גם את האדריכלים שתיכננו אותו ואת כל מי ששם ידו בתכנית הזו - עם תהיות. מצד אחד בונים מגדל יפה (נגיד, רק לצורך הפרוטוקול שהם חושבים שהוא יפה) שיהנה מנוף בעל ערך חזותי, מצד שני הורסים לאותו מקום יפה את הערך החזותי שלו בשם אותו מבנה.


מי שגר במגדל הזה - רואה נווה צדק מהחלון (או ים). מי שגר בנווה צדק - אולי פעם ראה ים, אולי פעם ראה שכונה יפה, היום הוא רואה את המגדל הזה מהחלון, לא נווה ובטח לא צדק.

יום חמישי, 12 בפברואר 2009

רוצים עצים בעיר

כמעט כולנו נתקלנו בספר "העץ הנדיב" מאת ש. סילברסטיין. הסיפור מצביע על העובדה כי העץ משמעו נתינה אינסופית. על תרומתם של העצים לסביבה העירונית ניתן לקרוא כאן וכאן.

חוסר כבוד ויחס לעצים הבוגרים שב ועולה חדשות לבקרים בגיזום פוגעני של עצים, בכריתתם שלא לצורך וכל זאת, באישור ובעידוד העיריות! צפריר רינת דיווח על מספר מקרים של כריתות במספר ערים במרכז. דיווחים כאלו יש מקרית גת, דרך נהריה, פתח תקווה, כפר סבא ותל-אביב.
גם תליית מודעות על עצים, היא מעשה מעצבן ומקומם. עץ הוא אכן לא לוח מודעות!
מלבד זה, גם לעץ יש זכויות משלו. במסורת היהודית ובתרבות הישראלית יחס רב לשמירה על אילנות ובעיקר על עצי הפרי - "אל תעקור נטוע", "כי תצור אל עיר ימים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה" ובל נשכח את "כי האדם עץ השדה".

לאחרונה אנו עדים להתייחסות רבה יותר גם בעשייה. פרויקט "עץ נולד" הוא משב רוח מרענן ואופטימי ביער העירוני. ערן טמיר טאוויל, מציע הצעה מעניינת למתן זכויות בנייה נוספות תמורת ייעור עירוני ומציין את עיריית חולון כדוגמא. תיקון חוק התכנון והבניה שהוביל אופיר פינס, התייחס לצורך בפיצוי עבור כריתת עצים קיימים. ולבסוף, עמותת "אדם טבע ודין" מציעה באתר שלה סיוע ועזרה בנושא פגיעה בעצים וניתן לפנות גם לקבלת סיוע ב"מוקד הירוק" שהיא מפעילה.

יום שלישי, 10 בפברואר 2009

שיתוף הציבור בתכנון - תכנית המתאר לת"א-יפו

לאחרונה הופצה הזמנה להשתתפות בסדנאות שיתוף הציבור בתכנון תכנית המתאר לת"א-יפו, לאלו אשר השתתפו במפגשים שנערכו בעבר:
השתתפות בתהליך שכזה היא חוויה מומלצת. מעבר לחוויה, זוהי באמת הזדמנות לקחת חלק במשהו שמשפיע באופן ישיר על איכות החיים שלנו בחיי היום יום. זוהי הזדמנות לקחת חלק בפרויקט מדהים ולקחת חלק בהשפעה ישירה על קבלת ההחלטות בעיר.
אל תאמרו - "איזו חלמאות, היו צריכים לעשות כך"!
הגיעו ואמרו - "אנו חושבים כי צריך לעשות כך וכך כי כך וכך"!

יום ראשון, 8 בפברואר 2009

בארהטן

איזו עיר מצולמת בתמונה ?



מקור : google-earth



לא - זו לא מנהטן

זו באר שבע, ואפילו אזור העיר העתיקה... יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על באר שבע... מובטח למי שיכנס לאתר הערייה של באר שבע חווית "תיירות כורסא" נעימה ביותר בעיר. באר שבע מציעה מגוון (לא עצום אך לא קטן) של אתרים מעניינים ויפים לביקור. בעונה זו - שבה הנגב בשיא פריחתו ואנחנו נוהרים אליו - כדאי לשקול לעצור בבאר שבע ולהנות ממה שיש גם לה להציע.

יום שלישי, 3 בפברואר 2009

ערים "זורמות" אל מול ערים "תקועות", מאת: שרון בן-דליה וגיא רונן

עיר יוצרת וממלאת מכלול של פעילויות חברתיות, תרבותיות, כלכליות ועוד. ערים נותנות מענה להתפתחות האנושית ובעצם יוצרות מערכת של אינטראקציות הדדיות בתחומים רבים. העיר גם מהווה מוקד להתיישבות עירונית מדרג נמוך יותר וליישובים כפריים בסביבתה.
ערים טובות הם ערים היוצרות בצורה יעילה את אותן האינטראקציות. ערים אלו הן ערים ללא "מכשולים", או לחילופין, "ערים זורמות".
לא מדובר על חללים זורמים בתוך מבנים, אלא על זרימה עירונית ללא מכשולים, המאפשרת לא רק פעילויות כלכליות נוחות, אלא גם מוביליות פיסית וחברתית נוחה, וכמובן הרגשת חופש.

ננסה לבחון את התיאוריה הזו על ידי בחינת שתי ערים מטרופוליטאניות, חיפה ותל-אביב:

חיפה היא עיר בעייתית ביותר, "עיר תקועה", היא בעייתית מבחינת הטופוגרפיה שלה ובעצם כך מלאת מכשולים. בחיפה נוצרו לאורך ההיסטוריה מספר מכשולים.
1) היא איננה נוחה ונגישה, לא רק בין שכונותיה, אלא שהיא גם איננה נגישה לשכנותיה. בעצם כך נוצר מצב של אי זרימה של פעילויות כלכליות וחברתיות.
2) לחיפה אין ממש מע"ר, נכון שהעיר התחתית משמשת כסוג של מע"ר, אבל היא איננה נגישה, לא בתחבורה ציבורית נוחה וגם לא ברכב פרטי.
3) חיפה היא עיר של שכונות, מכשולי הטופוגרפיה יוצרים מצב של שכונות בעיר, שבדרך כלל מופרדות אחת מהשנייה מבחינת הנגישות. ואם מתבוננים בפרופיל השכונתי בעריית חיפה, רואים כי הם גם ברמות סוציו אקונומיות שונות.
4) הים חסום על ידי הנמל. זה נכון שהמציאות הביטחונית לא מאפשרת את פתיחת הנמל לעיר ונכון שהוא חוסם רק את צדה הצפון מערבי של העיר, אבל הוא יוצר קיטוע עירוני חמור. לדוגמה, העברת הנמל אל אזור הקישון ופתיחת הרציפים לעיר, יחברו את הנמל עם המע"ר ועם קמפוס הנמל העתיד לקום, ויוכלו להוביל לעלייה במחירי הנדל"ן בעיר ולשיקום השכונות בעיר התחתית. מזה יוכל להיווצר מצב לא רק של שיקום שכונות, עלייה בביקושים ועליית ערכי נדל"ן, אלא גם "זרימה עירונית" בחלקה התחתון של העיר. המכשולים שיוסרו, ייצרו מצב של פעילויות חברתיות וכלכליות בצורה חופשית, תוך הרגשת חופש תנועה של התושבים. מצב כזה, גם יוכל לפתוח הזדמנויות לתושבי העיר וליצור מצב של אינטגרציה ומוביליות חברתית. המע"ר המחודש, המחובר עם הנמל, יוכל לחבר את יתר השכונות בעיר, השוכנות לאורך הים וליצור מצב של זרימה ללא מכשולים, עד למרכז מת"ם, פארק ההיי-טק של חיפה.
חיבור נכון מבחינת תחבורה, יוכל לחבר את העיר התחתית עם הכרמל וליצור מצב של זרימה עירונית שלמה. נדמה שכיום בחיפה מנסים לפצות על טעויות העבר ולאפשר "זרימה" בעיר, וזה בא לידי ביטוי בעיקר, כפי שנאמר, בתכנית קמפוס הנמל. העיר מבחינה היסטורית שאפה למעלה, תכנון זה גרם לבזבוז עצום של אנרגיה ולצריכה מוגברת של כלי רכב פרטיים לעומת חוסר יעילות של תחבורה ציבורית. מבחינה חברתית, בשל מכשולים רבים נוצרו שכונות לפי מעמד סוציו-אקונומי בדרך כלל מנותקות אחת מהשנייה ובנוסף לכך נוצרו לעיר מספר מרכזים מנותקים אחד מהשני. תכנון זה גרם לכך שחיפה מהווה דוגמא לעיר בה ה"זרימה" היא דו קוטבית, הן פיזית והן חברתית.
תל-אביב מצד שני היא "עיר זורמת", בכל מקרה יחסית לחיפה. התכנון האורבני בתל אביב אולי פספס קצת את הים, אך הוא לא לקח את הים מתל אביב, להיפך – חוף הים והטיילת מהווים את העורק החי והתוסס של תל אביב. מכל שאר הכיוונים מוקפת תל אביב בערים, והזרימה אליהן ומהן היא אפשרית. הסיבות לכך קשורות גם בגורמים טופוגרפיים ופיזיים וגם בגורמים היסטוריים. תל אביב נוסדה כעיר חדשה היוצאת מגבולות יפו, ודי מהר מצאה עצמה העיר המרכזית בארץ. אי לכך – השכונות שנבנו סביבה, והפכו ברבות הימים לערים – נבנו רובן ככולן עם הפנים לתל אביב. הן אומנם חסמו את אפשרות ההתפשטות שלה, אך בראיה מטרופולינית ערים אלו מהוות המשך של העיר תל אביב – עם עורקים גדולים המחברים ביניהן – כך למשל דרך ז'בוטינסקי העוברת מתל אביב לרמת גן, בני ברק ועד פתח תקווה. שדרות ירושלים – העוברת דרך יפו הישר אל מרכזה של בת ים, ודרך השלום המובילה הישר אל גבעתיים. העובדה שגוש דן מישורי ברובו, וגובה של 50 מטר נחשב הר של ממש באזור זה – הקלו על הזרימה הטובה במטרופולין תל אביב.
אולם הזרימה הטובה בעיר תל אביב אינה מסתכמת רק בנגישות החיצונית הטובה שלה משאר ואל שאר הערים בגוש דן, אלא גם זרימה טובה בתוך העיר. חזון "עיר הגנים" עשה את שלו – ובתל אביב פרוסות שדרות רחבות וחשובות אשר מאפשרות תנועה נינוחה, כמעט לא מופרעת, מעניינת ומלאת אנשים וחיים. הזרימה בתל אביב מתאפשרת במגוון אמצעים יחסית לחיפה – תחבורה ציבורית, אופניים והליכה. קשה לדמיין תושב בשכונת הכרמל "יורד" להדר באופניים. את מרכז תל אביב, לעומת זאת, ניתן לחצות ברגל בחצי שעה הליכה (!).
הזרימה הטובה בתל אביב הביאה גם לזרימה חברתית טובה יותר מאשר בחיפה. אירוני הוא שחיפה נושאת הדגל של דו קיום, בעוד שבתל אביב שתי האוכלוסיות כבר כמעט שוכחות שהן שתיים. אומנם יפו מהווה מובלעת בתוך גוש דן, ובוודאי שניתן להצביע על פערים חברתיים בין תושבי יפו לשאר תושבי העיר, אולם המגע בין האוכלוסיות מתאפשר בקלות יחסית, ואין "יהודים פה" ו"ערבים שם" כפי שקורה בחיפה. המרכז הוא מרכז של כולם, וכמובן קיימים גם מרכזי משנה, אך כפי שיש ליפו מרכז משנה כך יש גם לרמת גן, גבעתיים, בת ים וכל השאר.

יש לציין כמובן שהכתבה הנוכחית מתייחסת לזרימה באופן כללי, וכמובן שעם הירידה לפרטים ניתן למצוא גם הרבה דוגמאות שליליות בתל אביב לזרימה, והרבה דוגמאות חיוביות בחיפה לזרימה, אך באופן כללי קשה יהיה לטעון ולשכנע שבחיפה הזרימה טובה יותר מאשר בתל אביב.
לסיכום – ואולי אפילו בשפת הסלנג התל אביבית : תל אביב זורמת !

יום שני, 2 בפברואר 2009

משמר המועצה – קיומו עודנו הכרחי

כאחת המייצגת את תנועת אורבניקה במשמר המועצה וככזו שהשתתפה במפגש הראשון של המשמר, ברצוני להעלות מספר נקודות בקצרה, שכן פורסם לפני זמן לא רב פוסט מוצלח ומקיף בנושא. אחת המטרות העיקריות של עבודת המשמר, שמייצגת תפיסה רעיונית דמוקרטית וראויה לקידום, היא הנגשת התנהלות העירייה לציבור. לאחרונה היינו עדים לשיפור חשוב, שבא לידי ביטוי בהעלאת הפרוטוקולים של ישיבות הועדה המקומית לאתר האינטרנט של העירייה, אך באופן כללי המסגרת הקונספטואלית של העשייה היא לעודד את קידום השקיפות בתהליכי העבודה. ויש עוד עשייה רבה בעניין, בין השאר, פתיחת ישיבות של ועדות שונות בפני הציבור, פרסום פרוטוקולים מלאים של ישיבותיהן ולא רק ההחלטות הסופיות שהתקבלו וכדומה. הדרישה הלגיטימית של משמר המועצה מתבססת על הרעיון האמור להיות טריוויאלי ופשוט, לפיו נבחרי ציבור, מעצם הגדרתם, צריכים לשרת ראשית כל את הציבור ומכאן עליהם לתת דין וחשבון על כל צעד ושעל בקביעת המדיניות ואופן ההתנהלות והעשייה. עצם העובדה שציבור, או חלקים ממנו, צריכים לדרוש אופן עבודה כזה מעלה תהיות מטרידות. נבחרי הציבור צריכים לרצות שאותו ציבור יתעניין בעשייתם ולא לנקוט מאמצים או צעדים שיגבילו את השקיפות והנגישות ויסכלו את המאמצים לקדם ערכים כאלו.
חשוב שכל אדם יבין כיצד פועלת המערכת העירונית, כיצד מתקבלות החלטות ובאיזה אופן יכול הציבור לקחת חלק בעיצוב המדיניות. האזרח הממוצע תופס את מערכת קבלת ההחלטות, אם המוניציפאלית או הארצית, כמורכבת, סבוכה ולעיתים אף מאיימת ולכן מותיר אותו מתוסכל או חסר אונים. המערכת אמורה לאפשר לתושבים להיות מסוגלים להבין את ההשלכות של המדיניות על חייהם וסביבתם. חשוב לפתח מעורבות אישית, אך חשוב עוד יותר שהנבחרים ירצו שהתושבים יביעו התעניינות ויהיו מעורבים.