יום שני, 12 ביולי 2010

פיקניק ה- 100 בפארק קריית ספר

המאבק להקמת פארק בקריית ספר ממשיך במלוא המרץ.
כולם מוזמנים מחר- יום שלישי, 13/07/10, משש (18:00) בערב לאירוע בפארק
בסימן סוף שנת הלימודים ותחילת קיץ תל אביבי מלא בריזה רעננה...
מה בתוכנית?

שוק החלפות
מוסיקה חיה
נשנושים
וגם, תאטרון הצלליות של הללי מציג: צלליות בפארק-כרכרות, סוסים, דלועים ולכלוכית אחת מגיעים ללילה בקרית ספר.
וגם, אלון אלירן וחבר משורריו מציגים: קריאת ספר במסגרת "קוראים לך בגינה" - קוראים שירה בחוץ.

מוזמנים להביא פירות או מאכל אהוב אחר וכל דבר שניתן למסור (או לקבל). מה שיוותר ייתרם לצדקה.

יום חמישי, 1 ביולי 2010

דעה: ממש לא כדאי להוריד את מפלס כיכר דיזנגוף

...כדי להקים פה עיר מעניינת צריך לדעת לחרוג. הבעיה של תומכי ההורדה היא השאיפה לסטנדרטיזציה של כל מיזם עירוני.

התסריט של עיר בה כל הכיכרות שטוחות, ירוקות, וקלאסיות הוא לדעתי סיוט. עיר צריכה לדעת לגוון ולהפתיע גם עם המרחבים הציבוריים שלה. אם אחד מהם נכשל, צריך להזמין את המתכנן עם הפינצטה ולא את ה"פעיל" עם הבולדוזר.


שוב אני מוצא את עצמי ניצב אל מול הזרם המרכזי של דעתני-תל אביב.
לרגע לא חשבתי להיות מופתע כמובן.. הזרם המרכזי פועל בד"כ ע"פ רוח הזמן ושואף לעדכן את העיר בהתאם לצו האופנה התקופתית.

כיאה לעידן שנאת הגשרים יוצא הזרם המרכזי נגד כל דבר שלא בנוי בגובה העין.
כאן אני מפסיק לרגע בכדי לציין שהרווחנו את כניסתנו לעידן שנאת הגשרים בצדק. כן, גם אני כועס מאוד על כיכר דיזנגוף, כיכר אתרים וכיכר השעות היפות.
עכשיו כשהוספתי תמיהה נוספת לקורא, אבקש לספר למה אני כועס יותר על מי שמעוניין לחזור אחורה ופשוט לסלק מהעיר כל מה שנבנה בתקופת הגשרים והמפלסים.
תזכורת: ישראל, שנות ה-60. התפיסה כי כדאי להפריד בין תנועת כלי-רכב (שהולכת והופכת גדושה יותר) ותנועת בני-אדם מגיעה לישראל ויותר ויותר מיזמים מתוכננים כך שתנועת בני-אדם מתקיימת בנפרד מתנועת כלי-רכב. לימים, (ימינו..) יאשימו את המיזמים האלה בכך שנתנו עדיפות עליונה לכלי-רכב על פני תנועת בני-אדם. זה לא נכון.

יש שתי תפיסות שכדאי להבדיל בינהן:

הראשונה, שמקורה בתחילת המאה ה-20, הוכתבה ע"י המוקסמות מאמצעי התחבורה החדשים והמהירים שרק הגיעו לעולם לפיה עתיד ההתניידות בעיר טמון בכלי רכב (פרטיים וציבוריים). החזון התמים היה להגיע מהבית ליעד באמצעות תחבורה ממונעת ומהירה בלבד וללא הליכה ברגל.

תפיסה שונה מתקופה מאוחרת הרבה יותר דחפה לעבר הפרדה מקסימלית בין תנועת האדם לבין תנועת כלי הרכב. תוצאה של התבגרות והפנמה שכלי רכב נחוצים אך מזיקים למרחב הציבורי.

אין שום סיבה לעמת את התפיסות זו מול זו. לא מדובר בתפיסות נגד או בדיכוטומיה.
המטרה של תפיסה א הייתה להעביר מהעולם את הסוסים, הכיכרות ו"צעדות המוות" לאורך דרכים ארוכות ולהכניס במקומן אמצעי תחבורה מהירים נוחים ועממיים.
המטרה של תפיסה ב הייתה ועודנה הפחתת ההפרעה שנגרמת לבני אדם ("הולכי רגל") ע"י כלי-רכב.

בשנות ה-70 המוקדמות, מרכז כיכר דיזנגוף כבר התנוון לחלוטין. בין שולי הכיכר למרכז הכיכר הפריד כביש סואן אותו לא חצו. המזרקה לא הייתה פעילה, הדשא היה יבש, ובני אדם הדירו רגליהם ממרכז הכיכר. תנועת האנשים התרכזה בשולי הכיכר.

דיכאון.

הפרדת תנועת בני-אדם וכלי הרכב שנעשתה בשנת 1978 נעשתה בהתאם לתפיסה ב. המטרה הייתה לשחרר את בני האדם וכלי הרכב זה מזה. שיחרור הדדי.

שטח ששימש בעבר ככביש שוחרר עבור בני אדם, התאפשר מעבר חופשי מכל נקודה לכל נקודה בכיכר דרך מרכזה המוגבה (למעשה חומת המכוניות והאוטובוסים המשתרכים באיטיות לאורך הכביש המעגלי נעלמה ולא היה צורך עוד בחצית כביש) וכמות המרחב הציבורי גדלה בהרבה תוך שקצוות הרחובות בן עמי וזמנהוף הוסבו ל"מיני-מדרחובים".

בכיכר נוצרו בעיות חדשות. אם לא הייתי בטוח שאפשר לתקן אותן מבלי להרוס את הכיכר, הייתי משלים עם האובדן של הכיכר הייחודית הזו.
א. השיפועים תלולים מידיי, ושני גרמי המדרגות (לכיוון רח' בן עמי וזמנהוף) לא מעודדים עלייה.
ב. במקום יש הרבה קצוות מתים. פינות לא מושכות, את חסרי הבית הן כן מושכות.
ג. מכשולים תנועתיים שאין להם כל צידוק שימושי. (ראה תמונה)
ד. התנועה המעגלית בצמוד לחזיתות המסחריות של המבנים נקטעת ע"י כבישים שבכדי לחצות אותם צריך לעקוף אותם.
ה. ומעל הכל: הזנחה מכוונת של העירייה ע"מ להשניא את הכיכר על הציבור. מעבר להזנחת חומרים כמו רצפת הגרנוליד והמזרקה, העירייה מונעת מחלקים רבים בכיכר לשמש את ייעודם המקורי: האיזורים הנמוכים של הכיכר מוחשכים ומכוסים ביריעות פלאסטיק (כאילו בשביל שוק. כאילו.), המבנים מתחת לכיכר שנועדו לשמש את הציבור כאשר אחד מהם יועד למרכז מידע תיירותי משמשים כמחסנים (בבעלות העירייה) וגם..
מותר לחנות בכיכר חופשי חופשי. כן, ממש כך. חנית "אפור". הכניסה מרח' פינסקר,בן עמי ורח' זמנהוף פתוחה כל השבוע, זו המדיניות הלא-רשמית של העירייה. במוקד יודו לכם בנימוס אם תדווחו על חנית רכב בכיכר, אך הפיקוח במקום לא מתפקד כמדיניות מכוונת.






מה לא מהווה בעיה בכיכר (אך המצדדים בהורדת הכיכר יגידו לכם שאלה דווקא בעיות)?

א. הכיכר חוסמת את ההמשך החזותי של רחוב דיזנגוף
ב. הכיכר היא גוש בטון בעיניים
ג. לא רואים את המבנים המקסימים שעוטפים את הכיכר
ד. הכיכר גבוהה יותר מהרחוב.

נימוקים:

א.הכיכר חוסמת את ההמשך החזותי של רחוב דיזנגוף. אני מוכרח להודות שמילולית זה נשמע נורא. לדעתי זו תחבולת אסוציאציות. הרי למשמע משפט מפוצץ כזה אי אפשר שלא להעלות בדימיון מיד את הולילנד ודומיו. בהמשך לטענה זו יאמרו המבקרים "ברחוב מסחרי חשוב לשמור על מבט תמידי אל המשך הרחוב" שזה שטויות במיץ, וכראיה לכך ניתן לציין פה רחובות רבים באירופה שנקטעים ע"י כיכרות אשר במרכזן מוצב מונומט מגושם ומעיק שחוסם כל נוף מלבדיו, וראו זה פלא - דווקא המונומטים האלה מהווים מוקדי משיכה ומעודדים את האדם להמשיך בטיול.

ככלל ניתן לומר שאירוע חוסם מבט להמשך רחוב חייב להיות חיסרון גדול או יתרון גדול. הוא דבר משמעותי שתופס הרבה תשומת לב. אם זה ישדר אטימות וחוסר פעילות - הפוסע ברחוב להנאתו יסתובב וישוב כלעומת שבא. אם זה ישדר מצב של מקום עירוני - הפוסע יסתקרן ויתמגנט.
נניח ואיני יכול לשפוט, אני לפחות יכול לספר כי הייתי עד כמה פעמים לאנשים שלא מכירים את הכיכר ומגלים אותה מרחוק תוך כדי הליכה בדיזנגוף, מזהים מיד את תחושת המקום העירוני ונמשכים לשם בהתלהבות.
גם כשאני פוסע לבדי ברח' דיזנגוף, מראה הכיכר באופק משרה בי תחושה של פעילות עירונית תוססת. הבעיה בכיכר דיזנגוף של ימינו היא שהכיכר מושכת מרחוק, אך מאכזבת מבפנים כאשר מתגלה ההזנחה וההתנוונות.

כך זה נראה ביום אפרורי, כשאין הרבה פעילות ברחוב - עדיין אירוע עירוני מושך.

ב. הכיכר היא גוש בטון בעיניים - אז? כל המדינה שלנו בנוייה מבטון. חומר גאוני - לא פחות. אם יש למישהו בעיה עם חזות החומר של הכיכר - ככה או ככה - כל שיפוץ שהכיכר תעבור תגרום לעדכון הגימורים שלה.

חומרים מעודכנים. להרגיע את שונאי-מראה הבטון החשוף. לדעתי זה חלק מזערי של הדיון.

ג. לא רואים את המבנים המקסימים שעוטפים את הכיכר - נכון, בגלל העצים. לפיקוסים אין רחמים. רוצים לראות את המבנים? צריך לדלל את העצים.


ד. הכיכר גבוהה יותר מהרחוב. ברמת העיקרון אין עם זה בעיה. יש לזה אפילו יתרונות בטוחים. רק צריך לדאוג שיהיה קל להגיע לכיכר.
במצבה הנוכחי זה לא לגמרי קורה, כיוון שבשנות ה-70 לא ממש נתנו את הדעת לכיסאות גלגלים. גם הגישה באמצעות אופניים סבירה מינוס. כך או כך, אין בעיה למתן את השיפועים.

באשר ליתרונות, במקום שבו הכל שטוח, מקום אחד נמוך או גבוה יותר הוא אירוע. כפי שנאמר קודם, זה יכול להיות לטוב ולרע. מה לעשות ש"להסתכל על מכוניות חולפות מלמעלה" אינה איכות בעלת שם סקסי כמו "מפגשים", "טישטוש גבולות" ו"זרימה" שכה נהוגים בשיח העכשווי..ובכל זאת, לעמוד בחלק הגבוה של הכיכר ולראות אוטובוסים חולפים מתחתך ואת המסחר השוקק לנגד עינך כאשר אתה מעליו - זו סיבה מספיק טובה כדי להשאר שם כמה דקות. גם מצפה זה מגנט לבני אדם.


הכיכר הקלאסית שבתמונה הערוכה ממעל מוצאת חן בעיניי. אני בעד.
יש המון כיכרות כאלה בעולם.
יש המון הזדמנויות בתל אביב לכאלה כיכרות בדיוק.
אז למה לקחת לנו את כיכר דיזנגוף לטובת הקלאסיקה?
למה כל פעם צריך ליישר קו עם האופנה והפרקטיקה העכשווית?
מה שמניע את מארגני המאבק הוא הדיון העכשווי. בלי מחשבה יצירתית, בלי הפינצטה ובלי הספציפיות.

לו היו חיים מארגני המאבק להורדת כיכר דיזנגוף בשנת 1978, סביר מאוד להניח שמאבקם בגרסת ה-70 היה להפריד את תנועת כלי הרכב מתנועת בני האדם - עם עדיפות קלה לרכב, הרי זה מה שהיה חשוב לאותם פעילים "אופנתיים" בשנות ה-70. הרכב הפרטי.

"בזכות" פעילים מעודכנים כמו מארגני החזית להורדת כיכר דיזנגוף, נמחקו אינספור רכיבים עירוניים מהעיר שהיום אנחנו מבכים אותם.
תחנת רכבת בית הדר (כי תחנת רכבת בתוך העיר נחשבת אסון עירוני בשנות ה-ה60. בדיוק כמו כיכר דיזנגוף) גימנסיה הרצליה (כי בית ספר מונומנטלי בקצה רחוב מסחרי נחשב עצם בגרון בשנות ה-50 בדיוק כמו כיכר דינזגוף) והרשימה עוד ארוכה.

כלל חשוב שהייתי מנסה להסביר למארגני החזית להורדת הכיכר, אם הם רק היו מתנתקים לרגע מאמונותיהם הדתיות ומקשיבים לי: האתרים העירוניים (גם כיכרות לצורך הבהירות..) המעניינים בעולם הם כולם תוצאה של טעויות וניסויים חדשים.

כמעט כל מרחב ציבורי עירוני מוצלח עבר גילגולים שונים, שלא היו אלא התאמות ממוקדות ומיוחדות באופן מקומי ופרטני. סדנטדרטיזציה רעה לעיר ולא יוצרת אופי. כלל כמעט-ברזל.

כיכר דיזנגוף הקיימת היא כיכר שלא רק מזמינה תנועה, אלא מזמינה שהייה בניגוד לכל כיכר אחרת בתל אביב. יש למרחק האנכי בין כלי הרכב לבני האדם איכות שלא קיבלה עדיין שם, אבל זה משאיר בני אדם בכיכר לעצור, להתבונן בדרך שעשו, ובדרך שיעשו. זה מקום גבוה, לא מובן מאליו בתל אביב.
יש בעיות נוראיות בכיכר שאפשר לתקן בתקציב נמוך, רוב הבעיות האלה אגב כבר היו בכיכר הנמוכה, ונמצאות בשאר הכיכרות הנמוכות בתל אביב.

..אז ישנם האנשים שיספרו לכם שהם מעדיפים להמנע ממעבר בכיכר ולחצות מתחתה מרוב שנאה אליה. אז מה?
הלילה יהיה לילה לבן, ונתקלתי בהרבה אנשים שלא רוצים לצאת העירה "כי יש הרבה אנשים בחוץ". אותו הדבר.
כשאדם החליט שהוא פוסל משהו, הוא מפתח אמונה ומתעסק יום ביומו בלחזק אותה. אדם כזה לא רואה בעיניים וגם אין סיבה שיקרא בלוגים.

ישנם גם האנשים שיספרו לכם שאנשים נמנעים מלשהות או לעבור בכיכר דיזנגוף. אין לי מושג על מה הם מדברים. אולי הם פשוט עסוקים בלעקוף אותה. אני נמצא שם הרבה ויודע להגיד: הכיכר שוקקת חיים, למרות מצבה המנוון והמושחת.

יום שבת, 24 באפריל 2010

תקנון השתתפות בתערוכת "כיכר דיזנגוף בגובה העיניים"

תקנון הנחיות להשתתפות בתערוכה :
כל העבודות יוצגו בפורמט אחיד על מנת ליצור אחידות עיצובית ושוויון בין ההצעות והעבודות השונות.

1. כל העבודות יודפסו על גבי גיליון, בפורמט אנכי, ללא למינציה ( גודל גיליון 1.00X0.70) ויודבקו על גבי קאפה (עובי 5 ממ') כולל מתלה בגב האחורי.
2. ההדפסים יכללו הן מידע ויזואלי והן טקסטואלי.
3. בכל עבודה תוצג הדמיה מפורטת ככל שניתן. מוצע להוסיף עוד נקודות מבט הכוללות: פרטים, התייחסות לתחבורה, אנשים, תאורה, שימושים ועוד.
4. כל עבודה תכלול גם טקסט בעברית ואת התרגום שלו לאנגלית. הטקסט עד 300 מילים.
5. מוצע כי ההצעה תכלול פתרונות סביבתיים תוך התחשבות בעקרונות של פיתוח בר-קיימא והתייחסות לצרכיהם של הולכי הרגל, רוכבי האופניים והתחבורה הציבורית.
6. העבודה והטקסט צריכים להתייחס לתפיסה התכנונית של המרחב הציבורי ולמהות שעומדת מאחוריה. כמו כן, מומלץ להתייחס לכמה שיותר מהפרמטרים הבאים תוך ציון הפתרונות לאתגרים בכל פרמטר: תחבורה, תאורה וסביבה, חברה, עיצוב ואווירה, שימושים, דימוי.
7. כל עבודה תכלול: שם הפרויקט, שם המציג/ה, עיסוק, שנת תכנון הפרויקט, פרטים אחרים רלבנטיים.
8. המיצג יכול לכלול בנוסף גם דגם עד גודל 50X 50.
9. העבודות יוכנו על חשבון המשתתפים.
10. יש למסור את ההצעות עד תאריך 10/06/10 לאחר יצירת קשר עם מור גלבוע.
11. אין המארגנים מתחייבים לקבל כל הצעה שתימסר.
12. התערוכה תיפתח במקביל לאירועי "לילה לבן" ותהיה חלק ממנו. המיצגים יזכו לחשיפה ציבורית גם במסגרת זו.
13. התערוכה תיפתח ב- 01/07/2010 ותהיה פתוחה לקהל הרחב עד לתאריך ה- 29/07/2010.
14. במהלך אירוע הפתיחה יתקיים דיון חופשי עם המבקרים בנושא כיכר דיזנגוף ובנושאים תכנוניים-עירוניים-חברתיים.
15. דעת הציבור חשובה לנו: במסגרת התערוכה אנו מעוניינים לשמוע את דעת המבקרים ולאפשר להם להביע דעתם ולקחת חלק. לשם כך תהיה אפשרות להצביע עבור ההצעה הטובה ביותר לדעתם ולתרום התרשמויות וחוות דעת בספר המבקרים.

בהצלחה ולהתראות בתערוכה!

יום שישי, 16 באפריל 2010

"כיכר דיזנגוף בגובה העיניים"- תערוכה בנושא כיכר דיזנגוף

"אורבניקה- התעוררות עירונית" ו"החזית להורדת כיכר דיזנגוף" מודיעות על קיום תערוכה המציגה מגוון הצעות לפיתוח כיכר . בתערוכה יוצגו גם מבטים היסטוריים על כיכר דיזנגוף בעבר- הלב הפועם של "העיר הלבנה". התערוכה תוצג במרכז הבאוהאוס תל-אביב ותיפתח לקהל הרחב ב- 1/7/2010 במסגרת אירועי "לילה לבן".
רקע
כיכר דיזנגוף הוקמה בשנת 1938 ע"ש אשת ראש העיר הראשון של תל-אביב, צינה דיזנגוף. האדריכל סר פטריק גדס קבע אותה ככיכר המרכזית של העיר בתוכנית המתאר הראשונה.
האדריכלית ג'ניה אוורבוך תכננה את הכיכר על-פי עקרונות הסגנון הבינלאומי יחד עם חזיתות הבניינים הפונות אל מרכז הכיכר, בעלות מרפסות מתעגלות המשלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה.
במשך שנים ארוכות שימשה כיכר דיזנגוף כליבה הפועם של העיר תל-אביב, מחוברת לרחובה הראשי, המרתק וההומה, ריאה ירוקה קטנה ועגולה, הפנינה של "העיר הלבנה", מוקפת מכל עבריה שכיות חמדה אדריכליות בסגנון הבינלאומי.
ב- 1978 הוגבהה הכיכר כדי לאפשר לתנועת כלי הרכב לזרום ביתר קלות ברחוב דיזנגוף וזאת בהתאם לתפישה לפיה יש לתת עדיפות בתכנון העירוני לצרכי כלי הרכב על-פני הולכי הרגל.
כיום קיים קונצנזוס רחב בנוגע לכך שהגבהת הכיכר הייתה טעות ופגעה אנושות במרקם הסביבתי הייחודי של המקום אך ברמה לא פחותה גם בחיי החברה והמסחר של האזור כולו.
החל משנת 2007 עיריית תל-אביב – יפו מקדמת בדיקות היתכנות להורדת כיכר דיזנגוף. בין הבדיקות נעשו גם בדיקות היתכנות בנושא התחבורה אשר הגיעו למסקנה חד משמעית לפיה ניתן להוריד את כיכר דיזנגוף חזרה אל מפלס הקרקע ללא פגיעה בזרימת כלי הרכב ברחוב (גם במקרה שלא תיכנס לתוקפה תוכנית הרה- ארגון של התחבורה הציבורית שתביא לצמצום נרחב במספר האוטובוסים שינועו ברחוב).
לאחר שנים של דיבורים בנושא וללא תוצאות בשטח, הוקמה ב- 2009 "החזית להורדת כיכר דיזנגוף"- התארגנות ספונטאנית של תושבים, מתחומי עיסוק ועניין שונים, שאינם מזוהים עם אף גורם פוליטי, הקוראים לעיריית תל-אביב – יפו ולעומד בראשה, מר רון חולדאי, לקדם במהירות את הורדתה של כיכר דיזנגוף חזרה אל מפלס הקרקע, תוך התחשבות בצרכים הסביבתיים והחברתיים של המוני המבקרים במקום.

החיבור עם עמותת אורבניקה היה טבעי למדי שכן, אורבניקה נוסדה במטרה לחזק את יסודותיה של ה"עיר הטובה" לתושביה ומבקריה, אשר התכנון בה מדגיש חמישה היבטים: מבנה, סביבה, חברה, כלכלה וניהול וזאת תוך חיזוק תהליכי שיתוף הציבור ויציקת אלמנטים חברתיים, סביבתיים ואנושיים לסוגיות מרחביות-פיזיות. לאור העניין הרב בנושא החליטו שתי התנועות על הרעיון לקיום תערוכה זו.
כחלק ממפגש סיעור מוחות, עם תושבים, בנושא עתיד כיכר דיזנגוף, הועלה הצורך הבולט כי יש להתאים את כיכר דיזנגוף לאופי העירוני שתושבי תל-אביב – יפו רוצים: הוספת עצים ושטחים מוצלים, מרובה באלמנטים טבעיים ועם כמה שפחות בטון חשוף, מקום רב שימושים, ידידותי להולכי רגל ורוכבי אופניים תוך הפחתת כלי רכב, זיהום אויר ורעש.

מטרת התערוכה הינה לחשוף את הציבור הרחב לשפע האפשרויות התכנוניות למיצוי ומקסום הפוטנציאל הרב והלא ממומש של אזור כיכר דיזנגוף. תוך כדי הצגת הפרויקטים, ברצוננו לפתח את מודעות הקהל שיבקר בתערוכה לסוגיות תכנוניות עירוניות שהוא אינו נחשף אליהן בדרך כלל.
אנו מזמינים אותך- אדריכל, יוצר, סטודנט להציע את ההצעה התכנונית שלך לכיכר דיזנגוף ולהציג אותה בתערוכה פתוחה לציבור. את ההצעות יש לשלוח עד ה- 10/06/2010. יש לקרוא בעיון את תקנון ההשתתפות המופיע בהמשך.
לשליחת ההצעות או לפרטים נוספים:
kikardizengof@gmail.com
ניתן לפנות בשאלות גם אל מור גלבוע. נייד: 052-3626001

יום שישי, 19 במרץ 2010

חוף הים של תל אביב - כדוגמא לפער דעות בין אנשים

ב 17 למרץ, לפני יומיים, התפרסמה ב"עכבר העיר" הכתבה : "חוף ים חוזר לתל אביב". הכתבה תיארה את התכנית לשיפוץ חוף הים, כאשר בין היתר מדובר על שביל אופניים על חשבון נתיב של הכביש (כן!), הפיכת רציף הרברט סמואל למדרכה המזרחית של הטיילת (כן, כן!) ולביטול המעקה המפריד בין הטיילת לחוף הים - לטובת מדרגות מדק עץ שינגישו את החוף.

במקרה התגלגל אלי מייל מאחד החברים ב"עיר לכולנו", מייל משבח לתכנית. תשבוחות לשביל האופניים, להאטת התנועה בטיילץ ולהעדפה להולכי הרגל. ואמנם, מתבקש לשבח תכנית כזו כי כולנו - כל העירוניים האמיתיים לפחות - חולמים על עיר שאפשר ללכת בה, ועל מרחבים ציבוריים איכותיים.

אבל מיד אחריו הגיעה תגובה חריפה, קולחת ואפילו זועמת מתושבת תל אביב. אני רוצה להציג בפוסט הזה את התגובה של ענת, ולו בכדי להמחיש עד כמה הדעות שלנו יכולות להיות שונות, ועד כמה שום תכנית בעולם לא תוכל לרצות את כולם. תמיד מול זה שירצה ניראות יהיה את זה שירצה פרטיות, תמיד מול זו שתרצה ללכת תהיה זו שתרצה לנהוג. הבעיה הזו מתבטאת חזק בפורומים של שיתוף ציבור. אין זה אומר, חלילה, שעלינו לסגת אחורה ברעיון שיתוף הציבור. הציבור הוא הידע המקומי. אני מודה שבקריאה ראשונה של הכתבה אני, כמתכנן התרשמתי מאוד, אבל מצד שני גם מצאתי טעם בטענות של ענת - וזה מראה שאין תחליף לידע המקומי. העניין הוא, לדעתי, שבאבולוציה של רעיון "שיתוף הציבור" עדיין לא הגענו למודל המושלם של שיתוף ציבור - לפיו גם אם לא מצליחים לרצות את כולם - כולם יודעים שזה חלק מכללי המשחק.

להלן התגובה של ענת כלשונה (וכדאי לקרוא לפני כן את
הכתבה עצמה כי ענת מתייחסת לדברים שנכתבו שם) :
שלום לכולם,
הצילו!!!! איזה פתרונות אתה רואה כאן ? הורסים את הים, את החופים ואת הטיילת. מי יקום ויעצור את האסון הזה???
להלן רק כמה נקודות למחשבה:
1. אז בשביל כמה שבילי אופניים , צריך לזעזע את כל החופים והטיילת??? די כבר עם האופניים האלה, בשביל שביל אופניים תמכרו את החופים?
2. למה עוד פעם משרד מייזליץ-כסיף, שביצע את נמל ת"א? אין עוד משרדים?
למה לא נותנים למשרד אחר לבצע את הטיילת, הרי יש כל-כך הרבה משרדים טובים וראויים? (האם יש להם היכרות אישית עם חולדאי או מי מבעלי התפקידים?.......)
3. הרי נמל ת"א מזעזע!!!!!! לא עושים דק-עץ על פני מאות מטרים, עם מרווחים מטורפים באיזורי בילוי ומסעדות, שסמוך לים!!! כל טיפש מבין ונוכח ש:
א. דק-עץ שנוגע במלח ובשמנוניות של מי הים, הופך למשטח החלקה שמנוני ומסוכן, גם עם נעליים שטוחות!
ב. דק-עץ מחייב מרווחים בין הקורות, ולכן כל הזמן נתקעים בו עם עקבים ו/או אופניים ו/או נופלים שם כסף/ פלאפונים /כרטיסי אשראי.

לכו תשאלו את המלצריות במסעדות שם ויגידו לכם, כמה תקלות יש עם זה- אני אישית ראיתי רבות: כרטיסי אשראי שנפלו בחריצים, בחורות שנקעו רגל או נשבר עקב והן מחזיקות את הנעליים ביד וכו'. גם בבית משפט לתביעות קטנות, יש הרבה תלונות לפיצויים נגד עירית ת"א על נזקים מהדק הזה- לכו תבדקו.
ועובדה, שאחרי תלונות ותביעות, האדריכלים שמו שם תמרורים אמיתיים ש:" אין כניסה לאופניים!!!! (כן, כן, הזוי!) ואין כניסה לעקבים או נעליים (כן, הזוי)". נראה לכם שפוי, שלכל השטח של הנמל והמסעדות והחוף לא תהיה גישה חופשית?
אז אל תבני בדק-עץ, גב' מייזליץ!! תבחרו חומר אחר, שמתאים למגע עם חול-ים, מי-ים, מלח-ים ולחות. מה פתאום עץ? אמנם זה מאוד יפה, אבל בשום אופן לא לים.
ואולי גם בטיילת את רוצה לשים שלטים כאלו,שאסור עם נעליים/עם אופניים/עם בגדים, גב' מייזליץ????
4......אז משרד אדריכלים, שככה הראש שלהם חושב, יבואו לתכנן גם את הטיילת והחופים??? הצילו!!!!!!
והנה גם כאן, אפשר להרגיש בין השורות, באותה חשיבה מעוותת, בה הגראנדיוזיות ןהראוותנות, מטשטשות את ההגיון הבריא.
שימו לב למשפטים הבאים מהכתבה:
"הנקודה הבעייתית בתוכנית היא הבינוי הנוסף על גבי אזור המוקדש כיום למתרחצים. עם זאת, מחקר שביצעו מייזליץ-כסיף טוען כי רצועת החוף הקרובה לטיילת לא נמצאת בשימוש בשל הטמפרטורה הגבוהה של החול, שמגיעה עד 70 מעלות צלזיוס במהלך הקיץ, ובאופן קבוע נותרת שוממת למדי. "אני חושבת שהמדרגות החדשות יאפשרו מפגש מגניב בין אנשים בבגד ים לבין אנשים שפשוט יצאו לסיבוב על הטיילת", אומרת גנית מייזליץ-כסיף. "זה מקום להתפתחות של תרבות חוף חדשה שלא קיימת כיום בעיר".
ואני שואגת: הצילו!!!!!!! זה הזוי!!!!
האם היא רצינית?
א. גם בערבה בדרום הארץ, אין נפש חיה ורוב הזמן היא שוממת, אז מה? אז היא תבנה שם דק ומסעדות?
אני רוחצת בים ואני רוצה שיהיה לי אופק של רצועת חול ריקה, שאף אחד לא דורך עליה. אז מה אם יש שם 70 מעלות? ככה זה בחוף הים, בים כמו בים חם. זה לא קניון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אולי היא רוצה לקרות את הכל, ולהכניס שם מערכות מיזוג אוויר????
האם גברת מייזליץ היתה פעם בים, או שהיא לא יוצאת מהמשרד הממוזג שלה עם רצפת הדק?? גם המים עצמם, במרחק 20-30 מטר מהחוף, "לא נמצאים בשימוש.. ובאופן קבוע נותרים שוממים למדי"- אז מה? אז אולי את רוצה לייבש את הים?????????
ב. איזה מפגש 'מגניב' צריך בין גבר לבוש חליפה,שמטייל עם אשתו, לבחורה בבגד-ים מגולחת במקומות המועדים?או בין תלמיד לבין המורה שלו שמשתזפת? על מה את מדברת? איזה 'תרבות חוף חדשה'? מי צריך את זה בדיוק?
להיפך, כל אדם באשר הוא אדם, מרגיש קצת חשוף על החוף, במידה כזו או אחרת, ולכן קיר ההפרדה הרציף, שמפריד בין החול לבין המדרכה הבנויה הוא מצוין, הוא מדהים וחשוב. הוא נותן לרוחץ בים הרגשה, שלא כל העולם מציץ לו לתןך בגד הים או בין הרגליים. אז למה להרוס אותו?

לא כל העולם שהולך לטייל ברחוב, צריך לראות מקרוב את כל הפולקעס של כולם ואת כל הצלוליטיס וכו'. הרעיון המטורף ו"המגניב" הזה של גב' אדריכל מייזליץ גובל במציצנות לשמה! והיא מסווה את זה בתירוץ של 'תרבות'?! חה!
מי שרוצה ללכת לטייל, לא חייב לעשות את זה על הגופות שמשתזפות בחוף, זה מגעיל. איפה ערכים של צנעה, חופש הפרט, צניעות, ביישנות וכו'? האם המשתזפים יהיו כמו קופים בכלוב? נסי מעט להיכנס לראש של המתרחצים או המטיילים- המפגש הזה ביניהם, ממש לא מגניב! להיפך, הוא יוצר מבוכה רבה לשני הצדדים, כי כך טבע האדם וכך יישאר לעולמים, וטוב שכך, הבנת?
5. ולגבי הכביש- שימו לב לקטע ההזוי הבא, של מר אדריכל!
".... לתוכנית הזאת יש כמובן משמעויות תחבורתיות מרחיקות לכת, ובראשן האטה משמעותית של תנועת כלי הרכב בטיילת. "הכוונה היא שמי שמחפש את הדרך המהירה ביותר להגיע מצפון לדרום יבחר במסלול תנועה אחר", מוסיף אביגדור. "ברגע שהמכוניות יסעו לאורך הטיילת במהירות אטית יותר הולכי הרגל ורוכבי האופניים יוכלו לחצות בבטחה במעברים. יש פה העדפה מתקנת כלפיהם ואנחנו חושבים שבמקום כל כך מיוחד מבחינה עירונית זה מחיר שראוי לשלם".
ואני שואלת: יבחר מסלול תנועה אחר?????? איזה מסלול בדיוק? במקום נתיבי איילון יעבור לכביש 6 או ל-443???
הלו! מדובר על ת"א, וכיום הדרך היחידה שעוד אפשר להיעזר בה היא הטיילת. איזה מסלול אחר? את רחוב דיזנגוף, שמתנהל לאיטו במסלול 1 !!! את בן-יהודה שאין בו מסלול פרטי דרומה? את אבן גבירול הפקוק? רחוב הטיילת הוא היחיד שעוד נותן אוויר לנשימה, תרתי משמע, גם לרכבים, ואין שום מסלול חלופי!
אביגדור אביגדור, מי אתה? היכן אתה גר? היית פעם בכלל בת"א? אם זה מה שאתה חושב, אז כנראה שאף פעם לא. משפחתי ואנוכי, חיים כאן עשרות שנים, ואין לאף הולך רגל שום רגשי נחיתות על זה, שמעדיפים את התחבורה. מאיפה הפסיכולוגיה בגרוש הזו? תיעדוף שמיעדוף...חה.

עד כאן. להמשיך?
יש לי עוד הרבה..., אבל אעצור כאן. מקווה שזה יספיק כדי לבלום את "הרושם" - התעוררו !!!!
בהצלחה לכולנו,
ומי ייתן וכל התכניות הללו ירדו לטמיון, ולא יצליחו להתגשם.
ובחזרה אלי, להערה קטנה. אתמול במקרה גם יצא לי לשמוע את התכנית מפי אדריכלי עיריית תל אביב בכנס המתכננים הארצי. כששאלתי מדוע באמת מתכננים דק עץ למדרגות - השיבו לי שרעיון זה בוטל, והמדרגות לא יהיו עשויות דק. אז טענה אחת של גברת ענת לפחות נפתרה....