יום חמישי, 1 ביולי 2010

דעה: ממש לא כדאי להוריד את מפלס כיכר דיזנגוף

...כדי להקים פה עיר מעניינת צריך לדעת לחרוג. הבעיה של תומכי ההורדה היא השאיפה לסטנדרטיזציה של כל מיזם עירוני.

התסריט של עיר בה כל הכיכרות שטוחות, ירוקות, וקלאסיות הוא לדעתי סיוט. עיר צריכה לדעת לגוון ולהפתיע גם עם המרחבים הציבוריים שלה. אם אחד מהם נכשל, צריך להזמין את המתכנן עם הפינצטה ולא את ה"פעיל" עם הבולדוזר.


שוב אני מוצא את עצמי ניצב אל מול הזרם המרכזי של דעתני-תל אביב.
לרגע לא חשבתי להיות מופתע כמובן.. הזרם המרכזי פועל בד"כ ע"פ רוח הזמן ושואף לעדכן את העיר בהתאם לצו האופנה התקופתית.

כיאה לעידן שנאת הגשרים יוצא הזרם המרכזי נגד כל דבר שלא בנוי בגובה העין.
כאן אני מפסיק לרגע בכדי לציין שהרווחנו את כניסתנו לעידן שנאת הגשרים בצדק. כן, גם אני כועס מאוד על כיכר דיזנגוף, כיכר אתרים וכיכר השעות היפות.
עכשיו כשהוספתי תמיהה נוספת לקורא, אבקש לספר למה אני כועס יותר על מי שמעוניין לחזור אחורה ופשוט לסלק מהעיר כל מה שנבנה בתקופת הגשרים והמפלסים.
תזכורת: ישראל, שנות ה-60. התפיסה כי כדאי להפריד בין תנועת כלי-רכב (שהולכת והופכת גדושה יותר) ותנועת בני-אדם מגיעה לישראל ויותר ויותר מיזמים מתוכננים כך שתנועת בני-אדם מתקיימת בנפרד מתנועת כלי-רכב. לימים, (ימינו..) יאשימו את המיזמים האלה בכך שנתנו עדיפות עליונה לכלי-רכב על פני תנועת בני-אדם. זה לא נכון.

יש שתי תפיסות שכדאי להבדיל בינהן:

הראשונה, שמקורה בתחילת המאה ה-20, הוכתבה ע"י המוקסמות מאמצעי התחבורה החדשים והמהירים שרק הגיעו לעולם לפיה עתיד ההתניידות בעיר טמון בכלי רכב (פרטיים וציבוריים). החזון התמים היה להגיע מהבית ליעד באמצעות תחבורה ממונעת ומהירה בלבד וללא הליכה ברגל.

תפיסה שונה מתקופה מאוחרת הרבה יותר דחפה לעבר הפרדה מקסימלית בין תנועת האדם לבין תנועת כלי הרכב. תוצאה של התבגרות והפנמה שכלי רכב נחוצים אך מזיקים למרחב הציבורי.

אין שום סיבה לעמת את התפיסות זו מול זו. לא מדובר בתפיסות נגד או בדיכוטומיה.
המטרה של תפיסה א הייתה להעביר מהעולם את הסוסים, הכיכרות ו"צעדות המוות" לאורך דרכים ארוכות ולהכניס במקומן אמצעי תחבורה מהירים נוחים ועממיים.
המטרה של תפיסה ב הייתה ועודנה הפחתת ההפרעה שנגרמת לבני אדם ("הולכי רגל") ע"י כלי-רכב.

בשנות ה-70 המוקדמות, מרכז כיכר דיזנגוף כבר התנוון לחלוטין. בין שולי הכיכר למרכז הכיכר הפריד כביש סואן אותו לא חצו. המזרקה לא הייתה פעילה, הדשא היה יבש, ובני אדם הדירו רגליהם ממרכז הכיכר. תנועת האנשים התרכזה בשולי הכיכר.

דיכאון.

הפרדת תנועת בני-אדם וכלי הרכב שנעשתה בשנת 1978 נעשתה בהתאם לתפיסה ב. המטרה הייתה לשחרר את בני האדם וכלי הרכב זה מזה. שיחרור הדדי.

שטח ששימש בעבר ככביש שוחרר עבור בני אדם, התאפשר מעבר חופשי מכל נקודה לכל נקודה בכיכר דרך מרכזה המוגבה (למעשה חומת המכוניות והאוטובוסים המשתרכים באיטיות לאורך הכביש המעגלי נעלמה ולא היה צורך עוד בחצית כביש) וכמות המרחב הציבורי גדלה בהרבה תוך שקצוות הרחובות בן עמי וזמנהוף הוסבו ל"מיני-מדרחובים".

בכיכר נוצרו בעיות חדשות. אם לא הייתי בטוח שאפשר לתקן אותן מבלי להרוס את הכיכר, הייתי משלים עם האובדן של הכיכר הייחודית הזו.
א. השיפועים תלולים מידיי, ושני גרמי המדרגות (לכיוון רח' בן עמי וזמנהוף) לא מעודדים עלייה.
ב. במקום יש הרבה קצוות מתים. פינות לא מושכות, את חסרי הבית הן כן מושכות.
ג. מכשולים תנועתיים שאין להם כל צידוק שימושי. (ראה תמונה)
ד. התנועה המעגלית בצמוד לחזיתות המסחריות של המבנים נקטעת ע"י כבישים שבכדי לחצות אותם צריך לעקוף אותם.
ה. ומעל הכל: הזנחה מכוונת של העירייה ע"מ להשניא את הכיכר על הציבור. מעבר להזנחת חומרים כמו רצפת הגרנוליד והמזרקה, העירייה מונעת מחלקים רבים בכיכר לשמש את ייעודם המקורי: האיזורים הנמוכים של הכיכר מוחשכים ומכוסים ביריעות פלאסטיק (כאילו בשביל שוק. כאילו.), המבנים מתחת לכיכר שנועדו לשמש את הציבור כאשר אחד מהם יועד למרכז מידע תיירותי משמשים כמחסנים (בבעלות העירייה) וגם..
מותר לחנות בכיכר חופשי חופשי. כן, ממש כך. חנית "אפור". הכניסה מרח' פינסקר,בן עמי ורח' זמנהוף פתוחה כל השבוע, זו המדיניות הלא-רשמית של העירייה. במוקד יודו לכם בנימוס אם תדווחו על חנית רכב בכיכר, אך הפיקוח במקום לא מתפקד כמדיניות מכוונת.






מה לא מהווה בעיה בכיכר (אך המצדדים בהורדת הכיכר יגידו לכם שאלה דווקא בעיות)?

א. הכיכר חוסמת את ההמשך החזותי של רחוב דיזנגוף
ב. הכיכר היא גוש בטון בעיניים
ג. לא רואים את המבנים המקסימים שעוטפים את הכיכר
ד. הכיכר גבוהה יותר מהרחוב.

נימוקים:

א.הכיכר חוסמת את ההמשך החזותי של רחוב דיזנגוף. אני מוכרח להודות שמילולית זה נשמע נורא. לדעתי זו תחבולת אסוציאציות. הרי למשמע משפט מפוצץ כזה אי אפשר שלא להעלות בדימיון מיד את הולילנד ודומיו. בהמשך לטענה זו יאמרו המבקרים "ברחוב מסחרי חשוב לשמור על מבט תמידי אל המשך הרחוב" שזה שטויות במיץ, וכראיה לכך ניתן לציין פה רחובות רבים באירופה שנקטעים ע"י כיכרות אשר במרכזן מוצב מונומט מגושם ומעיק שחוסם כל נוף מלבדיו, וראו זה פלא - דווקא המונומטים האלה מהווים מוקדי משיכה ומעודדים את האדם להמשיך בטיול.

ככלל ניתן לומר שאירוע חוסם מבט להמשך רחוב חייב להיות חיסרון גדול או יתרון גדול. הוא דבר משמעותי שתופס הרבה תשומת לב. אם זה ישדר אטימות וחוסר פעילות - הפוסע ברחוב להנאתו יסתובב וישוב כלעומת שבא. אם זה ישדר מצב של מקום עירוני - הפוסע יסתקרן ויתמגנט.
נניח ואיני יכול לשפוט, אני לפחות יכול לספר כי הייתי עד כמה פעמים לאנשים שלא מכירים את הכיכר ומגלים אותה מרחוק תוך כדי הליכה בדיזנגוף, מזהים מיד את תחושת המקום העירוני ונמשכים לשם בהתלהבות.
גם כשאני פוסע לבדי ברח' דיזנגוף, מראה הכיכר באופק משרה בי תחושה של פעילות עירונית תוססת. הבעיה בכיכר דיזנגוף של ימינו היא שהכיכר מושכת מרחוק, אך מאכזבת מבפנים כאשר מתגלה ההזנחה וההתנוונות.

כך זה נראה ביום אפרורי, כשאין הרבה פעילות ברחוב - עדיין אירוע עירוני מושך.

ב. הכיכר היא גוש בטון בעיניים - אז? כל המדינה שלנו בנוייה מבטון. חומר גאוני - לא פחות. אם יש למישהו בעיה עם חזות החומר של הכיכר - ככה או ככה - כל שיפוץ שהכיכר תעבור תגרום לעדכון הגימורים שלה.

חומרים מעודכנים. להרגיע את שונאי-מראה הבטון החשוף. לדעתי זה חלק מזערי של הדיון.

ג. לא רואים את המבנים המקסימים שעוטפים את הכיכר - נכון, בגלל העצים. לפיקוסים אין רחמים. רוצים לראות את המבנים? צריך לדלל את העצים.


ד. הכיכר גבוהה יותר מהרחוב. ברמת העיקרון אין עם זה בעיה. יש לזה אפילו יתרונות בטוחים. רק צריך לדאוג שיהיה קל להגיע לכיכר.
במצבה הנוכחי זה לא לגמרי קורה, כיוון שבשנות ה-70 לא ממש נתנו את הדעת לכיסאות גלגלים. גם הגישה באמצעות אופניים סבירה מינוס. כך או כך, אין בעיה למתן את השיפועים.

באשר ליתרונות, במקום שבו הכל שטוח, מקום אחד נמוך או גבוה יותר הוא אירוע. כפי שנאמר קודם, זה יכול להיות לטוב ולרע. מה לעשות ש"להסתכל על מכוניות חולפות מלמעלה" אינה איכות בעלת שם סקסי כמו "מפגשים", "טישטוש גבולות" ו"זרימה" שכה נהוגים בשיח העכשווי..ובכל זאת, לעמוד בחלק הגבוה של הכיכר ולראות אוטובוסים חולפים מתחתך ואת המסחר השוקק לנגד עינך כאשר אתה מעליו - זו סיבה מספיק טובה כדי להשאר שם כמה דקות. גם מצפה זה מגנט לבני אדם.


הכיכר הקלאסית שבתמונה הערוכה ממעל מוצאת חן בעיניי. אני בעד.
יש המון כיכרות כאלה בעולם.
יש המון הזדמנויות בתל אביב לכאלה כיכרות בדיוק.
אז למה לקחת לנו את כיכר דיזנגוף לטובת הקלאסיקה?
למה כל פעם צריך ליישר קו עם האופנה והפרקטיקה העכשווית?
מה שמניע את מארגני המאבק הוא הדיון העכשווי. בלי מחשבה יצירתית, בלי הפינצטה ובלי הספציפיות.

לו היו חיים מארגני המאבק להורדת כיכר דיזנגוף בשנת 1978, סביר מאוד להניח שמאבקם בגרסת ה-70 היה להפריד את תנועת כלי הרכב מתנועת בני האדם - עם עדיפות קלה לרכב, הרי זה מה שהיה חשוב לאותם פעילים "אופנתיים" בשנות ה-70. הרכב הפרטי.

"בזכות" פעילים מעודכנים כמו מארגני החזית להורדת כיכר דיזנגוף, נמחקו אינספור רכיבים עירוניים מהעיר שהיום אנחנו מבכים אותם.
תחנת רכבת בית הדר (כי תחנת רכבת בתוך העיר נחשבת אסון עירוני בשנות ה-ה60. בדיוק כמו כיכר דיזנגוף) גימנסיה הרצליה (כי בית ספר מונומנטלי בקצה רחוב מסחרי נחשב עצם בגרון בשנות ה-50 בדיוק כמו כיכר דינזגוף) והרשימה עוד ארוכה.

כלל חשוב שהייתי מנסה להסביר למארגני החזית להורדת הכיכר, אם הם רק היו מתנתקים לרגע מאמונותיהם הדתיות ומקשיבים לי: האתרים העירוניים (גם כיכרות לצורך הבהירות..) המעניינים בעולם הם כולם תוצאה של טעויות וניסויים חדשים.

כמעט כל מרחב ציבורי עירוני מוצלח עבר גילגולים שונים, שלא היו אלא התאמות ממוקדות ומיוחדות באופן מקומי ופרטני. סדנטדרטיזציה רעה לעיר ולא יוצרת אופי. כלל כמעט-ברזל.

כיכר דיזנגוף הקיימת היא כיכר שלא רק מזמינה תנועה, אלא מזמינה שהייה בניגוד לכל כיכר אחרת בתל אביב. יש למרחק האנכי בין כלי הרכב לבני האדם איכות שלא קיבלה עדיין שם, אבל זה משאיר בני אדם בכיכר לעצור, להתבונן בדרך שעשו, ובדרך שיעשו. זה מקום גבוה, לא מובן מאליו בתל אביב.
יש בעיות נוראיות בכיכר שאפשר לתקן בתקציב נמוך, רוב הבעיות האלה אגב כבר היו בכיכר הנמוכה, ונמצאות בשאר הכיכרות הנמוכות בתל אביב.

..אז ישנם האנשים שיספרו לכם שהם מעדיפים להמנע ממעבר בכיכר ולחצות מתחתה מרוב שנאה אליה. אז מה?
הלילה יהיה לילה לבן, ונתקלתי בהרבה אנשים שלא רוצים לצאת העירה "כי יש הרבה אנשים בחוץ". אותו הדבר.
כשאדם החליט שהוא פוסל משהו, הוא מפתח אמונה ומתעסק יום ביומו בלחזק אותה. אדם כזה לא רואה בעיניים וגם אין סיבה שיקרא בלוגים.

ישנם גם האנשים שיספרו לכם שאנשים נמנעים מלשהות או לעבור בכיכר דיזנגוף. אין לי מושג על מה הם מדברים. אולי הם פשוט עסוקים בלעקוף אותה. אני נמצא שם הרבה ויודע להגיד: הכיכר שוקקת חיים, למרות מצבה המנוון והמושחת.

8 תגובות:

  1. סופסוף מישהו שאומר את הדברים הנכונים בנוגע לכיכר. אני מאוד אוהב את הכיכר. אני חושב שהנמכתה היא טעות, ואני גם מאמין שאפשר לעשות המון בתקציב קטן. הנה - הורידו את הסככות המכוערות והחליפו אותן בעגלות צבעוניות יפות בימי השוק. קטן, נקודתי, ועובד. באותו אופן אפשר לפתור את חומרי הגלם, את הרטיבות מהמזרקה, את המעקות, את הספסלים הלא מוצלים. אפשר גם לנסות לעודד בעלי עסק רלוונטיים להכנס לאיזור שסובב את הכיכר. קפה דיזי עושה פלאים עם הכסאות שלו בחוץ, בטח עכשיו כשסיימו את השיפוץ של הקולנוע וכבר לא נראה שם כמו אחרי מלחמה.
    קצת תשומת לב, קצת רצון באמת להקשיב למה שקורה שם ואני בטוח שהכיכר תמריא!

    השבמחק
  2. דניאל, אני שמח לקרוא את הפוסט שלך.
    גרם לי לחשוב שוב ולהעריך שוב. יש חשיבות לשיח הזה. העלית נימוקים מעניינים וענייניים.
    תודה גם לחברי אורבניקה שמאפשרים את השיח הזה ומציגים את הדעות השונות. אני שמח ששוב יש חזרה לפעילות.

    השבמחק
  3. הי דניאל
    כרגיל, תענוד לקרוא את הכתבים המנומקים שלך. אכן, הפתרון של הנמכת הכיכר לא חייב להיות הפתרון היחיד לכיכר דיזנגוף. במפגש סיעור המוחות שקיימנו הרבה לפני התערוכה - עלו קולות שונים ומגוונים, אולם כן ההיה קונצנזוס סביב הורדת הכיכר, לפחות במדגם של כ 30 אנשים שהשתתפו.
    נראה לי שהבעיה העיקרית אותה מייצגת הכיכר במתכונתה היא בעיית התחבורה, ודווקא בנושא הזה החסרת את "הגישה השלישית" של תחבורה בת קיימא, שהיא הגישה הרלבנטית יותר היום, ולפיה מאפשרים ומעודדים הליכה, נסיעה באופניים ותחבורה ציבורית. הכיכר במתכונתה הנוכחית מעודדת כלי רכב פרטיים - והתכנית להנמכתה באמצעות חניון רק מעודדת עוד יותר את הגישות הקודמות שציינת.
    אני לחלוטין מסכים איתך לגבי העצים בכיכר שמונעים את הנראות של הבניינים וכן עם עוד טענות שהעלית לגבי העיצוב, אך כל הפתרונות העיצוביים לא ימנעו את הבעיה המרכזית - התחבורה. והפתרון שעומד כרגע על הפרק בעיריית תל אביב רק מסמל את העובדה שאנחנו עדיין תקועים בגישה השניה לתחבורה - לפיה יותר אנשים יגיעו לכיכר ברכב ולא ברגל, ויחליפו את המגע בין אנשים והחיים ברחוב. עם זה קשה להשלים, ואת זה לא יפתור שום פתרון עיצובי של דילול עצים, הוספת מצללות ושיקום הפסל.
    התערוכה בגלרית הבאוהאוס מציגה מגוון של פתרונות ורעיונות יצירתיים לכיכר - ואני ממליץ גם לך לא להיות עיוור באמונתך ולעיין בעבודות שהוצגו.

    השבמחק
  4. דניאל,
    יפה ניתחת ואמרת.
    חשוב לומר שאתה לא היחיד בדעה זו. ראוי להזכיר פה את הצעת אדריכל אלון בן נון (ראו http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1042,209,43317,.aspx ). גם אני הקטן תומך (ראו http://www.hor-ack.co.il/blog/?p=65 ).

    השבמחק
  5. (תגובה לבן דליה)
    תודה שרון, גם אני אוהב את כתיבתך.
    כפי שכבר שציינתי (אולם לא בנוכחותך) הסקרים המוכרים לנו בנוגע להנמכה של הכיכר הם בבחינת משפט תובע=שופט. אני מכיר את כל ה"סקרים" הללו ויודע שהם מכורים מראש.
    כך לדוגמא בסקר של עיריית תל אביב נדרשו לבחור בין חלופת השארת הכיכר "כפי שהיא" לבין שיפוצה והחזרתה למצב הקודם. ההונאה נעשתה עוד בשלב ניסוח החלופות.
    כך גם אצלכם. הדיון נערך ע"י חברי החזית להורדת הכיכר, והמוזמנים הוזמנו ע"י החזית. זה לא באמת היה סקר כי אם כסות לדמוקרטיה.
    במחלקה שלי אני נתקל בהמון זועם על תכנית הורדת הכיכר, כך גם מחוץ לו.
    2 סקרים (אם כי עלובים, מודה) שראיתי באינטרנט העמידו את התומכים בהשארת הכיכר הנוכחית במקום מעט גבוה יותר.
    מעל כל הנ"ל מרחף ענן התרמית: כמעט כלל המצביעים בכל סקר-שהוא בעד הורדת הכיכר לא מודעים למה שאפשר לעשות עם הכיכר הגבוהה. מוצגות בפינהם אינספור חלופות מגרות מול הפחדה - והיא חלופת "השארת המצב כמו שהוא".
    התערוכה במרכז הבאוהאוס היא בגדר דמוקרטית-טאליבן, כאשר כבר בקולקורא להשתתפות בתערוכה נאסרו הצעות שאינן כוללות הריסת המפלס הגבוה.
    -
    הגישה השלישית אותה אתה מציין כלולה בגישה השנייה. הגישה גורסת שיש להפריד בינהם. להשאיר את הרכב בחניון מחוץ לעיר ולהכנס לעיר בהסעית מהחניון - זו אחת האסטרטגיות של הגישה "השנייה".
    הכיכר הנוכחית לא מעודדת שום רכב פרטי. זה לא דיון נכון. אין לכיכרות את השליטה באופי התחבורה בעיר. הכיכר אכן נוחה לתחבורה, וזה מה שעלול לחרוץ את גורלה בעידן שבו הקהילה האדריכלית נכנסה לחרדת-תחבורה, בדיוק כמו חרדת המגדלים. זה הכל מיתוג. מדוע שלא תיהיה זו תחבורה ציבורית בלבד מתחת לכיכר דיזנגוף? ומי אמר שתחבורה ציבורית לא צריכה לנוע מהר בתוך העיר?
    -
    בנימה אישית יותר: כמי שצצות במוחו כ5-10 פנטסיות אורבניות ביום (פוגע בתפקוד יומיומי אגב) נסה לתאר לעצמך כיצד כיכרות שכוללות מפלס הולכי רגל ומפלס תחבורה, משנות את ייעוד מפלס התחבורה מסתם "כביש חוצה" ל"תחנת מטרו" שמוזנת ע"י אוטובוסים רבי קיבולת. דמיין את זה מתחת לכיכר דיזנגוף ומתחת לכיכר אתרים, דמיין גם את השינוי החזותי שמקום כזה יעבור כיאה לתחנת מטרו.
    -
    בנוגע למשפט האחרון שלך.

    ביום שאתחיל להיות עיוור או להגיב באופן אוטומטי לרעיונות - אפרוש. אתה יודע שאיני עיוור לשום גישה. אציין שוב כי ההצעות לכיכר הנמוכה בדיזנגוף משכו אותי מינית.

    השבמחק
  6. בהמשך לתגובה 4 ו5  

    הורדת הסככות והשוק הארעי הינה הצעתה של סומה אדריכלים (אלון בן נון ויפתח ארד) לעיריה. הוזמנו לתכנן את הסככות באופן יותר "אדריכלי", פרוייקט שתוקצב בסכום כסף לא מבוטל לשתי סככות. למרות לחצי גורמים שונים והעדפות לקירוי אקסטרווגנטי ברמות אלה או אחרות הצגנו את הורדת הסככות ובניית דוכנים זמניים כחלופה אופוזיציונית המועדפת על המשרד, חלופה שאכן נתקבלה לבסוף.

    אתם מוזמנים להכנס ולהגיב להצעה של סומה להשארת הכיכר, הצעה אשר נמצאת על שולחן העיריה כחלופה להצעות ההורדה השונות.

    סרטון
    http://www.youtube.com/watch?v=6jjREnQohKs

    חוברת ומסמכים
    http://soma.blogli.co.il

    השבמחק
  7. דניאל שלום,

    לעניין ה"דמוקרטיה" של התערוכה - האג'נדה של מארגני התערוכה ברורה ואף פעם לא ניסינו להסתיר אותה. למרות זאת, לא הגבלנו הצעות אשר משאירות את הכיכר במפלס הנוכחי (יש גם הצעה כזאת בתערוכה), אך אני לא מתווכח שאולי עצם זה שאנחנו מארגני התערוכה מידרה באופן אוטומטי הצעות נוספות להשארת הכיכר בגובה הקרקע.
    ארגון התערוכה דרש משאבים רבים (בעיקר זמן...) שאנחנו (ובעיקר מור) השקענו כדי שהיא תקרה.
    אני מאמין שעצם זה שהעלנו את הנושא לסדר-היום זה חשוב, גם אם אתה מתנגד להורדה. הצהרת חולדאי למשל על עריכת משאל תושבים בנושא, שהיתה תוצאה של הצעה לסדר שאנחנו יזמנו, יכולה לבסוף לשמש לנו "חרב פיפיות" אם הציבור יחליט שהוא רוצה להשאיר את הכיכר מעל הקרקע, אבל זה סיכון שאנחנו מוכנים לקחת כי בעינינו הערך של שיתוף ציבור לא פחות חשוב מערכים אחרים של איכות חיים וכד'.
    אתה מוזמן לארגן תערוכה חלופית או לפעול בכל דרך שתבחר על-מנת לשכנע להשאיר את הכיכר מעל הקרקע.
    אני שמח על כל מעורבות ציבורית בעיר ואשמח להפגש ולהתווכח עוד רבות בנושא :)

    המשך שבוע מצוין,
    עומר כהן.

    השבמחק
  8. לעניות דעתי אין ממש בטענה שהורדת הכיכר היא כניעה לסטנדרטיזציה של תכנון. נוף עירוני יכול להיות מעניין, חשוב, תורם, מפתיע ומוצלח גם ללא מפלסים מעל פני הקרקע. במקרה הספציפי הזה תמכנו בהורדת המפלס ולא מטרנד חולף. מניתוח האופציות השונות והתרשמות מהצעות שהוגשו עד כה בשילוב עם תפיסת עולם שדוגלת בתכנון מוטה הולכי רגל ולא תחבורה, כיכר במפלס הקרקע תשרת טוב יותר את המפגש הספונטני בין אנשים. כיכר מוגבהת אולי תורמת מעט עניין חזותי למסתכל אליה וממנה, אך יתרון זה הוא כאין וכאפס לעומת מפגש ויזואלי ישיר עם המתרחש ברחבי הכיכר לו הייתה במפלס אחד עם הרחוב. היותה של הכיכר כיום יותר גשר מאשר מקום מפגש אינה תלויה רק בהזנחתה וזו תמימות לטעון שבכך טמונה כל הבעיה. בנוסף, אומנם ניסינו לקדם אג'נדה מסוימת, אך לא פסלנו הצעות אחרות, ניסינו לקדם דיון ציבורי הכולל מגוון של דעות וכן ערכנו מפגש שיתוף ציבור, על פיו הצענו את תכניות הפיתוח שלנו בתערוכה. הקריטריונים החשובים שהועלו על ידי הציבור באים לידי ביטוי בתכניות הללו.

    השבמחק