יום שבת, 16 בינואר 2010

העיר והקניון – רחוב כמושג שאבד עליו הכלח

מרכזי ערים ברחבי העולם עוברים במהלך העשורים האחרונים תהליך של הידרדרות. במסגרת תהליך זה התרחשה מעין השתלטות של כלי הרכב (בגיבוי מדיניות עירונית רשמית) על המרחב העירוני, דבר שכלל הפיכת מרחבים ציבוריים למגרשי חניה והזנחה של אזור המדרכות והכיכרות. ההישענות הרבה על מכוניות פרטיות גורמת לביזור מרחבי של האוכלוסייה, בעקבותיה נעים גם סקטורי המסחר והתעסוקה. הדבר גורם בהדרגה לפשיטת רגל של עסקים קטנים במרחב הציבורי הפתוח, שגורם בתורו לאיבוד האופי המיוחד של הרחובות השונים על ידי הגמוניה של מותגים מסוימים.
המגמה של בניית מבני ענק גרנדיוזיים גרמה להריסת המרקם הבנוי בחלקים מסוימים בעיר ולדבר השלכות והשפעה על האווירה במרחב הציבורי, קרי של הולכי הרגל ורוכבי האופניים. ערים התאימו עצמן לתנועה ממונעת, דבר שבא על חשבון הרווחה וההנאה של ההליכה במרחב הפתוח, שהפך למזוהם, מאובק, מפויח ורועש.
הרחובות והכיכרות שהיו במשך שנים רבות מרכז פעילות ומפגש איבדו את אופיים זה וההוויה העירונית של חברותא הוחלפה לעיתים בניכור.
הקמתם של מרכזי קניות ממוזגים, מבודדים מן החוץ ומוארים באופן מלאכותי, כמו גם הגעה נוחה עם כלי הרכב למרכזים אלו מחלישים את מעמד הרחוב כמקום של קניות, מפגש והליכה לשם התנסות וחוויה אורבאנית.
בעקבות ההבנה שמרכזי קניות גרמו להידרדרות הרחוב, נעשה ניסיון למקם אותם במרכזי הערים, על מנת לעודד פעילות והגעה. הבעיה היא הסביבה מחוץ לקניון: היא אינה מהווה סביבה מתאימה להולכי רגל ואינה מספקת עוד את האווירה האותנטית של טרם הגעת הקניון. הדבר נכון במיוחד למרכז העיר תל אביב, משמע דיזנגוף סנטר, לונדון מיניסטור וקניון גן העיר. דווקא מרכז העיר צריך להיות פתוח ולא מסוגר במרכזי קניות, שמהווים הלכה למעשה את המדרחוב שלא נבנה עד כה.
יש להחזיר את הרחוב למצב בו הוא היה מקום התרחשות ולא ציר הגעה ממקום אחד למשנהו. הרחוב צריך להיות מרחב אינטראקציה בין ההולכים והשבים, בין ההולכים ויושבי בתי הקפה. במקום הרחוב, עלה קרנו של הקניון, מקום מבודד וסגור, סטרילי ונטול הפרעות. דווקא "הפרעות" אלו הן במידה רבה ליבה של הפעילות העירונית. מספר גורמים מצטברים פעלו במשולב וגרמו להידרדרות הרחוב: גידול באוכלוסייה, כך שקיבולת הרחוב קטנה מדי, גידול השימוש באופניים, כך שהרוכבים והולכי הרגל צריכים לחלוק את אותו מרחב וגידול בהישענות על הרכב הפרטי ויצירת צירי תנועה שבאו על חשבון מרחב ההליכה.
הרחובות בתל אביב סואנים מבוקר עד ליל, ממלאים את הסביבה ברעש וזיהום. בימי החורף והגשם מתגלים הליקויים החמורים במערכת הניקוז, רחובות מוצפים וכלי רכב מתיזים ללא הרף לעבר המדרכה.
הרחוב למעשה גוסס ותקופת הזוהר שלו חלפה. מה שמחליף רחובות אלו הם מרכזי הקניות. יש להבין ששיפור במעמדו של הרחוב צריך להילקח יד ביד עם מדיניות סביבתית משמעותית. כל עוד נפחי התנועה לא ישתנו, צירים יסגרו לתנועת רכב פרטי וחשמליות לא מזהמות יחליפו את האוטובוסים וענני הפיח, יהיה קשה להמשיך להסתובב ברחובות תל אביב ולקוות שתחלואת הזיהום תיעלם.

תגובה 1:

  1. רחובות תל-אביב סובלים משנים של הזנחה, אבל בכל שעות היממה אפשר לראות אנשים הולכים בהם ברגל, המסחר ברובו משגשג ואפילו יש תחבורה ציבורית לא רעה (ואם כבר אז צריך להתפלל לאוטובוסים היברידיים ולא לחשמלית שלא תגיע לעולם).

    הבעיה היא בערים האחרות בארץ. יש ערים שאין להן בכלל מרכז (אשדוד, מודיעין וכד') ושם זה ממש מסובך, אבל יש הרבה מקומות בארץ (ראשון לציון, פתח תקוה, נתניה וכד') שיש להן מרכז היסטורי שמתוכנן טוב (צפיפות, עירוב שימושים, רשת רחובות) אבל הוא כ"כ מוזנח שתושבי הערים האלו נאלצים ללכת לקניון (הקיים בכל שכונה) לצרכים הבסיסיים, ונאלצים לבוא לרחובות תל-אביב (אבל ברכב כי אין תחבורה ציבורית מהפרברים) בשביל לנפוש. חבל, אלו יכלו להיות מקומות לא פחות מקסימים, וכך היה יורד בהרבה הלחץ מת"א.

    השבמחק