כיכר המדינה מסרבת לדעוך

נראה כי כיכר המדינה ממשיכה להיות תפוח אדמה חם ומסרבת לרדת מסדר היום הנדלנ"י בתל אביב. כבר כמעט ונואשנו מהמאבק לשימור הכיכר כשטח ציבורי פתוח או ככזה שישמור על האופי הציבורי שלו ולא ינוכס על ידי בניה מנוכרת לגובה והנה, באופן מפליא (או שלא) אנו מתבשרים על התפתחות חדשה שמתווספת לרזומה ההיסטורי המרשים של שלל התפתחויות סבוכות ומפותלות שמשאירות את גורל הכיכר בערפל: ביטול התוכנית האחרונה שאושרה וחזרה לתוכנית הקודמת.
אולי עכשיו כדאי לשוב ולהיזכר בתערוכה שארגנה "אורבניקה-התעוררות עירונית" בחודש יוני האחרון במגדל שלום בנושא כיכר המדינה, שכללה 13 מיצגים שונים לפיתוח הכיכר. נראה שעכשיו רלבנטי מתמיד לנקות את האבק ולרענן את הזיכרון. לא אדבר בשם המציגים האחרים בתערוכה, המוזמנים להגיב ולשלוח אלינו תגובות לפרסום, אך רצוי בהחלט להתייחס לשלוש ההצעות הקונספטואליות שהציעה אורבניקה: הכיכר המבונה, הכיכר הירוקה והכיכר התיירותית. כל אחת משתלמת במידה אחרת מבחינת כדאיות כלכלית, אך כולן מדגישות את העובדה שלא חשוב באיזה אופן תפותח הכיכר, יש לשמור על צביון ציבורי מובהק מתוך הנחה שאי אפשר להתעלם מאינטרס של ציבור עירוני גדול ומתוך התחשבות בצרכי העיר הנוכחיים. יש לבחון את צרכי הציבור בכל פעם מחדש מתוך ציפייה שהציבור ייקח חלק בתהליך התכנון עוד משלביו הראשון ומתוך תקווה שנציגי ציבור אכן ידאגו לאינטרס הציבור.
ובכן, תיאור קצר של הצעותינו:
הכיכר המבונה – אופציה זו מציעה למעשה פשרה בין הציבור לבעלי הקרקע. התוכנית מתחשבת בסגנון הבינוי הקיים ומציעה הוספת מעגל מבנים פנימי על עמודים, שיאפשר מעבר קל ונגיש לשטח הירוק במרכז הכיכר. כמו כן, סגירתו של חצי העיגול הדרומי לשימוש כלי רכב והפיכת הצפוני לדו-סטרי, משמע יצירת מדרחוב רחב ידיים ושוקק. בנוסף, מיקום פונקציות ציבוריות בקומת הקרקע.
הכיכר התיירותית – מזכירה כיכרות שונות ברחבי העולם בערים המתהדרות בחלל עירוני ייחודי המהווה לנדמרק חשוב ומקור משיכה למקומיים ותיירים. הכיכר תכיל פריסה של אלמנטים עיצוביים, תציע מגוון פעילויות ותכלול מבני ציבור ואף מוזיאון אינטראקטיבי של ההיסטוריה של הכיכר. הכוונה ליצור פינות אינטימיות בתוך חלל עירוני גדול.
הכיכר הירוקה – מציעה אזור ירוק של מעין טבע פראי (ג'ונגל אורבני) שיכלול צמחיה טבעית שתעמוד בניגוד למרקם העירוני הצפוף.

נראה שיש חלון הזדמנויות נוסף לצאת בקריאה לקבלת החלטות שקולה שלא מונעת ממניעים כלכליים גרידא, אלא מתחשבת באינטרס של כלל ציבור התושבים, המשתמשים הפוטנציאליים באזורים פתוחים. ציפוף הוא חשוב ובלתי נמנע, אך אין הדבר עומד בסתירה לפיתוח עירוני המתחשב במרקם הבנוי הקיים ובאופי העיר הנוכחי.