"יום ללא מכוניות", אירוע שנהוג בערים רבות בשנים האחרונות, תמיד גרם לי להגיע למסקנה ההפוכה - עד כמה התלות שלנו במכונית היא בגבול ה"לא נורמלית". הרי גם באירוע הזה אנחנו זוכים לטעימה כל כך קטנה של "עיר בלי מכוניות". האירוע מוגבל לרחובות מסוימים, למתחם מאוד מצוממם בעיר, ולמספר שעות מאוד מצומצם.
עד כמה שידוע לי - יש רק יום אחד בשנה שבו רק במדינה אחת בעולם יש באמת "יום ללא מכוניות", וזה יום כיפור. הנסיבות שונות כמובן, והמטרות אינן סביבתיות, אך בכל יום כיפור קשה לי להתעלם מה"פיצוי" שאנחנו מעניקים לסביבה על ל"ג בעומר. בכל יום כיפור אני נהנה מחוויות השיטוט ברחובות העיר, ומפנטז על עיר שבה כל השנה "יום כיפור", רק בלי הצום... ועם רכבת קלה....
התמונות במצגת משקפות פנטזיה אורבנית של עיר ללא כלי רכב בכלל, אבל למען האמת הפנטזיה האמיתית היא עיר בלי כלי רכב פרטיים. אולי בעתיד הרחוק מאוד, אולי אם ייגמר הנפט (בעוד כ 80-100 שנה) והחלופות לא תהיינה בהישג יד של ההמון, אולי אז הפנטזיה האורבנית (שלי, בכל אופן...) תהיה מושלמת : הכבישים יוחלפו לנתיבי תחבורה ציבורית ונתיבי אופניים.
אני חושב שאכן מדובר בפנטזיה. מה שחשוב לשמור בראש הוא שאנשים צריכים להגיע ממקום למקום. יש המון דרכים לעשות את זה. כמו בכל דבר, אני חושב שמינון הוא סוגיית מפתח. צריך לשנות את היחס של התחבורה הציבורית לרכבים פרטיים - אלו שתופסים המון מקום בכביש אבל עוד יותר אפילו בחנייה (במקרה הטוב)!
השבמחקיכונן נת"צ באבן גבירול בהקדם!