יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

מהגרי עבודה והאתגר התל-אביבי

היום בלילה פורסמו ברחבי העיר כרזות שאולי כבר ראיתם בעיתונים. פוסטרים שבהם ילדים ממוצא "אחר", ילדים של מהגרי עבודה בתמונות פספורט שעליהם החותמת "Deported" (מגורש). הכרזות הן ככל הנראה חלק ממאבק על זכויות האזרח של מהגרי העבודה הללו - "העובדים הזרים".

בזמנו, במסגרת קורס מבוא בלימודים שלי שעסק בחברה בישראל, הזדמן לי לקרוא לסכם ולהציג את מאמרם של יצחק שנל ואלכסנדר מיכאל. מצורפת המצגת שהכנתי לצורך ההצגה לעיונכם:

בקצרה,
  • המאמר מציג את הסיבות להגירת העבודה בעולם החדש ואת הביטוי לתופעה מבחינת הערים בדגש על ישראל ותל-אביב.
  • המחקר גם בדק את המדיניות בנושא הגירת עבודה במספר ערים אירופאיות בהן יש ריכוז גבוה של אוכלוסיות מהגרים ו/או מיעוטים אתניים וכן ניסה לסקור ולאפיין את המדיניות של עיריית ת"א-יפו בנושא.
  • המחקר מסווג את המדיניות העירונית בנושא הגירת עבודה ל- 5 קבוצות עיקריות:
  1. היעדר מדיניות
  2. מדיניות של "עובדים זרים" - בהם מתעלמים מהם כמרכיב קבוע בנוף האנושי העירוני ומצפים מהם לעזוב לאחר זמן מה
  3. מדיניות הטמעה - שבה מצופה מהעובדים הזרים להשתלב בתרבות הדומיננטית והיא פועלת להטמעת תרבות זו בקרבם
  4. מדיניות פלורליסטית - שבה המדיניות העירונית מכוונת לאפשר מגוון של ביטויי תרבות, קבלת ולפעמים עידוד הבלטת השוני והייחודיות
  5. מדיניות בין-תרבותית - שבה המדיניות העירונית מכוונת ליצור מכנה משותף תוך כיבוד השונות, יצירת גאווה עירונית ולכידות חברתית ובאמצעות בחינה מחודשת של הזהות העצמית של הקהילה המקומית ושל מהגרי העבודה כאחד.
  • המאמר גם מתייחס ל- 4 תחומי מדיניות שמפורטים במצגת - התחום המינהלי-פוליטי, התחום הכלכלי-חברתי, התחום התרבותי-דתי והתחום המרחבי.
לפי המאמר מסתמן כי בישראל עד כאמצע שנות ה- 90 ניתן לסווג את הגישה של המדיניות העירונית בת"א-יפו כ"היעדר מדיניות" שלאחריה בסוף שנות ה-90 אומצה מדיניות של "עובדים זרים" וכאשר רק בסמוך לעת כתיבת המאמר (2002) ישנם ניצנים של הכרה בתופעה כתופעה קבועה הדורשת הגדרת מדיניות ברורה ומכוונת ובהתייחסות אל קהילת מהגרי העבודה כמנוף ופוטנציאל לשיקום עירוני וחברתי.

תופעת המחאה כנגד גירוש העובדים הזרים היא כתוצאה לדעתי ממדיניות הממשלה בנושא אשר מאפשרת את כניסתם ואשר איננה מתמודדת עם תופעת הגירת העבודה ברמה הלאומית כאפשרות למציאות קיימת. המדיניות הממשלתית אכן מעמידה את המדיניות העירונית בקונפליקט - מצד אחד המדינה לא מכירה בנוכחות קבועה, אך מצד שני הנוכחות היא כזו ויש להתייחס אליה בניהול העירוני היום-יומי ובהשלכות של המצאותן של תרבויות נוספות בעיר.

היום אנו עדים למצב הקשה של מהגרי העבודה, ילדיהם, את האזרחים שקשרו את עתידם עם עתיד המהגרים ואת המהגרים שקשרו את עתידם עם המדינה הזו כהחלטה. אני מאחל עתיד טוב לכולנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה