ערים טובות הם ערים היוצרות בצורה יעילה את אותן האינטראקציות. ערים אלו הן ערים ללא "מכשולים", או לחילופין, "ערים זורמות".
לא מדובר על חללים זורמים בתוך מבנים, אלא על זרימה עירונית ללא מכשולים, המאפשרת לא רק פעילויות כלכליות נוחות, אלא גם מוביליות פיסית וחברתית נוחה, וכמובן הרגשת חופש.
ננסה לבחון את התיאוריה הזו על ידי בחינת שתי ערים מטרופוליטאניות, חיפה ותל-אביב:חיפה היא עיר בעייתית ביותר, "עיר תקועה", היא בעייתית מבחינת הטופוגרפיה שלה ובעצם כך מלאת מכשולים. בחיפה נוצרו לאורך ההיסטוריה מספר מכשולים.
1) היא איננה נוחה ונגישה, לא רק בין שכונותיה, אלא שהיא גם איננה נגישה לשכנותיה. בעצם כך נוצר מצב של אי זרימה של פעילויות כלכליות וחברתיות.
2) לחיפה אין ממש מע"ר, נכון שהעיר התחתית משמשת כסוג של מע"ר, אבל היא איננה נגישה, לא בתחבורה ציבורית נוחה וגם לא ברכב פרטי.
3) חיפה היא עיר של שכונות, מכשולי הטופוגרפיה יוצרים מצב של שכונות בעיר, שבדרך כלל מופרדות אחת מהשנייה מבחינת הנגישות. ואם מתבוננים בפרופיל השכונתי בעריית חיפה, רואים כי הם גם ברמות סוציו אקונומיות שונות.
4) הים חסום על ידי הנמל. זה נכון שהמציאות הביטחונית לא מאפשרת את פתיחת הנמל לעיר ונכון שהוא חוסם רק את צדה הצפון מערבי של העיר, אבל הוא יוצר קיטוע עירוני חמור. לדוגמה, העברת הנמל אל אזור הקישון ופתיחת הרציפים לעיר, יחברו את הנמל עם המע"ר ועם קמפוס הנמל העתיד לקום, ויוכלו להוביל לעלייה במחירי הנדל"ן בעיר ולשיקום השכונות בעיר התחתית. מזה יוכל להיווצר מצב לא רק של שיקום שכונות, עלייה בביקושים ועליית ערכי נדל"ן, אלא גם "זרימה עירונית" בחלקה התחתון של העיר. המכשולים שיוסרו, ייצרו מצב של פעילויות חברתיות וכלכליות בצורה חופשית, תוך הרגשת חופש תנועה של התושבים. מצב כזה, גם יוכל לפתוח הזדמנויות לתושבי העיר וליצור מצב של אינטגרציה ומוביליות חברתית. המע"ר המחודש, המחובר עם הנמל, יוכל לחבר את יתר השכונות בעיר, השוכנות לאורך הים וליצור מצב של זרימה ללא מכשולים, עד למרכז מת"ם, פארק ההיי-טק של חיפה.
חיבור נכון מבחינת תחבורה, יוכל לחבר את העיר התחתית עם הכרמל וליצור מצב של זרימה עירונית שלמה. נדמה שכיום בחיפה מנסים לפצות על טעויות העבר ולאפשר "זרימה" בעיר, וזה בא לידי ביטוי בעיקר, כפי שנאמר, בתכנית קמפוס הנמל. העיר מבחינה היסטורית שאפה למעלה, תכנון זה גרם לבזבוז עצום של אנרגיה ולצריכה מוגברת של כלי רכב פרטיים לעומת חוסר יעילות של תחבורה ציבורית. מבחינה חברתית, בשל מכשולים רבים נוצרו שכונות לפי מעמד סוציו-אקונומי בדרך כלל מנותקות אחת מהשנייה ובנוסף לכך נוצרו לעיר מספר מרכזים מנותקים אחד מהשני. תכנון זה גרם לכך שחיפה מהווה דוגמא לעיר בה ה"זרימה" היא דו קוטבית, הן פיזית והן חברתית.
תל-אביב מצד שני היא "עיר זורמת", בכל מקרה יחסית לחיפה. התכנון האורבני בתל אביב אולי פספס קצת את הים, אך הוא לא לקח את הים מתל אביב, להיפך – חוף הים והטיילת מהווים את העורק החי והתוסס של תל אביב. מכל שאר הכיוונים מוקפת תל אביב בערים, והזרימה אליהן ומהן היא אפשרית. הסיבות לכך קשורות גם בגורמים טופוגרפיים ופיזיים וגם בגורמים היסטוריים. תל אביב נוסדה כעיר חדשה היוצאת מגבולות יפו, ודי מהר מצאה עצמה העיר המרכזית בארץ. אי לכך – השכונות שנבנו סביבה, והפכו ברבות הימים לערים – נבנו רובן ככולן עם הפנים לתל אביב. הן אומנם חסמו את אפשרות ההתפשטות שלה, אך בראיה מטרופולינית ערים אלו מהוות המשך של העיר תל אביב – עם עורקים גדולים המחברים ביניהן – כך למשל דרך ז'בוטינסקי העוברת מתל אביב לרמת גן, בני ברק ועד פתח תקווה. שדרות ירושלים – העוברת דרך יפו הישר אל מרכזה של בת ים, ודרך השלום המובילה הישר אל גבעתיים. העובדה שגוש דן מישורי ברובו, וגובה של 50 מטר נחשב הר של ממש באזור זה – הקלו על הזרימה הטובה במטרופולין תל אביב.
אולם הזרימה הטובה בעיר תל אביב אינה מסתכמת רק בנגישות החיצונית הטובה שלה משאר ואל שאר הערים בגוש דן, אלא גם זרימה טובה בתוך העיר. חזון "עיר הגנים" עשה את שלו – ובתל אביב פרוסות שדרות רחבות וחשובות אשר מאפשרות תנועה נינוחה, כמעט לא מופרעת, מעניינת ומלאת אנשים וחיים. הזרימה בתל אביב מתאפשרת במגוון אמצעים יחסית לחיפה – תחבורה ציבורית, אופניים והליכה. קשה לדמיין תושב בשכונת הכרמל "יורד" להדר באופניים. את מרכז תל אביב, לעומת זאת, ניתן לחצות ברגל בחצי שעה הליכה (!).
הזרימה הטובה בתל אביב הביאה גם לזרימה חברתית טובה יותר מאשר בחיפה. אירוני הוא שחיפה נושאת הדגל של דו קיום, בעוד שבתל אביב שתי האוכלוסיות כבר כמעט שוכחות שהן שתיים. אומנם יפו מהווה מובלעת בתוך גוש דן, ובוודאי שניתן להצביע על פערים חברתיים בין תושבי יפו לשאר תושבי העיר, אולם המגע בין האוכלוסיות מתאפשר בקלות יחסית, ואין "יהודים פה" ו"ערבים שם" כפי שקורה בחיפה. המרכז הוא מרכז של כולם, וכמובן קיימים גם מרכזי משנה, אך כפי שיש ליפו מרכז משנה כך יש גם לרמת גן, גבעתיים, בת ים וכל השאר.
יש לציין כמובן שהכתבה הנוכחית מתייחסת לזרימה באופן כללי, וכמובן שעם הירידה לפרטים ניתן למצוא גם הרבה דוגמאות שליליות בתל אביב לזרימה, והרבה דוגמאות חיוביות בחיפה לזרימה, אך באופן כללי קשה יהיה לטעון ולשכנע שבחיפה הזרימה טובה יותר מאשר בתל אביב.
לסיכום – ואולי אפילו בשפת הסלנג התל אביבית : תל אביב זורמת !
