מפגש שיתוף זה, שהתקיים ב-13.12.09, כמו מספר המפגשים האחרים בהם לקחתי חלק, התחיל בתחושת היסוס קלה של המשתתפים ובכיבוד נעים (תודה על הסופגניות). העירוב של אנשי מקצוע ותושבים, הרצון להשפיע, חוסר הוודאות לגבי היכולת של תושב שאינו בעל מקצוע לספק תשובות תורמות לתהליך וציפייה מהעומד להתרחש, גורמים לאווירה משתקת מה, שמתפוגגת במהרה ומוחלפת על ידי הסברים, שאלות ודיונים סוערים יותר או פחות.
המפגש החל עם הסבר של אנשי המקצוע המובילים את תהליך השיתוף בעירייה ובחברת "מודוס" הפרטית על המרכיבים הקבועים בתוכנית ועל האזורים הספציפיים לגביהם מוצעות החלופות. כבר פרסמנו בעבר את מחשבותינו לגבי תהליך השיתוף, יתרונותיו, חסרונותיו וספקטרום השיתוף ועל כן לא אכביר על כך במילים כרגע, אלא אתמקד במפגש עצמו.
כאמור, תחילת המפגש כללה הסברים כלליים על תהליך השיתוף, על שתי החלופות המוצעות ועל האזורים העיקריים עליהם יתמקד המפגש, כאשר כל חלופה הדגישה כיוון התפתחות אחר: אחת מגורים והאחרת תעסוקה. למעשה משחק בין מינונים שונים של שימושי קרקע.
לאחר מכן התחלקנו לשתי קבוצות עבודה. מיד חולקו לנו שאלונים, בהם המשתתפים היו צריכים לדרג חשיבות של קריטריונים בתהליך תכנון (1-5) ולאחר מכן לבחור את החלופה הטובה יותר עבור כל אזור. בקבוצה בה אני השתתפתי נוצר לאחר מספר דקות תסכול גדול. המשתתפים הרגישו שהם נשענים על ידע מוגבל ולכן שיקול דעתם אינו מעמיק מספיק על מנת לספק תשובות שמשקפות נכונה את דעתם. עלה צורך בדיון מילולי להבנה טובה יותר של התוכניות המוצעות, על מנת להעריכן כיאות. חלוקת השאלונים הייתה צריכה להיות,לדעתי, אם בכלל, בשלב מאוחר יותר, לאחר דיון ממצה בקבוצה. לכן, השאלונים, המחולקים לצרכים סטטיסטיים, לא משקפים באופן מדויק את הלך הרוח ולעיתים אף יכולים לכלול הטיות משמעותיות בשל מילוי לא נכון, אי הבנת הקריטריונים, הערכה חלקית שמובילה לתשובות לא מבוססות וכדומה. יש לנצל את העובדה שניתן לקיים דוח-שיח ישיר עם תושבים ולא להפנות אותם לדפים. החשיבות והיתרון הגדול ביותר של מפגשים כאלו הם בשמיעה בלתי אמצעית של הציבור ולא לצמצם את כל האמוציות שלהם לכדי סטטיסטיקה.
המפגש החל עם הסבר של אנשי המקצוע המובילים את תהליך השיתוף בעירייה ובחברת "מודוס" הפרטית על המרכיבים הקבועים בתוכנית ועל האזורים הספציפיים לגביהם מוצעות החלופות. כבר פרסמנו בעבר את מחשבותינו לגבי תהליך השיתוף, יתרונותיו, חסרונותיו וספקטרום השיתוף ועל כן לא אכביר על כך במילים כרגע, אלא אתמקד במפגש עצמו.
כאמור, תחילת המפגש כללה הסברים כלליים על תהליך השיתוף, על שתי החלופות המוצעות ועל האזורים העיקריים עליהם יתמקד המפגש, כאשר כל חלופה הדגישה כיוון התפתחות אחר: אחת מגורים והאחרת תעסוקה. למעשה משחק בין מינונים שונים של שימושי קרקע.
לאחר מכן התחלקנו לשתי קבוצות עבודה. מיד חולקו לנו שאלונים, בהם המשתתפים היו צריכים לדרג חשיבות של קריטריונים בתהליך תכנון (1-5) ולאחר מכן לבחור את החלופה הטובה יותר עבור כל אזור. בקבוצה בה אני השתתפתי נוצר לאחר מספר דקות תסכול גדול. המשתתפים הרגישו שהם נשענים על ידע מוגבל ולכן שיקול דעתם אינו מעמיק מספיק על מנת לספק תשובות שמשקפות נכונה את דעתם. עלה צורך בדיון מילולי להבנה טובה יותר של התוכניות המוצעות, על מנת להעריכן כיאות. חלוקת השאלונים הייתה צריכה להיות,לדעתי, אם בכלל, בשלב מאוחר יותר, לאחר דיון ממצה בקבוצה. לכן, השאלונים, המחולקים לצרכים סטטיסטיים, לא משקפים באופן מדויק את הלך הרוח ולעיתים אף יכולים לכלול הטיות משמעותיות בשל מילוי לא נכון, אי הבנת הקריטריונים, הערכה חלקית שמובילה לתשובות לא מבוססות וכדומה. יש לנצל את העובדה שניתן לקיים דוח-שיח ישיר עם תושבים ולא להפנות אותם לדפים. החשיבות והיתרון הגדול ביותר של מפגשים כאלו הם בשמיעה בלתי אמצעית של הציבור ולא לצמצם את כל האמוציות שלהם לכדי סטטיסטיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה