מפגש שיתוף ציבור - מרכז העיר

כפי שדיווחנו לכם קודם, חברי אורבניקה לקחו ולוקחים חלק בתהליך שיתוף הציבור לתכנית המתאר בתל אביב, כמשתתפים. ב- 29/11 התקיים מפגש הערכת חלופות שהתמקד במרכז העיר. המפגש התחיל בהצגת החלופות. כיווני הפיתוח שהוצגו התבססו על מסמך "חזון העיר" של עיריית תל אביב, שהוכן בשלבים מוקדמים של תהליך שיתוף הציבור, ובו נקבעו החזון והמטרות של הפיתוח של תל אביב.

כיווני הפיתוח שהוצגו המחישו (באופן ויזואלי ונגיש לציבור, יש לומר) את המרכיבים הקבועים של התכנית. מרכיבים אלו הם בבחינת "אין ויכוח" מסיבות שונות (תכניות שכבר אושרו, אלמנטים שנשקלו ונמצאו מתאימים וכו'). שמחתי מאוד לשמוע (ואני מקווה שאשמח גם לראות יישום) שהמרכיבים הקבועים כוללים תכניות שהן מוטות סביבה ותחבורה ציבורית. כלומר - כל חלופה שתיבחר תכלול אלמנטים אלו. הקהל לא ממש אהב לשמוע על מרכיב נוסף שהוא קבוע ובבחינת "אל ויכוח": המגדלים. אכן, נקודה רגישה אצל התושבים, שכמוני - כבר עשור וקצת רואים יותר מנופים משמיים, ועייפים מהמגדלים שצצים במקומות הלא נכונים, ובמקום לתת לנו נוף אמיתי של מע"ר מסתירים לנו את הנוף כבר בכל פינה. אבל בסופו של דבר הקהל קיבל את הדין - אי אפשר לבטל מגדלים שאושרו.

בשלב השני, התחלקו המשתתפים לשתי קבוצות לשם הערכת החלופות. יש לציין שאני התרשמתי מאוד מהשיטה בה בחרו המשתפים. הרעיון היה לא "הצבעה" לחלופה הטובה יותר, אלא הערכה של כל חלופה על מנת לאמוד את החולשות והחוזקות של כל אחת, ואולי - בתקווה - לייצר חלופה המשלבת את החוזקות של שתי החלופות. בכל אופן - ההערכה התבססה על המטרות שהוגדרו בתכנית. כלומר - כל אחד מהמשתתפים היה צריך לדרג עבור כל חלופה, האם היא משרתת לדעתו את המטרות.

האכזבה הגדולה, שלי ושל אנשים נוספים בקהל, היא שהדיון שוב צומצם לנושאים נקודתיים. אנשים שהגיעו כי היה איכפת להם מכל מרכז העיר ועתידו - הופתעו לגלות שהדיון הוא בעיקרו על רובע 4 (אבן גבירול מזרחה - אזור כיכר המדינה). הרובע שעל כתפיו יתרחש ציפוף של האוכלוסיה במרכז העיר (ובצדק, אם יורשה לי להביע כאן את דעתי). מכיוון שהדיון נסב סביב רובע 4 הוא היה די עקר, מסיבה פשוטה : 2 החלופות שהוצגו היו "מרכז עיר ראשי" (כל המגדלים ירוכזו במע"ר הראשי של תל אביב) או "רשת עירונית" (המע"ר ישאר חזק אך יתווספו לו שלוחות בצפון העיר ובדרומה). שתי החלופות הנ"ל אינן רלבנטיות כשמדברים רק על מרכז העיר, ולא על העיר כמכלול, ובטח לא כשמדברים רק על רובע 4.

בכל אופן, כמו בפעם הקודמת, מצאתי גם הפעם את אותו הכשל בתהליך שיתוף ציבור, הקשור לא למשתפים, אלא שוב למשתתפים. שוב אינטרסים צרים של אנשים עיכבו את זמננו היקר במפגש וצרמו (או שיעממו) את אזני שאר המשתתפים. שוב היה צורך של תושבים, הפעם שני "כוכבים" תושבי רובע 4, לפרוק את כל זעמם וחוסר אמונם בעירייה - דווקא במפגש שאמור להיות בונה אמון... משהו בשיטה הזו לא נכון. מבחינה זו אין לי ביקורת או האשמה כלפי המשתפים - שכן הן השקיעו ויישמו את אחד המודלים היותר דמוקרטיים של תהליך שיתוף ציבור. גם לא כלפי המשתתפים שצרמו ושיעממו, כי הם פשוט "שיחקו" בתוך שיטה כלשהי. הביקורת היא כלפי השיטה שמאפשרת את הכשל הזה. כמו כל ארגון בריא, צריך גם בתהליך של שיתוף ציבור כללי משחק ברורים, בהם התושבים לא מנצלים לרעה את הכוח שניתן להם.

"ההמצאה" הזו - שיתוף ציבור - היא יחסית חדשה בחברה המערבית ולכן היא עדיין נמצאת בשלב שבו היא יכולה להשתדרג, ללמוד לקחים ולהתקרב למודל שהוא כמה שיותר דמוקרטי, אך כמה שיותר הגון ומכובד. אחרת, נראה גם בעתיד תגובות של חוסר שביעות רצון מהתהליך - גם על ידי המשתפים וגם על ידי המשתתפים. בתהליכי שיתוף הציבור שלקחתי בהם חלק בעבר או חקרתי, מצאתי תמיד שהיה חסר את ההסברה הרצינית והעמוקה לתושבים על מידת האחריות שלהם כמשתתפים, ועל הצורך בעזרה שלהם כתושבי העיר ולא כתושבי שכונה כלשהי שרק האינטרסים שלה מעניינים. אחרת - כל המהות של תהליך שיתוף ציבור הולך לאיבוד, ואולי כבר באמת עדיף שישבו מהנדסים, אדריכלים ומתכננים - ויתכננו את העיר. כנ"ל לגבי תהליך של שיתוף ציבור בשכונה כלשהי, כאשר האינטרסים הם ברמת הרחוב או הבית של המשתתף.

בתהליך שיתוף ציבור טמונה גם הסכנה בהדגשת אינטרסים אישיים על חשבון אינטרסים אחרים חשובים, ואסור בתכלית האיסור שהמפגש יתנהל בצורה כזו שמי שצועק יותר חזק שומעים את דבריו. את הקושי של המנחים לבלום את התופעה הזו ראיתי בעיניים שלהם, בחוסר האונים מולם. לכן אני סבור שהמניעה בעתיד אינה תלויה באופי המשתפים (שכן הם היו שונים באופיים וברמת הכריזמה שלהם), אלא בשיטה: בכללי המשחק שמוגדרים מראש + הקדמה לתהליך שמדגישה את האחריות החברתית של התושבים המשתתפים. אסור שתהליך כל כך חשוב ודמוקרטי של שיתוף ציבור יהפוך להיות כלי לקידום אינטרסים אישיים או פורקנים חסרי תכלית.