למה התחבורה הציבורית בשבת זה טאבו ?

נושא אי התחבורה הציבורית בשבת הוא אולי אחד הנושאים היחידים במדינה, רווית הסוגיות, שנדחק באופן עקבי ומוצלח ביותר לשוליים. הוא אף פעם, כזכור לי, לא עלה לסדר היום הציבורי, גם כשלפעמים זה היה קרוב (כמו למשל הצעת החוק שהגישו גלעד ארדן, זאב אלקין ואלחנן גלזר). זה תמיד היה נראה לי תמוה. יש כל כך הרבה מחלוקות בציבור, כל כך הרבה דעות, אבל כשזה מגיע לנושא התחבורה הציבורית בשבת – זה כאילו יש פה קונצנזוס. על זה מסכימים (או שותקים) אפילו חילוניים לוחמי חופש.

בשיחות רבות שלי עם אנשים, שהעליתי בפניהם את הסוגיה, מצאתי מן מחסום בשיחה. אנשים שידעו להתפלסף איתי רבות על נושאים של חתונה שלא ברבנות, על הלגיטימיות של מצעדי הגאווה, על הצדק של המפעל הציוני ועל מערכת היחסים עם הפלסטינאים - סגרו איתי את הויכוח על תחבורה ציבורית במשפט קצר. אפשר לאסוף את מגוון המשפטים הללו לשני רעיונות מרכזיים :
1. מטרדי זיהום אוויר ורעש ("עדיף לנשום לפחות יום אחד בשבוע" , "מה קרה ? יום אחד בשבוע שקט"...)
2. צביון יהודי וסיבות דתיות ("קדושת השבת", "איסור העסקה של יהודים בשבת", "מגיע לנהגים חופש יום אחד בשבוע", "אולי נתחיל גם להאכיל את הילדים חזיר? אולי גם ניסע בכיפור ?"...)
אני רוצה להתווכח עם הרעיונות הללו.
1. אם נביט בתצלום אוויר על ישראל מלמעלה ביום שבת נראה שאי תחבורה ציבורית בשבת ממש לא תורמת לזיהום האוויר. במקום רכבת אחת שתסיע עשרות עד מאות נוסעים – עושים זאת עשרות עד מאות כלי רכב. פתרון התחבורה הציבורית בשבת הוא דווקא פתרון טוב יותר לבעיית הזיהום והרעש. המציאות היום מאלצת אותנו לנסוע במוניות יקרות (מאוד) או בכלי רכב, ולהסתכן בתאונות דרכים (שרבות מהן קורות בסופי שבוע בגלל שתיית אלכוהול). הרעש של האוטובוסים – נכון, הוא קשה, אבל הפתרון הוא לא אי תחבורה ציבורית בשבת אלא התייעלות מכאנית של אגד ודן. ובכל מקרה – על כל רעש של אוטובוס אחד "נרוויח" פחות רעש של עשרות כלי רכב (שלא לדבר על הצפירות של נהגי המוניות שכולנו יודעים שהכביש שייך להם, ולהם מותר הכל). אנו חיים בתקופה שבה המודעות לזיהום אוויר גוברת, והדרישה לתחבורה ציבורית נאותה מוסברת בכך שאנשים ייקבלו אלטרנטיבה לרכב הפרטי. אבל מה יגרום לנו לוותר על הרכב אם בשבת אנחנו מושבתים (או צריכים להוציא הרבה כסף על מוניות)? אצל רבים מאיתנו השיקול של להיות מסוגל לנסוע בשבת עלול לגבור על השיקולים הכלכליים והסביבתיים של מעבר לתחבורה ציבורית. מה עשינו בזה? תרמנו לזיהום האוויר! לסיכום, אם נשווה בין תחבורה ציבורית ואי תחבורה ציבורית נבין שהציבור ירוויח הפחתה של מטרדי זיהום ורעש.
2. אוי לנו אם הצביון היהודי שלנו תלוי בתחבורה הציבורית. במשך אלפיים שנה שמר עם ישראל, ועוד בגולה, על צביון יהודי במקומות שהייתה בהם תחבורה ציבורית בשבת. החוק במדינת ישראל קובע כי ניתן להעסיק עובדים בשבת אם השירות שלהם חיוני לציבור. אז במדינת ישראל מותר להעסיק ברמנים, מלצרים, מאבטחים, רופאים ועוד המון המון מקצועות אחרים – כולל רשות השידור הממלכתית – אבל לא נהגי אוטובוסים ורכבות ?? וזאת למרות שניידות היא צורך כל כך חיוני ובסיסי של הציבור ? ואם לנהגים שלנו מגיע לנוח יום אחד בשבוע אז למה לא מגיע גם לכל השאר? אין פה פגיעה בצביון יהודי, יש פה סטטוס קוו שמשריש בנו כל כך חזק ועמוק את הקשר בין תחבורה ציבורית לצביון יהודי. זוהי תודעה כוזבת. אם מקומות בילוי נפתחים בשבת אין סיבה שצורך בסיסי יותר לא יתקיים בשבת. אם מוניות שירות פועלות בשבת (ועובדות קשה) אז מה ההיגיון לא להפעיל אוטובוסים ורכבות בשבת ??

הנושא של התחבורה הציבורית בשבת מסמל באופן חזק, לטענתי, את המלכודת שישראל נמצאת בה כבר מיום הקמתה : הזהות שלה. אנחנו (הציבור) אדישים לכך שנפגעת לנו זכות בסיסית של ניידות כי אנחנו חוששים שבכך ננתק את ישראל מהיהדות. כי הצביון שלנו תלוי בזה. לדעתי הצביון היהודי שלנו תלוי הרבה יותר בנושאים כמו שחיתות, אלימות, חינוך – והרבה הרבה פחות בקיום תחבורה ציבורית בשבת. אפילו היהדות הרפורמית בישראל אינה מתנגדת לתחבורה ציבורית בשבת, מתוך הבנה שזהו שירות חיוני ובסיסי המגיע ליהודים. הציבור החילוני (חלקו לפחות) יושב במסעדות לא כשרות, נוסע בשבת ברכב או במונית, רואה טלוויזיה בשבת אבל התחבורה הציבורית היא טאבו ???

וגם אם לא שכנעתי בטיעונים של צביון יהודי וזיהום אוויר, יש עוד טיעון אחד – שהוא לדעתי החשוב ביותר: גם אם נגיד והתחבורה הציבורית כן תזהם יותר וכן תפגע בצביון היהודי – הנושא הזה חייב להיכנס למשוואה: שוויון הזדמנויות, קיפוח חברתי. העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת פוגעת באוכלוסיות חלשות שאינן יכולות להרשות לעצמן רכב פרטי. אם משפחה במעמד סוציו-אקונומי בגוש דן נמוך רוצה לנסוע בשבת לחיפה או לספארי ברמת גן – אין לה את האפשרות לעשות זאת. המציאות הזו – שבה תחבורה ציבורית אינה פועלת בשבת – פוגעת בעיקר באוכלוסיה החלשה מבחינה כלכלית.

לצורך כתיבת הפוסט בדקתי קצת באינטרנט האם יש התארגנויות סביב נושא זה. להפתעתי הטובה מצאתי כמה אתרים, וביניהם שתי התארגנויות (נפרדות). הראשונה – אתר "חופש" – שעוסק במגוון נושאים הקשורים ביהדות ובכפיה דתית. השנייה – התארגנות שקמה במיוחד לצורך התחבורה הציבורית בשבת. יש שם רשימה מכובדת יותר של נימוקים למה צריך תחבורה ציבורית בשבת. למשל – הם הדגימו שלשם הסעת 400 אנשים ברכבת מחיפה לתל אביב בשעה דרושה רכבת אחת שעבורה יועסקו כ-3-5 אנשים. לשם הסעתם במוניות שירות הפועלות כיום יש צורך ב-40 נהגים. זו דוגמא לכך שתחת האמתלה של אי העסקת יהודים בשבת אנחנו למעשה מעסיקים יותר יהודים בשבת. אני ממליץ בחום להיכנס לאתר שלהם, ולהתרשם מהנימוקים המשכנעים ולהצטרף דרכם למאבק. אני הצטרפתי. כל תמיכה מוסיפה עוד קול לאלפי התומכים במאבק.

בנוסף מצאתי כתבה מעניינת שבה מסביר יהודה אלבז, האיש שאחראי לנושא התחבורה הציבורית במדינת ישראל, ש"הציבור הישראלי לא מעוניין בתחבורה ציבורית בשבת, במקומות בהם אין כיום אפשרות כזו - למשל בגוש דן". גם שאול מופז אמר בריש גלי שהוא לא היה נותן יד לשינוי הסטטוס קוו בנושא התחבורה הציבורית – כיוון שהוא מאזן בין רצונות של אוכלוסיות שונות בישראל. ובכן, יהודה אלבז, שתמוה מאוד מאיפה השיג את מקורות המידע שלו, צריך לקנות דירה בקומה 6 בתל אביב ולהביט מלמעלה על העומס בכבישי גוש דן בערבי שישי ובשבת. ושאול מופז בעצמו נפל שולל בתוך התודעה הכוזבת. הסטטוס קוו אינו ממתן בין אוכלוסיות - אלא מקפח אוכלוסיות חלשות, ודואג לאינטרס של אוכלוסיה קטנה בישראל. באופן אירוני, גם התגובות של אותה כתבה אמרו את שלהן : 82% מבין הקוראים הצביעו בעד תחבורה ציבורית בשבת !! אז על מה התבסס האיש שאחראי על התחבורה הציבורית בשבת ? בטח לא על הציבור.

אי התחבורה הציבורית בשבת היא תודעה כוזבת שמושרשת בנו עמוק מדי, היא פוגעת בחלשים, היא מזיקה סביבתית, היא לא תורמת לצמצום תאונות הדרכים, היא גורמת ליותר עובדים להיות מועסקים בשבת !! במקום להילחם על הסטטוס קוו צריך לייעל כבר את רשת התחבורה הציבורית בערים, ובעיקר בגוש דן, כדי שהרשת תהיה פחות סבוכה ומפותלת ויותר יעילה. במידה ותהיה התייעלות - האוטובוסים יהוו פחות מטרד גם בימי חול ולא רק בשבת. הפתרון הראוי הוא תחבורה ציבורית ממותנת בשבת – הפעלת רכבות ואוטובוסים במתכונת של תדירות נמוכה יותר מימי חול.

(קישור נוסף : עבודה שחורה - פועלים למען מדינת רווחה)