יום שבת, 2 בינואר 2010

פנטזיה אורבנית - תחנת רכבת מרכז (חיפה)

בזמן לימודיי בטכניון עברתי דרך תחנת רכבת מרכז בחיפה - עשרות אולי מאות פעמים. בכל פעם שדידיתי בין המכוניות לא יכולתי שלא לפנטז את התחנה וסביבתה - אחרת.
גם המרחב הזה, כמרחבים רבים אחרים בערי ישראל, צוחק לנו בפרצוף. כלי הרכב חשובים יותר מהולכי הרגל. כאן אפילו זהו צחוק מרושע. לא רק שכל המרחב שבקידמת תחנת הרכבת מוקדשת לחניה לכלי רכב - אלא שאין אפילו מדרכה לעבור בה מהרחוב הראשי אל שער התחנה. כדי להגיע אליה צריך לעבור בין כלי הרכב - ממש כך.
זוהי תחנת הרכבת בחיפה. כך צריך להגיע אל שעריה מהרחוב הראשי - פשוט בין המכוניות.
כך יכלה להיות רחבת התחנה. נעימה, שניתן לעמוד בה, לעבור בה, לנשום בה, אולי אפילו לשבת בה לקפה...

מקומם. הערים הישראליות כל כך דומות לערים האמריקאיות במתן הקדימות לכלי הרכב. לא למדנו כאן מטעויות של אחרים (ערים אמריקאיות רבות שמנסות כיום לתקן את העוול), ולא למדנו מהצלחות של אחרים (ערים שהוכיחו שמרחבים נעימים להולכי רגל עושים עיר מוצלחת וטובה יותר). המצב באזור תחנת רכבת "מרכז" בחיפה עוד אפילו מתגמד למצב באזור תחנת רכבת "מרכז" בתל אביב, שם עוברים כל יום הרבה יותר אנשים מאשר בתחנה בחיפה. יש להם 6 שניות לחצות כביש ראשי, ואז חוויה של שיטוט בין מסלולים של כלי רכב וחניה של כלי רכב.

נושא התחבורה בישראל נמצא זה זמן רב (מדי) בסדר יום הציבורי. בינתיים התלות שלנו בכלי הרכב רק גדלה (עד כי אני בטוח שיש מי שמרים גבה לפנזטיה שלי למחוק את החניון מקידמת תחנת הרכבת), האלטרנטיבה שלנו (תחבורה ציבורית) רק מידרדרת, והזיהום מכלי הרכב ממשיך לסכן את חיינו. הערים שאנו חיים בהן ממשיכות להיות נוחות יותר לנסיעה מאשר להליכה או רכיבה על , ומכאן הדרך לגסיסה עירונית היא קצרה. עיר שלא הולכים בה אלא רק נוסעים בה היא עיר גוססת, או מתה, שאין בה חיים ותסיסה - אלא תחושת חוסר ביטחון לצאת לרחובותיה.

2 comments:

  1. שמחתי שלפחות העץ הגדול הזה מצוי גם לפני הפנטזיה :)

    בכל מקרה, אתה מעלה נקודה חשובה מאוד.
    הנקודה הזו נוגעת בעקיפין בנקודה אחרת: תחנות רכבת ישראל דורשות חניוני ענק לצידן, מה שנובע ישירות מכך שבאופן שיטתי קווי האוטובוס המזינים את תחנות הרכבת הם מתחת לכל ביקורת, או במקרה הרע - לא קיימים.

    זה מאלץ את כל האנשים ש*איכפת להם מהסביבה* ונוסעים ברכבת ליעדם, לנסוע עם רכב מהבית עד חניון הרכבת.

    כיום השחקנים כאן הם:
    משרד התחבורה (שאין לו שיניים או ולא איכפת לו מספיק)
    חברות האוטובוסים (שאין להן אינטרס להזין את הרכבת*)
    רכבת ישראל (שלא מצליחה/מנסה לשפר את שירות האוטובוסים אליה, ולעתים רחוקות מפעילה שאטלים שעוזרים רק נקודתית)
    מוניות ספיישל (שעושים כסף טוב)

    אני מקווה שרשויות התח"צ הצפויות לקום (מתישהו..) יקחו את הנושא הזה לידיים.

    השבמחק
  2. זו פיאצה סאן מרקו?

    אף שאין ספק שהחניון מקומם, מעברי החציה לא נוחים והממשק עם אמצעי תח"צ אחרים (אוטובוס, כרמלית) בעייתי, הבחירה באימג' עם כמות כזו של אנשים מציגה מצג שווא.
    הפיכת החניון לככר לבדה לא תפתור את הבעיות של המרחב הציבורי בעיר התחתית.

    השבמחק