לאחרונה הופצה הזמנה להשתתפות בסדנאות שיתוף הציבור בתכנון תכנית המתאר לת"א-יפו, לאלו אשר השתתפו במפגשים שנערכו בעבר:
השתתפות בתהליך שכזה היא חוויה מומלצת. מעבר לחוויה, זוהי באמת הזדמנות לקחת חלק במשהו שמשפיע באופן ישיר על איכות החיים שלנו בחיי היום יום. זוהי הזדמנות לקחת חלק בפרויקט מדהים ולקחת חלק בהשפעה ישירה על קבלת ההחלטות בעיר.הגיעו ואמרו - "אנו חושבים כי צריך לעשות כך וכך כי כך וכך"!
מרענן לדעת שדבר כזה קורה.
השבמחקמנסיונך - האם יש באמת רצון לשתף את הציבור או שהסדנאות משמשות כעלה תאנה למדיניות שהעירייה מנסה לקדם?
לדעתי יש נסיון לשמוע מה הציבור רוצה. שילוב צרכי הציבור הוא מסובך שכן הוא כולל נסיון לאזן בין הצרכים השונים והאינטרסים השונים - זוהי לדעתי משימתו העיקרית של המתכנן, תרגום של "רצון הציבור" הכללי למשהו שכולם יכולים לחיות איתו. בדר"כ יש צורך בתרבות דמוקרטית שמקבלת בהבנה את הפשרות שעל הממסד לעשות ובכך שהוא לא יכול לענות לצרכים של כולם.
השבמחקמתוך היכרותי המועטה עם מספר בעלי מקצוע העוסקים בתחום שיתוף הציבור, הכוונות שלהם הם לרוב מכוונות ציבור וייצוגו. עם זאת, התרגום של התוצרים שלהם, לא תמיד נעשה בהצלחה.
גם בהליך שיתוף הציבור בתכנית המתאר לירושלים, עלתה ביקורת רבה על התהליך ותוצרי התכנון.
אתם מוזמנים לראות כאן עוד על התהליך:
http://jonathanheyman.blogspot.com/2008/12/blog-post_462.html
ראיתי את המצגת (את השקופיות שהסכימו לעלות... 5 אחרונות לא הצלחתי לראות).
השבמחקבאופן כללי חשוב לי לומר, כי גם בתהליך של שיתוף הציבור צריך להבדיל בין שקיפות תהליך התכנון לבין התערבות הציבור בתהליך התכנון.
השקיפות צריכה להיות מלאה. התערבות הציבור בתכנון צריכה להיות מושכלת ומוגבלת כך שהיא לא תגרום לתהליך התכנון לקבל גוון חובבני ולא מקצועי.
אם השקיפות תהיה מלאה - לא רק שקיפות מילולית, אלא שקיפות כנה בכוונות - לא יהיה צריך להגיע למצב של התנגדויות ופעילות לעומתית של הציבור.