במסגרת הפעילות הציבורית שלנו, אנו מתכוונים לקיים תערוכה שתציג את ההיסטוריה התכנונית של מתחם כיכר המדינה לדורותיה והצעות שונות לפיתוח המתחם כפי שהוצעו בעבר וכן הצעות שונות אשר מהוות "פנטזיה אורבנית" ומאפשרות לחשוב מחדש על המרחב הזה, בהתאם לצרכים הקיימים בימים אלו ותוך התחשבות בדורות הבאים.
יום שני, 23 בפברואר 2009
כיכר המדינה - עמדת "אורבניקה-התעוררות עירונית" לקראת דיון בערר
במסגרת הפעילות הציבורית שלנו, אנו מתכוונים לקיים תערוכה שתציג את ההיסטוריה התכנונית של מתחם כיכר המדינה לדורותיה והצעות שונות לפיתוח המתחם כפי שהוצעו בעבר וכן הצעות שונות אשר מהוות "פנטזיה אורבנית" ומאפשרות לחשוב מחדש על המרחב הזה, בהתאם לצרכים הקיימים בימים אלו ותוך התחשבות בדורות הבאים.
יום ראשון, 3 באוגוסט 2008
פנטזיה אורבנית – כיכר המדינה – חלק ב'
התוכנית השלישית – תוכנית 2500 – שנת 2000

באמצע שנות ה-70 החליטו הועדה המקומית והעומד בראשה, ראש העירייה דאז שלמה להט, כי מן הראוי לשנות את "תוכנית 600" כאשר החלופה המועדפת על ידם היתה, הותרת הכיכר כריאה ירוקה. ראש העיר צ'יץ למעשה החליט שהשטח הציבורי הפתוח שבמרכז הכיכר הינו חיוני לעיר ואין לבנות בו. בעלי-הזכויות במעגל הפנימי של הכיכר הגישו עתירה לבג"ץ כנגד ההפקעה הבלתי מתקבלת על הדעת לטענתם של שטח פרטי. לאחר דיונים בבית המשפט, בג"צ קיבל את עמדת בעלי הקרקע. בינואר 1984 הורתה הועדה המחוזית לוועדה המקומית להכין תוכנית חלופית למתחם הכיכר הפנימית. בעקבות הנחיית בג"ץ החלו האדריכל יעקב יער והמהנדס דני קיילר בתכנון תב"ע חדשה לכיכר. התב"ע כללה הקמת 3 מגדלי מגורים, כל אחד בגובה 25 קומות מעל קומת כניסה, ובהם סה"כ 387 יחידות דיור, קומה מסחרית בשטח של 10,800 מ"ר, מפלס תת קרקעי ושטחי ציבור בשטח של 6,000 מ"ר. השינוי המשמעותי והבעייתי ביותר בתוכנית היה הכוונה להרים את מפלס הכיכר בכתשעה מטרים מעל פני גובה הרחוב לצורך בניית המרכז המסחרי בגובה הרחוב. המשמעות של הפעולה הזו הינה למעשה הרס מוחלט של השטח הציבורי הפתוח והנפתו לגובה בלתי מתקבל על הדעת עבור שימוש יומיומי של הולכי רגל. כמו כן כללה התוכנית "איחוד וחלוקה מחדש" במעגל הפנימי ובניית מנהרה תת-קרקעית בהמשך רחוב ז'בוטינסקי שתחצה את הכיכר מתחת לכיכר הפנימית. התוכנית אושרה באוגוסט 2000 על ידי הוועדה המחוזית של משרד הפנים ונרשמה תחת השם "תוכנית 2500".אישור "תוכנית 2500" יצר שתי חזיתות נגד העירייה ונגד משרד הפנים: בעלי הקרקעות בכיכר הפנימית טענו שקופחו לאור תוכנית הבנייה המקורית. "תוכנית 600" איפשרה להם לבנות בנייה מאסיבית יותר מהתוכנית החדשה ולכן מדובר בירידת ערך הנכס.
על אף כל זאת, לאחר אישורה של התב"ע החדשה החלו לפעול בעלי הכיכר כדי לקדם את הבנייה בשטח. התקיימה תחרות על תכנון העיצוב האדריכלי, אליו ניגשו 6 משרדי אדריכלים מן הארץ ומן העולם, כאשר התוכנית הנבחרת היתה של משרד האדריכלים יסקי מור סיוון.

במקביל טענו בעלי הדירות והעסקים המקיפים את הכיכר כי הבנייה בכיכר תביא לירידה משמעותית בערך נכסיהם. לטענת בעלי הנכסים המסחריים במעגל החיצוני, הקמת מרכז מסחרי מודרני בסמוך לחנויותיהם עלולה לפגוע בעסקיהם. בין היתר, טענו בעלי הדירות כי הקמת מגדלי המגורים הגבוהים בכיכר תגרום לירידה בערך של נכסיהם בגלל חסימת הנוף והגדלת הצפיפות באזור.
התוכנית הרביעית – תוכנית 2500 א' – שנת 2008
כיום, לאחר גישור בין העירייה לבעלי הקרקע ולמשרד האדריכלים, הוחלט על ביצוע מספר שינויים בתוכנית 2500 וניסוחה מחדש. תוצאות הגישור היו ביטול האזור המסחרי בקומת הקרקע והנמכת שטח הכיכר לגובה מפלס הרחוב. בתמורה לאובדן של 10,000 מ"ר של שטח מסחרי לטובת פארק פתוח, סוכם על הקמת שלושה מגדלים בני 40 קומות (153 מטרים) - במקום שלושה צמדי מגדלים של 24-28 קומות. בתאריך ה- 23 ליולי 2008 אושרה תוכנית 2500 א' בוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
גם תוכנית זו, כצפוי, זכתה לתגובות צוננות מבעלי הבתים שמסביב לכיכר. הוגשו כ- 18 התנגדויות שונות לתב"ע החדשה, כאשר רובן ככולן דיברו על פגיעה בערך הנכסים עקב אובדן נוף, הטלת צל של המגדלים על בנייני הסביבה, תקופת עבודות והקמה ממושכת שתפגע בבניינים הסובבים וטענות שונות הנוגעות לירידת ערך הנכסים שמסביב לכיכר. איש לא עצר ושאל את עצמו את השאלות החשובות ביותר הנוגעות לאיכות המרחב הציבורי: מה יקרה לכיכר עצמה? מה יקרה לשטח הפתוח האדיר הזה המכונה "כיכר המדינה"? מה יקרה לאפשרות של כל אחד ואחד מאיתנו לטייל במתחם הזה ולהנות ממנו?
כל שנותר לנו כעת הוא להמשיך ולנסות לשנות את רוע הגזרה באמצעים שברשותנו. החל מהפוסט הבא אביא כאן מספר הצעות חלופיות שהועלו על-ידי חברי קבוצת אורבניקה ופותחו על-ידי.
יום חמישי, 18 בספטמבר 2008
קרית ספר - יום האמת (מאת: שרון בן דליה)
הכנס היום לימדני שבתל אביב התושבים כבר במאה ה 21 , ואילו התכנון בתל אביב עוד במאה ה 20. נכון – יש תהליך של שיתוף ציבור לתכנית המתאר של תל אביב, נכון - מפתחים פה שבילי אופניים (שלא נפתח תיבת פנדורה) , א ב ל בערים שחצו למאה ה 21 אין מצב שמייצגי הציבור, או עובדי הציבור – לא יילחמו בגופם להשיג פארק לשכונה כמו קרית ספר. ניחא – אולי יהססו קצת להפקיע שטח פרטי לטובת שטח ציבור – אבל להסכים להשאיר בלי פארק תושבים שאין להם רבע מהירוק שיש לכל ישראלי, כשיש כזו הזדמנות פז ? הרי אותם נציגי ציבור ועובדי ציבור אמורים להיות הקול שלנו, הם אמורים לרצות את זה בעצם פי כמה מאות מאיתנו – כי לשם כך הם מייצגים כמה מאות.
בכנס היה אומנם מספר מכובד של אנשים, אבל לצערנו היה צורך ביותר. אחד המכובדים בפאנל טרח להזכיר את כמות האנשים כעובדה לכך שהלחץ הציבורי הוא לחץ לייט ציבורי. ואם יש משהו בדבריו הרי שאחד הקשיים במאבק שלנו הוא שקשה לגייס ציבור כל כך גדול (כדי שייראה טוב) כשיש בעיר הזו גם מלחמות אמיתיות על כיכר המדינה, על דיור בר השגה, על תחבורה ציבורית ועל עוד הרבה דברים שאנחנו רוצים ולא מקבלים. ב"תקופה הזו של התכנון" אין עדיין הכרזה על תחבורה ציבורית כעל פרויקט תשתיות לאומי (ואז האמינו לי שהיו פה תוך זמן קצר כמה רכבות קלות). בתקופה הזו של התכנון אנשים שלא התעוררו לא מבינים עדיין שהמאבק הזה הוא שלהם והוא חשוב. המאבק של תושבי קרית ספר הוא מאבק מול אג'נדה תכנונית של התקופה הזו של התכנון של עובדי ציבור, אג'נדה שהיא לא ירוקה ולא חומה – וזה היה ברור היום בכנס.
1. או לשלם 7 מיליון דולר כדי לנטוע לנו פארק שאנחנו זקוקים לו ונלחמים עליו כבר 12 שנים ארוכות.
2. או להיות אמיצה ולהטיל וטו על ההחלטה להפוך את ייעוד המגרש מ"ציבורי" ל"מגורים" (ויש לה סיבות מקצועיות לטעון זאת מול כל מוסד תכנוני גבוה ו/או בית משפט).
הנה "ההגיון" של מקבלי ההחלטות שרואים עצמם כמייצגים אותנו, וזו הייתה התובנה הכי מרה של הערב : אנחנו יכולים או להתפשר על פארק קטן יותר ומגדל – ואז התהליך יסתיים גם מהר, או שאנחנו יכולים להחליט על התכנית של פארק בלי פשרות ובלי שום מגדל, אבל אז הציבור יפסיד. כי אם העירייה תגיד למנהל מקרקע ישראל – "זהו, אין פשרות, רוצים פארק" אז המנהל ישאיר את המגרש ריק ולא יהיו פה לא מגדלים ולא פארק. וכך יעברו עוד 10 שנים והכל יהיה קפוא פה.
"הרוח החדשה" הזו כבר הגיעה גם להמון ערים אחרות בארץ. יש ערים שמפקיעות שטחים פרטיים כדי להעניק לציבור שטחים ירוקים או חומים. יש לא מעט רשויות שמגיעות עד בית המשפט בשל סוגיות כאלו. ואנחנו כאן במלוא החלם נלחמים על שטח שהוא ממילא חום במקום שהעירייה שלנו תילחם על זה.
צריך אומץ להיות איש ציבור ולהגיד "אין פשרות". להרבה אנשים שהכרתי במאבק יש אומץ. לחנין היה האומץ. לויסנר היה. גם ריקי בלוך (אסתי היפהפייה) הפגינה אומץ, ולא רק הנחתה את הערב אלא הביעה נחרצות את עמדתה. מיטל להבי היא סמל האומץ. האמת – שגם לחולדאי היה לפני 8 שנים אומץ, והכל מתועד, והיום התבשרנו שלתיעוד הזה יש גם ערך משפטי לא מבוטל...
שמוליק גילור הוא אחד האמיצים הבולטים שם. הוא תושב קרית ספר, אורבני הכי מאה 21, מפיק הכנס ואדם שנתן את נשמתו למאבק לפארק בקרית ספר. הוא היה בעיניי היחיד מבין חברי הפאנל שהציג הכי נכון את עמדת התושבים : אין פשרות! אין פה על מה לעשות פשרה. הוא הוציא את המרצע מהשק. יש פה שטח ציבורי, ואם העירייה תטען שאין לשנות את ייעודו - צריך הרבה יותר כוח ממה שיש למנהל מקרקעי ישראל – כדי לחלוק על עמדתה. וגם אם באמת מאיזושהי סיבה חלמאית צריך לשלם על כך פיצויים הרי שעיריית תל אביב יכולה להרשות לעצמה !
אני מודה ומתוודה שעד היום בכנס התייחסתי למאבק הזה של קרית ספר כפרויקט "אורבניקה". היום אני כואב את המאבק הזה כתושב תל אביב, היום אני כואב את "הפילוסופיה התכנונית" שמתסמלת מן המאבק, היום אני מתעקש להישאר אופטימי ולהאמין שההתעוררות העירונית תתפשט, שיותר אנשים יהיו איכפתיים, ש"רוח הזמן" בתכנון תנשוב סוף סוף בתל אביב, שיהיה פארק בקרית ספר.
