היום היה יום חשוב בתולדות ההתפתחות העירונית של תל אביב-יפו. הכנס של קרית ספר בסינמטק תל אביב נגע היום בסוגיה "ירוקה" שמסמלת את רוח הזמן שלנו, תקופה של תכנון בתל אביב ותחילתה של התעוררות עירונית. בערים רבות "ההתעוררות העירונית" כבר בשיאה, ותושבים שרוצים הם גם שותפים לתכנון, והם הם - הציבור - הנשוא של התכנון. בלאו-הכי בערים כאלו – ה"תקופה של תכנון" שם היא של המאה ה 21 –שם מגנים על השטחים הציבוריים, שם משמרים היסטוריה, שם מהללים את האומנות והאדריכלות, שם משתפים את הציבור. ובגלל "רוח הזמן" שלהם – שיתוף הציבור הוא תהליך יותר קל, כי התושבים מאמינים שמייצגים אותם. אין להם הרבה על מה להתלונן, כי התכנון מייצג את "רוח הזמן" שלהם.
הכנס היום לימדני שבתל אביב התושבים כבר במאה ה 21 , ואילו התכנון בתל אביב עוד במאה ה 20. נכון – יש תהליך של שיתוף ציבור לתכנית המתאר של תל אביב, נכון - מפתחים פה שבילי אופניים (שלא נפתח תיבת פנדורה) , א ב ל בערים שחצו למאה ה 21 אין מצב שמייצגי הציבור, או עובדי הציבור – לא יילחמו בגופם להשיג פארק לשכונה כמו קרית ספר. ניחא – אולי יהססו קצת להפקיע שטח פרטי לטובת שטח ציבור – אבל להסכים להשאיר בלי פארק תושבים שאין להם רבע מהירוק שיש לכל ישראלי, כשיש כזו הזדמנות פז ? הרי אותם נציגי ציבור ועובדי ציבור אמורים להיות הקול שלנו, הם אמורים לרצות את זה בעצם פי כמה מאות מאיתנו – כי לשם כך הם מייצגים כמה מאות.
הכנס היום לימדני שבתל אביב התושבים כבר במאה ה 21 , ואילו התכנון בתל אביב עוד במאה ה 20. נכון – יש תהליך של שיתוף ציבור לתכנית המתאר של תל אביב, נכון - מפתחים פה שבילי אופניים (שלא נפתח תיבת פנדורה) , א ב ל בערים שחצו למאה ה 21 אין מצב שמייצגי הציבור, או עובדי הציבור – לא יילחמו בגופם להשיג פארק לשכונה כמו קרית ספר. ניחא – אולי יהססו קצת להפקיע שטח פרטי לטובת שטח ציבור – אבל להסכים להשאיר בלי פארק תושבים שאין להם רבע מהירוק שיש לכל ישראלי, כשיש כזו הזדמנות פז ? הרי אותם נציגי ציבור ועובדי ציבור אמורים להיות הקול שלנו, הם אמורים לרצות את זה בעצם פי כמה מאות מאיתנו – כי לשם כך הם מייצגים כמה מאות.
תארו לכם שב 2050 ייקראו על הכנס הזה, הו – כמה שהם ייגחכו. כמו שאנחנו מגחכים – כשאנחנו קוראים שפעם החליטו לבנות את תל אביב במקביל לים, ופעם הרסו את הגימנסיה והרסו את קולנוע מוגרבי, ופעם תכננו פה כזו תחנה מרכזית חדשה. הם ייגחכו שהייתה פה פעם תקופה שבה תושבים נלחמו לעייפה על זכויות בסיסיות שלהם.
בכנס היה אומנם מספר מכובד של אנשים, אבל לצערנו היה צורך ביותר. אחד המכובדים בפאנל טרח להזכיר את כמות האנשים כעובדה לכך שהלחץ הציבורי הוא לחץ לייט ציבורי. ואם יש משהו בדבריו הרי שאחד הקשיים במאבק שלנו הוא שקשה לגייס ציבור כל כך גדול (כדי שייראה טוב) כשיש בעיר הזו גם מלחמות אמיתיות על כיכר המדינה, על דיור בר השגה, על תחבורה ציבורית ועל עוד הרבה דברים שאנחנו רוצים ולא מקבלים. ב"תקופה הזו של התכנון" אין עדיין הכרזה על תחבורה ציבורית כעל פרויקט תשתיות לאומי (ואז האמינו לי שהיו פה תוך זמן קצר כמה רכבות קלות). בתקופה הזו של התכנון אנשים שלא התעוררו לא מבינים עדיין שהמאבק הזה הוא שלהם והוא חשוב. המאבק של תושבי קרית ספר הוא מאבק מול אג'נדה תכנונית של התקופה הזו של התכנון של עובדי ציבור, אג'נדה שהיא לא ירוקה ולא חומה – וזה היה ברור היום בכנס.
בכנס היה אומנם מספר מכובד של אנשים, אבל לצערנו היה צורך ביותר. אחד המכובדים בפאנל טרח להזכיר את כמות האנשים כעובדה לכך שהלחץ הציבורי הוא לחץ לייט ציבורי. ואם יש משהו בדבריו הרי שאחד הקשיים במאבק שלנו הוא שקשה לגייס ציבור כל כך גדול (כדי שייראה טוב) כשיש בעיר הזו גם מלחמות אמיתיות על כיכר המדינה, על דיור בר השגה, על תחבורה ציבורית ועל עוד הרבה דברים שאנחנו רוצים ולא מקבלים. ב"תקופה הזו של התכנון" אין עדיין הכרזה על תחבורה ציבורית כעל פרויקט תשתיות לאומי (ואז האמינו לי שהיו פה תוך זמן קצר כמה רכבות קלות). בתקופה הזו של התכנון אנשים שלא התעוררו לא מבינים עדיין שהמאבק הזה הוא שלהם והוא חשוב. המאבק של תושבי קרית ספר הוא מאבק מול אג'נדה תכנונית של התקופה הזו של התכנון של עובדי ציבור, אג'נדה שהיא לא ירוקה ולא חומה – וזה היה ברור היום בכנס.
בכל אופן עוצמת הרגשות, הדעות והטענות הייתה חזקה מאוד. כל היושבים בפאנל – עו"ד דורון ספיר (סגן ראש העירייה), מהנדס העיר, נציגי עמותת אט"ד והחברה להגנת הטבע – היו הכי בעד התכנית הירוקה. אבל היו כמה סוגים של "בעד". נציג השכונה – הכי בעד. החברה להגנת הטבע – בעד פשרה. סגן ראש העיר ומהנדס העיר היו בעד עם הסברים. הם הסבירו, ולא הבינו מה אנחנו לא מבינים, שמנהל מקרקעי ישראל הוא גוף חזק ("אתם לא מבינים מול מה אנחנו יושבים בשולחן העגול") , והחזק הזה רוצה לבנות פה מגדלים, ואם לא נבנה נצטרך לשלם לו 7 מיליון דולר.
מה לא הבנו ?
לא הבנו מי יכול להכריח רשות מקומית לוותר על שטח חום אם זה לא איזה תשתית לאומית או מתקן צה"ל? ואיך אפשר לדרוש מהעירייה פיצוי על זכויות בנייה שבכלל לא נלקחו ממנהל מקרקעי ישראל כי מלכתחילה לא היה להם זכויות בניה שם? קומי, עיריית תל אביב-יפו, ופני לבית משפט. נראה אם הוא יכריח אותך לוותר על שטח חום. דעי לך שביה"מ מאוד מתאים עצמו "לרוח הזמן".
גודוביץ', מהנדס העיר לשעבר, לא היסס להתלהם ולזעוק, ונתנו לו את הכבוד לזעוק. זה נכון שיש לו קצת גישה קשה לעיכול, והוא מסוגל להרעיד אולם, אבל בסופו של דבר הוא עזר ל"בערות" שלנו – כלשונו - להבין כמה המאבק הזה חילמאי. הוא שאל : איך ייתכן שצריך לתת פיצוי לבעלי הקרקע על כך שלא ייבנו בו מגדלים אם זה שטח שמוגדר כציבורי?
אתם מבינים כמה פשוטה וכמה עמוקה השאלה הזו ?
הנה אנחנו יושבים ומתמלאים פחד מהשם "מנהל מקרקע ישראל" ומתדיינים על פיצויים ועל פשרה ועל אלטרנטיבות, בעוד שה"סוגייה" של גינה או חצי גינה – לא אמורה כלל להתקיים. שטח שמוגדר מבחינה חוקית כ"שטח ציבורי" (חום) צריך סיבה טובה לשנות את ייעודו למגורים או מסחר. ובשביל לשנות ייעוד של שטח ציבורי צריך לעבור תהליך ארוך של אישורים. אחד מהתהליכים הוא לקבל גם את הסכמתה של העירייה.
לעירייה יש שתי אפשרויות שהיא אפילו לא שוקלת :
1. או לשלם 7 מיליון דולר כדי לנטוע לנו פארק שאנחנו זקוקים לו ונלחמים עליו כבר 12 שנים ארוכות.
2. או להיות אמיצה ולהטיל וטו על ההחלטה להפוך את ייעוד המגרש מ"ציבורי" ל"מגורים" (ויש לה סיבות מקצועיות לטעון זאת מול כל מוסד תכנוני גבוה ו/או בית משפט).
1. או לשלם 7 מיליון דולר כדי לנטוע לנו פארק שאנחנו זקוקים לו ונלחמים עליו כבר 12 שנים ארוכות.
2. או להיות אמיצה ולהטיל וטו על ההחלטה להפוך את ייעוד המגרש מ"ציבורי" ל"מגורים" (ויש לה סיבות מקצועיות לטעון זאת מול כל מוסד תכנוני גבוה ו/או בית משפט).
היום בכנס הבנו שכאשר העירייה יושבת בשולחן עגול עם מנהל מקרקע ישראל "המפחידים" אין לה אומץ להגיד "אין מצב!". אין לה אומץ להגיד "השטח הזה צריך להיות פארק!". אז למה בעצם היא עירייה ? ונגיד שכן היה לעירייה האומץ : למה היא נדרשת לשלם פיצוי של 7 מיליון דולר !!
אני שואל אותכם : זה הגיוני ?
זה הגיוני שהעירייה צריכה לשלם פיצוי על שטח שהוא מלכתחילה ציבורי ? הזכיר שם עו"ד דורון ספיר את כיכר המדינה : "מה, עכשיו אנחנו צריכים לפצות גם על כיכר המדינה – אם לא ייבנו שם מגדלים? וגם בפלורנטין?..." מילים אחרות (שלי) : מה , אנחנו סופר-מגה ?
... הנה "רוח הזמן". הנה הפילוסופיה שעומדת מאחרי התכנון של ימינו בתל אביב. אותה פילוסופיה שבונה לנו מגדלים בכיכר המדינה. ששוכחת את אלנבי. שגוזלת מאיתנו את מעט השטח שיש לנו בקרית ספר. שלא מושיטה לנו דיור בר השגה כשאנחנו הופכים מ"צעירי תל אביב" ל"פליטי תל אביב". אין לה, לפילופיית התכנון הזו, יכולת לעמוד מול המנהל. אין לה יכולת לשלם לבעלי הקרקע בכיכר המדינה, או יכולת לתכנן בשבילנו.
מה זה אומר לגבינו ?
אנחנו, הציבור, צריכים עכשיו לשנס מתניים ולצאת נגד "רוח הזמן" הזו של מוסדות התכנון. בלשון הכי ישראלית – אנחנו פראיירים. אין לנו מייצגים הולמים לצרכים שלנו, לרצונות שלנו, לפנטזיות האורבניות שלנו, לצרכים של הילדים שלנו. יש לנו במקום זה גופים שאנחנו צריכים להתחנן אליהם למעט שטח ירוק במקום בטון. אנחנו עברנו למאה ה 21 , מי שמייצג אותנו כנראה שלא.
הנה "ההגיון" של מקבלי ההחלטות שרואים עצמם כמייצגים אותנו, וזו הייתה התובנה הכי מרה של הערב : אנחנו יכולים או להתפשר על פארק קטן יותר ומגדל – ואז התהליך יסתיים גם מהר, או שאנחנו יכולים להחליט על התכנית של פארק בלי פשרות ובלי שום מגדל, אבל אז הציבור יפסיד. כי אם העירייה תגיד למנהל מקרקע ישראל – "זהו, אין פשרות, רוצים פארק" אז המנהל ישאיר את המגרש ריק ולא יהיו פה לא מגדלים ולא פארק. וכך יעברו עוד 10 שנים והכל יהיה קפוא פה.
הנה "ההגיון" של מקבלי ההחלטות שרואים עצמם כמייצגים אותנו, וזו הייתה התובנה הכי מרה של הערב : אנחנו יכולים או להתפשר על פארק קטן יותר ומגדל – ואז התהליך יסתיים גם מהר, או שאנחנו יכולים להחליט על התכנית של פארק בלי פשרות ובלי שום מגדל, אבל אז הציבור יפסיד. כי אם העירייה תגיד למנהל מקרקע ישראל – "זהו, אין פשרות, רוצים פארק" אז המנהל ישאיר את המגרש ריק ולא יהיו פה לא מגדלים ולא פארק. וכך יעברו עוד 10 שנים והכל יהיה קפוא פה.
ושוב, אני שואל אותכם, זה הגיוני ?
לא. זה לא הגיוני ולא צודק !! ויש משהו שחלק מחברי הפנאל לא מבינים : ברחובות העיר רוח הזמן משתנה. יש התעוררות עירונית. עוד שנתיים – שלוש אנחנו מקווים בכלל שסוגיות כאלו לא יהיו על הפרק, ש"רוח הזמן" תקבע שכיכרות לא הורסים, ולתושבים שאין גינה - נוטעים. ואז מי שיצטרך לבחור לא יהיה הציבור – כמו שהוא נאלץ לעשות כבר יותר מעשר שנים. מנהל מקרקעי ישראל הוא שייקרע עם הסוגיה ויצטרך לבחור: להשאיר את המגרש הזה מוזנח כי לא קיבל פה זכויות בניה – או לתת להקים פה פארק !! אפילו נשמח אם המנהל בכבודו ובעצמו, ייראה לנו – הציבור – שאין לנו מה "לפחד ממנו" כמו שמייצגנו מפחדים, ושהוא גם גוף שדואג לנו, ויפצה אותנו הוא בעצמו על כל ה 12 שנה – ויקים לנו פארק יפהפה עם מזרקה וגינה קהילתית. זו יכולה להיות אחלה "יריית פתיחה" ל"רוח חדשה" בתכנון (דמיינו לכם, איזו פנטזיה אורבנית...)
"הרוח החדשה" הזו כבר הגיעה גם להמון ערים אחרות בארץ. יש ערים שמפקיעות שטחים פרטיים כדי להעניק לציבור שטחים ירוקים או חומים. יש לא מעט רשויות שמגיעות עד בית המשפט בשל סוגיות כאלו. ואנחנו כאן במלוא החלם נלחמים על שטח שהוא ממילא חום במקום שהעירייה שלנו תילחם על זה.
צריך אומץ להיות איש ציבור ולהגיד "אין פשרות". להרבה אנשים שהכרתי במאבק יש אומץ. לחנין היה האומץ. לויסנר היה. גם ריקי בלוך (אסתי היפהפייה) הפגינה אומץ, ולא רק הנחתה את הערב אלא הביעה נחרצות את עמדתה. מיטל להבי היא סמל האומץ. האמת – שגם לחולדאי היה לפני 8 שנים אומץ, והכל מתועד, והיום התבשרנו שלתיעוד הזה יש גם ערך משפטי לא מבוטל...
שמוליק גילור הוא אחד האמיצים הבולטים שם. הוא תושב קרית ספר, אורבני הכי מאה 21, מפיק הכנס ואדם שנתן את נשמתו למאבק לפארק בקרית ספר. הוא היה בעיניי היחיד מבין חברי הפאנל שהציג הכי נכון את עמדת התושבים : אין פשרות! אין פה על מה לעשות פשרה. הוא הוציא את המרצע מהשק. יש פה שטח ציבורי, ואם העירייה תטען שאין לשנות את ייעודו - צריך הרבה יותר כוח ממה שיש למנהל מקרקעי ישראל – כדי לחלוק על עמדתה. וגם אם באמת מאיזושהי סיבה חלמאית צריך לשלם על כך פיצויים הרי שעיריית תל אביב יכולה להרשות לעצמה !
אני מודה ומתוודה שעד היום בכנס התייחסתי למאבק הזה של קרית ספר כפרויקט "אורבניקה". היום אני כואב את המאבק הזה כתושב תל אביב, היום אני כואב את "הפילוסופיה התכנונית" שמתסמלת מן המאבק, היום אני מתעקש להישאר אופטימי ולהאמין שההתעוררות העירונית תתפשט, שיותר אנשים יהיו איכפתיים, ש"רוח הזמן" בתכנון תנשוב סוף סוף בתל אביב, שיהיה פארק בקרית ספר.
"הרוח החדשה" הזו כבר הגיעה גם להמון ערים אחרות בארץ. יש ערים שמפקיעות שטחים פרטיים כדי להעניק לציבור שטחים ירוקים או חומים. יש לא מעט רשויות שמגיעות עד בית המשפט בשל סוגיות כאלו. ואנחנו כאן במלוא החלם נלחמים על שטח שהוא ממילא חום במקום שהעירייה שלנו תילחם על זה.
צריך אומץ להיות איש ציבור ולהגיד "אין פשרות". להרבה אנשים שהכרתי במאבק יש אומץ. לחנין היה האומץ. לויסנר היה. גם ריקי בלוך (אסתי היפהפייה) הפגינה אומץ, ולא רק הנחתה את הערב אלא הביעה נחרצות את עמדתה. מיטל להבי היא סמל האומץ. האמת – שגם לחולדאי היה לפני 8 שנים אומץ, והכל מתועד, והיום התבשרנו שלתיעוד הזה יש גם ערך משפטי לא מבוטל...
שמוליק גילור הוא אחד האמיצים הבולטים שם. הוא תושב קרית ספר, אורבני הכי מאה 21, מפיק הכנס ואדם שנתן את נשמתו למאבק לפארק בקרית ספר. הוא היה בעיניי היחיד מבין חברי הפאנל שהציג הכי נכון את עמדת התושבים : אין פשרות! אין פה על מה לעשות פשרה. הוא הוציא את המרצע מהשק. יש פה שטח ציבורי, ואם העירייה תטען שאין לשנות את ייעודו - צריך הרבה יותר כוח ממה שיש למנהל מקרקעי ישראל – כדי לחלוק על עמדתה. וגם אם באמת מאיזושהי סיבה חלמאית צריך לשלם על כך פיצויים הרי שעיריית תל אביב יכולה להרשות לעצמה !
אני מודה ומתוודה שעד היום בכנס התייחסתי למאבק הזה של קרית ספר כפרויקט "אורבניקה". היום אני כואב את המאבק הזה כתושב תל אביב, היום אני כואב את "הפילוסופיה התכנונית" שמתסמלת מן המאבק, היום אני מתעקש להישאר אופטימי ולהאמין שההתעוררות העירונית תתפשט, שיותר אנשים יהיו איכפתיים, ש"רוח הזמן" בתכנון תנשוב סוף סוף בתל אביב, שיהיה פארק בקרית ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה