הפוסט הזה נכתב בעקבות הכתבה הקודמת. בכתבה על פליטי תל אביב הושם דגש על המתרחש בתל אביב מנקודת מבט סוציולוגית. כאן אני מבקש להשלים את טענתי שצריך לדאוג לתושבי העיר, אבל מנקודת מבט פסיכולוגית.
כיום, בתקופה הפוסט-מודרניסטית, מקובל (בחברה המערבית בכל אופן) להתייחס לרב-גוניות תרבותית וחברתית. אנחנו תופסים את הזהות שלנו כחלק מקולקטיב גדול יותר ממה שתפסנו קודם. בתקופה המודרנית, הלאום (המדינה) היה המרכיב העיקרי בזהות שלנו. כיום הגלובליזציה שברה את גבולות המדינה, ויותר ויותר אנשים רואים עצמם חלק מחברה גדולה יותר. הדוגמא המובהקת היא כמובן – אירופה. במקביל לתהליך הזה של קולקטיב גדול יותר – מתחזקת גם ההזדהות שלנו עם קבוצות קטנות יותר – למשל העיר. זהו לכאורה תהליך מנוגד, אך למעשה זהו תהליך משלים : אנו תופסים שאנו חלק מחברה גדולה בעלת מאפיינים דומים, ובמקביל מחזקים את הזהות שלנו במקום נקודתי. ואם שוב נחזור לאירופה – אזי שאירופאי תופס עצמו כחלק מהתרבות האירופאית, אך רוב הצרפתים או הגרמנים לא יכנו עצמם "אירופאים", אלא יזהו את עצמם עם המדינה או אפילו עם חבל הארץ או העיר בה גרים. אגב, כהערת סוגריים – הלוואי שהמזרח התיכון היה מגיע לשלב הזה, והיינו תופסים את עצמנו כאן בישראל כחברה יהודית שהיא חלק מ"האיחוד המזרח התיכוני" (united states of middle east)
כיום, יותר ויותר אנשים מזהים עצמם עם העיר. תל אביבי תופס את עצמו כחלק ממה שקורה בתל אביב, בספרד הספרדים לחלוטין יזהו עצמם כמדרידאי או ברצלונאי. העיר היא חלק בלתי נפרד מן הזהות שלי. היא גם מצליחה להשפיע על הדעות שלי, על תפיסת העולם שלי, על המנהגים שלי ועוד. כך למשל – רוב הסיכויים שתל אביבי יהיה ליברלי בעמדותיו כלפי קבוצות מיעוט – כי הוא חלק מהוויה שלמה כזו, כי הוא חי בעיר שבה באותה מדרכה יכולים לפסוע ברסלבים, הומואים, ערבים וילדים. ההוויה בעיר תשפיע גם באופן כזה או אחר על תפיסות העולם של התל אביבי : המושג "בועה" לא נדבק לתל אביב יש מאין, ואנשים רבים בתל אביב נוטים לתפיסה גלובלית, נוטים לראות את ישראל כחלק מעולם מערבי גדול, ונוטים פחות ללאומיות. גם ההרגלים של התל אביבי מושפעים מהיותו חלק מהעיר הזאת – הוא יסע יותר בתחבורה ציבורית מאשר תושב מודיעין או רמת גן, הוא ימחזר יותר – כי יש מודעות סביבתית גדולה יותר בתל אביב, וכו'. כמובן שהדוגמאות כאן הן בהכללה, ומטרתן להמחיש את ההשפעה שיש לעיר עלינו, על הזהות שלנו... נסיעה בתחבורה ציבורית, ליברליות מחשבתית ומיחזור הופכים להיות חלק מהזהות שלי. לעיר יש חלק גדול בזהות זו.
הסטריאוטיפים שאנחנו מכירים מעידים על כך שאכן יש דברים בגו. השמרנות של ירושלים, הבליינות בתל אביב, הדו קיום בחיפה – כל אלו ועוד נטמעים בזהות של העיר ולעיתים קרובות בזהות של יושביה. התושבים שגרים בעיר יוצרים יחד את ההוויה שלה, הזהות שלה, והעיר בסופו של דבר מקבלת צביון כזה, שמי שעובר לגור בה מבין שהוא חלק מאותה הוויה, מאותה זהות.
זה נכון שאפשר שתל אביבי יגיע לרמת גן ולא יחווה בילבול בזהות. הדרמה היא לא כה גדולה, בטח שלא בין תל אביב לרמת גן. אבל תל אביבי שרוצה להמשיך לגור במקום שהוא מזהה עצמו איתו כבר שנים – זו קצת בעיה !! במעבר הזה סביר להניח שהתל אביבי יחווה משבר. במונחים של פסיכולוגיה "משבר" הוא לא בהכרח שלילי. זהו תהליך של שבירה של הקיים והידוע, והיערכות למשהו חדש. מי שצולח את המעבר צולח גם את המשבר. מי שלא – נותר עם הזהות הקודמת שלו במקום אחר, ומתקשה להסתגל. כך במעבר מבית ספר לבית ספר, כך במעבר למדינה חדשה או לעבודה חדשה. כל שינוי הוא משבר שמאלץ את האדם להתסגל, וההצלחה שלו נמדדת בסופו של דבר ביכולתו להסתגל. כך למשל עולים רבים מצליחים להסתגל בעוד שאחרים נותרים עם הזהות של ארץ המוצא שלהם ומתקשים להשתלב בחברה הישראלית.
וכעת לסגירת מעגל עם נושא הפליטות : כאשר המעבר הוא מרצון ומבחירה, כמו עליה לארץ למשל, אז רוב הסיכויים הם שההסתגלות תהיה מהירה מכיוון שיש מניע פנימי ומוטיבציה להתגבר על המשבר ולצלוח אותו. אולם, כאשר המעבר אינו מרצון או מבחירה – כמו פליטים בעל כורחם, או מעבר דירה בגלל עליית מחירים – אז המשבר הוא קשה יותר. הוא קשה יותר מכיוון שלא קיימת המוטיבציה הפנימית ולא קיים הרצון הזה לעבור למשהו שהוא אחר ממה שאני מכיר ורוצה. במקום זאת אני נשאר תל אביבי בזהות שלי, אך בחולון או בת ים. אם למשל רווקה בת 35 או גיי – נאלצים לצאת מהעיר לחולון שלא מבחירה, אז רוב הסיכויים שלפחות בהתחלה הם יקחו איתם את הזהות התל אביבית שלהם ויגורו בעיר מלאה במשפחות וילדים, ולאט לאט בתהליך ארוך יותר ומשמח פחות – הזהות התל אביבית תדעך והם יהיו פרט שונה בתוך קולקטיב שהוא אחר.
ניתן כמובן גם כאן לטעון שיש צרות גדולות יותר (יש הרי עוני במדינה). ניתן גם כאן להמעיט בבעיה הפסיכולוגית שבקריעת הזהות מהאדם (יש גם פליטים מדרפור), אך בסופו של דבר זו הבעיה שעומדת כיום בפני אנשים רבים המתגוררים במרכזי הערים ירושלים ותל אביב. אלו אנשים שהמרכז של העיר שלהם הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. הם הם אלו שמרכיבים את ההוויה במרכז העיר, והעיר משיבה להם בכך שהיא מאפשרת להם להיות חלק מההוויה. אלו אנשים שלא התמסדו פתאום ובא להם עיר שינה. הם לא התעשרו פתאום ובא להם על רמת אביב. הם לא חזרו פתאום בתשובה ובא להם מאה שערים. הם אנשים שקמו יום בהיר אחד למציאות שבה פ ת א ו ם כללי המשחק בעיר השתנו, ואין להם את הכלים לשחק. המשחק הוא מכור והוא מבטא את הצד השלילי של הקפיטליזם, של היד הנעלמת של השוק החופשי, של האדישות של הממסד במקום התערבותו.
אם המגמה תימשך, הזהות של מרכז תל אביב תהיה בקרוב שונה ממה שהיא היום. הזהויות של מי שירכיב אותה יהיו שונות, לא לטובה או לרעה, פשוט שונות. קבוצות אוכלוסייה ייעלמו מהעיר והזהות העירונית שלהן תיעלם לטובת המקומות החדשים שימצאו. אולי הם יצליחו ליצור קולקטיב חדש במקום אחר. אולי פתאום חיי הלילה בחיפה יפרחו בגלל נהירה של צעירים אליה, אולי פתאום יקום מועדון של גייז בבאר שבע – כי הרבה גאים יעברו אליה. ואולי לא... אולי הם יתפזרו בכל כך הרבה מקומות אחרים ולא יצליחו ליצור מסה קריטית כמו בתל אביב. אולי הם יצלחו את המשבר, ואולי לא...
כיום, בתקופה הפוסט-מודרניסטית, מקובל (בחברה המערבית בכל אופן) להתייחס לרב-גוניות תרבותית וחברתית. אנחנו תופסים את הזהות שלנו כחלק מקולקטיב גדול יותר ממה שתפסנו קודם. בתקופה המודרנית, הלאום (המדינה) היה המרכיב העיקרי בזהות שלנו. כיום הגלובליזציה שברה את גבולות המדינה, ויותר ויותר אנשים רואים עצמם חלק מחברה גדולה יותר. הדוגמא המובהקת היא כמובן – אירופה. במקביל לתהליך הזה של קולקטיב גדול יותר – מתחזקת גם ההזדהות שלנו עם קבוצות קטנות יותר – למשל העיר. זהו לכאורה תהליך מנוגד, אך למעשה זהו תהליך משלים : אנו תופסים שאנו חלק מחברה גדולה בעלת מאפיינים דומים, ובמקביל מחזקים את הזהות שלנו במקום נקודתי. ואם שוב נחזור לאירופה – אזי שאירופאי תופס עצמו כחלק מהתרבות האירופאית, אך רוב הצרפתים או הגרמנים לא יכנו עצמם "אירופאים", אלא יזהו את עצמם עם המדינה או אפילו עם חבל הארץ או העיר בה גרים. אגב, כהערת סוגריים – הלוואי שהמזרח התיכון היה מגיע לשלב הזה, והיינו תופסים את עצמנו כאן בישראל כחברה יהודית שהיא חלק מ"האיחוד המזרח התיכוני" (united states of middle east)
כיום, יותר ויותר אנשים מזהים עצמם עם העיר. תל אביבי תופס את עצמו כחלק ממה שקורה בתל אביב, בספרד הספרדים לחלוטין יזהו עצמם כמדרידאי או ברצלונאי. העיר היא חלק בלתי נפרד מן הזהות שלי. היא גם מצליחה להשפיע על הדעות שלי, על תפיסת העולם שלי, על המנהגים שלי ועוד. כך למשל – רוב הסיכויים שתל אביבי יהיה ליברלי בעמדותיו כלפי קבוצות מיעוט – כי הוא חלק מהוויה שלמה כזו, כי הוא חי בעיר שבה באותה מדרכה יכולים לפסוע ברסלבים, הומואים, ערבים וילדים. ההוויה בעיר תשפיע גם באופן כזה או אחר על תפיסות העולם של התל אביבי : המושג "בועה" לא נדבק לתל אביב יש מאין, ואנשים רבים בתל אביב נוטים לתפיסה גלובלית, נוטים לראות את ישראל כחלק מעולם מערבי גדול, ונוטים פחות ללאומיות. גם ההרגלים של התל אביבי מושפעים מהיותו חלק מהעיר הזאת – הוא יסע יותר בתחבורה ציבורית מאשר תושב מודיעין או רמת גן, הוא ימחזר יותר – כי יש מודעות סביבתית גדולה יותר בתל אביב, וכו'. כמובן שהדוגמאות כאן הן בהכללה, ומטרתן להמחיש את ההשפעה שיש לעיר עלינו, על הזהות שלנו... נסיעה בתחבורה ציבורית, ליברליות מחשבתית ומיחזור הופכים להיות חלק מהזהות שלי. לעיר יש חלק גדול בזהות זו.
הסטריאוטיפים שאנחנו מכירים מעידים על כך שאכן יש דברים בגו. השמרנות של ירושלים, הבליינות בתל אביב, הדו קיום בחיפה – כל אלו ועוד נטמעים בזהות של העיר ולעיתים קרובות בזהות של יושביה. התושבים שגרים בעיר יוצרים יחד את ההוויה שלה, הזהות שלה, והעיר בסופו של דבר מקבלת צביון כזה, שמי שעובר לגור בה מבין שהוא חלק מאותה הוויה, מאותה זהות.
זה נכון שאפשר שתל אביבי יגיע לרמת גן ולא יחווה בילבול בזהות. הדרמה היא לא כה גדולה, בטח שלא בין תל אביב לרמת גן. אבל תל אביבי שרוצה להמשיך לגור במקום שהוא מזהה עצמו איתו כבר שנים – זו קצת בעיה !! במעבר הזה סביר להניח שהתל אביבי יחווה משבר. במונחים של פסיכולוגיה "משבר" הוא לא בהכרח שלילי. זהו תהליך של שבירה של הקיים והידוע, והיערכות למשהו חדש. מי שצולח את המעבר צולח גם את המשבר. מי שלא – נותר עם הזהות הקודמת שלו במקום אחר, ומתקשה להסתגל. כך במעבר מבית ספר לבית ספר, כך במעבר למדינה חדשה או לעבודה חדשה. כל שינוי הוא משבר שמאלץ את האדם להתסגל, וההצלחה שלו נמדדת בסופו של דבר ביכולתו להסתגל. כך למשל עולים רבים מצליחים להסתגל בעוד שאחרים נותרים עם הזהות של ארץ המוצא שלהם ומתקשים להשתלב בחברה הישראלית.
וכעת לסגירת מעגל עם נושא הפליטות : כאשר המעבר הוא מרצון ומבחירה, כמו עליה לארץ למשל, אז רוב הסיכויים הם שההסתגלות תהיה מהירה מכיוון שיש מניע פנימי ומוטיבציה להתגבר על המשבר ולצלוח אותו. אולם, כאשר המעבר אינו מרצון או מבחירה – כמו פליטים בעל כורחם, או מעבר דירה בגלל עליית מחירים – אז המשבר הוא קשה יותר. הוא קשה יותר מכיוון שלא קיימת המוטיבציה הפנימית ולא קיים הרצון הזה לעבור למשהו שהוא אחר ממה שאני מכיר ורוצה. במקום זאת אני נשאר תל אביבי בזהות שלי, אך בחולון או בת ים. אם למשל רווקה בת 35 או גיי – נאלצים לצאת מהעיר לחולון שלא מבחירה, אז רוב הסיכויים שלפחות בהתחלה הם יקחו איתם את הזהות התל אביבית שלהם ויגורו בעיר מלאה במשפחות וילדים, ולאט לאט בתהליך ארוך יותר ומשמח פחות – הזהות התל אביבית תדעך והם יהיו פרט שונה בתוך קולקטיב שהוא אחר.
ניתן כמובן גם כאן לטעון שיש צרות גדולות יותר (יש הרי עוני במדינה). ניתן גם כאן להמעיט בבעיה הפסיכולוגית שבקריעת הזהות מהאדם (יש גם פליטים מדרפור), אך בסופו של דבר זו הבעיה שעומדת כיום בפני אנשים רבים המתגוררים במרכזי הערים ירושלים ותל אביב. אלו אנשים שהמרכז של העיר שלהם הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. הם הם אלו שמרכיבים את ההוויה במרכז העיר, והעיר משיבה להם בכך שהיא מאפשרת להם להיות חלק מההוויה. אלו אנשים שלא התמסדו פתאום ובא להם עיר שינה. הם לא התעשרו פתאום ובא להם על רמת אביב. הם לא חזרו פתאום בתשובה ובא להם מאה שערים. הם אנשים שקמו יום בהיר אחד למציאות שבה פ ת א ו ם כללי המשחק בעיר השתנו, ואין להם את הכלים לשחק. המשחק הוא מכור והוא מבטא את הצד השלילי של הקפיטליזם, של היד הנעלמת של השוק החופשי, של האדישות של הממסד במקום התערבותו.
אם המגמה תימשך, הזהות של מרכז תל אביב תהיה בקרוב שונה ממה שהיא היום. הזהויות של מי שירכיב אותה יהיו שונות, לא לטובה או לרעה, פשוט שונות. קבוצות אוכלוסייה ייעלמו מהעיר והזהות העירונית שלהן תיעלם לטובת המקומות החדשים שימצאו. אולי הם יצליחו ליצור קולקטיב חדש במקום אחר. אולי פתאום חיי הלילה בחיפה יפרחו בגלל נהירה של צעירים אליה, אולי פתאום יקום מועדון של גייז בבאר שבע – כי הרבה גאים יעברו אליה. ואולי לא... אולי הם יתפזרו בכל כך הרבה מקומות אחרים ולא יצליחו ליצור מסה קריטית כמו בתל אביב. אולי הם יצלחו את המשבר, ואולי לא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה