
היעילות מתבטאת במספר רשתות של אמצעי תחבורה שונים (תחבורה רב-אמצעית) המקושרות בינהן ויוצרים ביחד רשת אחת גדולה ומסועפת. רשת זו כוללת מדרכות להולכי רגל, שבילי אופניים, כבישים המשמשים רכבים פרטיים, אוטובוסים ומוניות, רכבות קלות, תחתיות ומהירות וכן נמלי תעופה וים. היעילות של רשת פוחתת ככל שהשימור בה גובר. אנשים העומדים בפקקים יום יום יודעים להגיד כי צוואר הבקבוק של רשת הכבישים הוא לרוב בכניסות לערים הגדולות. על-כן, פיזור הנסיעות שנעשות ברחבי איזור מסויים, בין אמצעי התחבורה השונים חשוב לתפקוד תקין של כלל המערכת התחבורתית.

רציפות השירות של אמצעי התחבורה השונים (תוך תגבור השירות בשעות שיא ושמירה על זמני המתנה קצרים), עדיפות במתן זכויות דרך (אם באמצעות נתיבי תחבורה ייעודיים או רמזורים מתוזמנים) והקמת מסגרת משותפת לשיתוף פעולה כדוגמת רשות תחבורה מטרופולינית, סומנו כיעדים עיקריים של משרד התחבורה, עמותות וארגונים אזרחיים שונים ולא בכדי. הללו יביאו לשיפור רמת השירות של התחבורה הציבורית, עליה בכמות הנוסעים בה והוזלת השירות, תוך מיתון עומסים על רשת הכבישים, הפחתת תאונות הדרכים, צמצום פערים חברתיים, קירוב הפריפריה למרכז ושמירה על איכות הסביבה.

פיתוח תחבורה ציבורית - צורך לאומי (YNET, אוקטובר 2007)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה