תוך כדי נסיעה בקו 5... בדרך אל הים... הבחנתי בכתובת גרפיטי מעניינת. "אצלי הכל בסגר"...
"איך אצלכם?" שאלתי ובהקשר זה מיד שמתי לב לגדר שאליה יתכן והכיתוב התייחס... (או שמא לסגר בשטחים!)
מאחורי הגדר, גינת דשא הצורכת מים רבים, עמוד לדגל המדינה, הסתדרות העובדים ועוד כל מיני ובעיקר הרבה חלל לרושם! בנייה מהסוג שהיה נהוג בברית המועצות לשעבר, בנייה סוציאליסטית, מונומטנלית ובעיקר מגמדת את האדם הפשוט אל מול כוחו של הממסד.
אפילו השלט של הסתדרות העובדים החדשה לא מצליח לשדר משהו מרענן.
הכיתוב (והקישור אצלי במוח לגדר שמעליו) מבטא מבחינתי את כל הרע שבא לידי ביטוי בגידור שטחים פרטיים פתוחים. השטח, אכן שייך לבניין שבניגוד לתדמית שהוא מנסה לקדם, תדמית של למען הציבור - ובעיקר ציבור העובדים (שאיננו בעל אמצעים), גוזל מאותו הציבור שטח שיכל וראוי היה לשרת אותו!
עוד האוטובוס מתרגש ומתגלגל לו לאיטו... המחשבות עוברות חולפות להן... וברקע... מתחם סומייל ומגדל המאה...
או שמא נקרא לו... מגרש החניה הענק והמכוער שראוי והיה מפותח אחרת.
בפינת ארלוזורוב ואבן גבירול... "אמנות רחוב" - ציור קיר של רמי מאירי. מדרגות העולות אל עבר המתחם וילדים המטפסים ועולים בהם. אולי אל הפארק, או הככר שמפתחת העירייה לטובת הציבור, אולי אל השדרה הירוקה שמובילה אל הגן של הסתדרות העובדים שנפתחה לאחרונה לציבור.
אני רוצה להציע למי ששומע שם בהסתדרות וגם מחליט: אולי תפתחו את הגינה לציבור, אפילו תשימו שם איזה בית קפה קטן שיהפוך את גוש הבטון למשהו שמהווה מקום מפגש והחלפת דעות. עזרו להחיות את העיר. התדמית שלכם עשויה רק להרויח מכך וכך גם הציבור.
ועוד הצעה קטנה לחברי אורבניקה: אולי מישהו רוצה לעזור ביצירת קשר עם הסתדרות העובדים ולנסות למצוא מתכון פלא שיביא קצת חיים למתחם האפור... מי שמרים את הכפפה שיגיד אני.
הפוסט הופיע גם בבלוג של אורבניקה - התעוררות עירונית. שווה להכנס ולראות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה