כדי להסביר מה זו באמת "עיר קומפקטית" אפשר להדגים סדר יום תל-אביבי טיפוסי (למשל, שלי...) : קמתי בבוקר ואין חלב (הכי תל אביב). ירדתי למטה, 20 צעדים ו – מכולת. שתיתי במרפסת (התל-אביבית) שלי קפה, מולי תקוע הבניין הסמוך, ויצאתי לסידורים : 5 צעדים שמאלה, 5 ימינה והופ – אני בבן יהודה. שלחתי מכתב בדואר בפינת נורדאו, משכתי כסף בפינת ז'בוטינסקי, עליתי על אוטובוס לעבודה באותה פינה – והכל הכל קרוב, ומעורבב, ונוח, ונגיש. ככה החיים בעיר הקומפקטית, וככה אני מתנהג בתוכה. אני בלא בלחץ למלא מקרר – יש לי מקרר 24 שעות ליד הבית. אני ממש לא צריך אוטו – יש לי אוטובוס לכל מקום (אם כי נמאס כבר קו 4, אבל זה לדיון אחר...). אני לא חייב לרכז את הסידורים שלי ליום אחד, כי הכל קרוב אליי. העיר הקומפקטית נוחה לי.
בעיר הקומפקטית נוח לנסוע, ללכת, לרכב... העיר הקומפקטית מאופיינת לא רק ב"שימושי קרקע מעורבים" (הכל קרוב לי) , אלא גם בצפיפות. הבנייה הצפופה מאפשרת מספר גדול יותר של תושבים מאשר בפרברים. המרווחים בין הבתים קטנים יותר (תקוע לי בניין מול המרפסת...) ואני מוצא את עצמי מהלך בבן יהודה יחד עם עוד עשרות או מאות מהלכים ברחוב. אבל ה"צפוף" שפוי. אני מתרגל לחיות עם נוף של אנשים בסביבתי, אפשר לחשוב מה צריך פרטיות ברחוב ? אם לא יהיו אנשים ברחוב אז גם אין "רחוב", והוא הופך להיות סתם ה"דרך" לבית שלי. להבדיל, בבית צריך פרטיות, אבל אין באמת בעיה עם זה. פשוט התפתחה פה נורמה כזו שכל התל אביביים אוהבים פרטיות ולכן מכבדים גם את של האחר.
בעיר הקומפקטית אני לא מסתגר בבית, אני יוצא...
בעיר הקומפקטית אני מרגיש עירוני, ולא עאלק כפרי כמו בפרברים. אני נהנה מהאיכויות שיש לעיר להציע אפילו בלי לשים לב. לאח שלי, שגר בפרבר, אין הרבה סיבה לצאת מהבית. אשתו אפילו חוששת בשעות הערב לצאת לבד. אין הרבה אנשים בחוץ. הרבה אנשים זה תחושת בטחון. לא רק "ירוק" מרגיע, גם אנשים ברחובות מרגיע. אני גר בקומה 2 מתוך 4 ומטייל הרבה ברגל בעיר שלי, אח שלי גר בבניין גבוה עם מעלית, בלי כלום בחוץ שום דבר חוץ מגינה קטנה, ולכל פיפס צריך את האוטו. אח שלי חושב שהוא חי באיכות חיים. אני חושב שאני חי באיכות חיים.
כך בונים בעיר 
הקופקטית : צפוף אבל בטוח...
העיר הקומפקטית היא מודל נכון יותר לחיים עירוניים. היא המרפסת שלי, והיא מזמינה אותי אליה. בת ים היא הדוגמא המובהקת. היא קומפקטית מושלמת. "הבנייה הצפופה" זה היופי האמיתי של העיר הזו. הרחובות אמיתיים, יש על מה להסתכל בדרך, יש חיים, יש אנשים ברחובות (בבת ים תראו יותר אנשים ברחובות מאשר בחולון, רמת גן, גבעתיים, חיפה...) , כמעט כל הרחובות הראשיים הם מסחריים, המשרדים והמרפאות מפוזרים בכל הרחובות, קל לנסוע באופניים, המדרכות רחבות, נתיבים שלמים מוקצים לאוטובוסים. אין פלא שהיא קיבלה דירוג הכי גבוה בשביעות הרצון של תושביה מהתחבורה הציבורית. לא צריך שם אוטו. מתפנים לתושביה 1500 שקלים בחודש לתענוגות אחרים. ואין זה אומר שהם לא מקבלים שם "ירוק" בעיניים. יש מלא גינות ופארקים, חוף ים מדהים, צמחיה בין הבתים... אף אחד לא אמר שצריך לגור בפרבר בשביל זה, ולהפוך לייצור שמסתגר ב 80 מ"ר שלו, שביתו הוא המרחב היחיד שלו.
הצפוף הוא שפוי, הוא פשוט מביא לכך שיש מי שימלא את הרחוב...
אני משלם ארנונה, אני רוצה ליהנות גם מהדירה שלי אך גם מהסביבה שלי. אני רוצה לאכול מכל העוגה : להיות גם קרוב לטבע, גם לחלוק בו עם אנשים (ולא להיות מוטרד מנוכחות אנשים), וגם שיהיה לי נוח להגיע לכל מקום אחר (מבלי להיות תלוי ברכב).
בת ים - הכי קומפקטית בארץ
העיר הקומפקטית היא לא רק כתובת המגורים שלי. היא העיר שאני משתמש בה ומנצל אותה ומכיר אותה טוב. היא המרפסת שלי.
בעיר הקומפקטית נוח לנסוע, ללכת, לרכב... 
בעיר הקומפקטית אני לא מסתגר בבית, אני יוצא...
הקופקטית : צפוף אבל בטוח...
הצפוף הוא שפוי, הוא פשוט מביא לכך שיש מי שימלא את הרחוב...
בת ים - הכי קומפקטית בארץ 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה